דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אברהם בייגה שוחט

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במאי 1968, כמה שנים אחרי שהוקמה המועצה המקומית ערד, נולדה שם ילדה מאוד רזה עם עיניים כחולות מאוד גדולות בשם ליהיא מן – היום קוראים לה ליהיא לפיד – והסיבה שהיא נולדה בערד היא בייגה שוחט. ההורים של ליהיא, תלמה ורפי, זכרו לברכה, שמעו שבייגה מקים עיר במדבר, אז הם ביקשו להיפגש איתו. בייגה אמר להם: תמצאו עבודה, אני אעזור לכם למצוא בית. אז הם הלכו לעבוד במפעלי ים המלח, כי זו הייתה הציונות אז, מכרו את הדירה ברמת גן ועברו למדבר.

הם עברו למדבר כי הם האמינו בו והם האמינו לו. הם הלכו אחריו ובנו את חייהם בהתאם לחזון שלו. הם בנו בית מעל הוואדי, ובימי שישי הם היו הולכים עם השכנים להיפגש בבית של בייגה ותמה כדי לרכל ולצחוק ולאכול, והם גידלו ילדים יחפים ומאושרים שלא פחדו לא מנחשים ולא מקוצים.

בייגה נבחר לראש המועצה הראשון של ערד שנה לפני שליהיא נולדה. הוא היה אז בן 31, איש בן 31 שהמציא עיר; אין הרבה אנשים במדינת ישראל שיכולים להגיד על עצמם שהם המציאו עיר. ובייגה התחיל אותה מאפס והפך אותה לפנינה מדברית. הוא היה שריף מקומי עוד לפני שמישהו הכיר את הביטוי, והוא נשאר ראש מועצה כ-20 שנה. בבחירות האחרונות שלו הוא נבחר ברוב של 88%, כי בייגה אהב את ערד וערד אהבה אותו בחזרה.

הוא עזב רק כי דברים גדולים יותר קרו לו – ב-1988 הוא הפך לחבר כנסת וכמעט מייד ליושב-ראש ועדת הכספים, ושנתיים אחר כך הממשלה נפלה, ב-1990. זה היה מה שנקרא אז "התרגיל המסריח". ואז קרה משהו שאני לא מכיר בשום פרלמנט אחר בעולם, בטח שאני לא מאמין שיכול לקרות בכנסת שלנו היום: הממשלה התפרקה, מפלגת העבודה הפסידה את השלטון, שמעון פרס הפסיק להיות ראש הממשלה והליכוד עלה לשלטון. יצחק שמיר הפך להיות ראש הממשלה, והממשלה החדשה ביקשה שבייגה שוחט ימשיך להיות יושב-ראש ועדת הכספים. וכך היה – הוא נשאר יושב-ראש ועדת הכספים, והוא ייצג גם את הקואליציה וגם את האופוזיציה. עד לכך הם האמינו ביושרו, בהגינותו, במקצוענות שלו, בזה שהוא תמיד יפעל לטובת המדינה; עד לכך הם העריכו את העובדה שהוא לא רק ידע לנהל תקציב, הוא ידע לנהל יחסים עם כל חלקי הבית מתוך הבנה – שלמרבה הצער נשכחה מאז – שאנחנו כולנו עובדים בשירותו של משהו גדול מאיתנו.

יש עוד דבר אחד שבייגה אחראי לו והוא קצת נשכח – אולי לא במקרה, היו די הרבה אנשים שמאוד רצו את הקרדיט הזה – וזה ההייטק הישראלי. אין אדם שהייתה לו תרומה גדולה יותר להקמת ההייטק הישראלי מאשר בייגה שוחט. בתחילת שנות התשעים, כשהוא היה שר האוצר, הוא הבין שלשם העולם הולך, והוא הקים את תוכנית יוזמה.

אז כשבייגה היה שר האוצר הוא הקים את תוכנית יוזמה, שהייתה בעצם תוכנית ההון-סיכון הישראלית הראשונה. הוא הקים עשר קרנות הון סיכון והזרים דרכן לשוק הטכנולוגיה עשרות מיליוני דולרים ונתן הרבה מאוד מענקים למחקר ופיתוח. ואז הוא עשה דבר עוד יותר מדהים: הוא זז הצידה, כי הוא הבין שזה מצליח, והעביר את ההצלחה לידי השוק החופשי. אלה מאיתנו שמאמינים בשוק חופשי יודעים להעריך את זה. זו הייתה דוגמה מושלמת לאיך צריכה לפעול ממשלה חכמה שמבינה איך צריכה לעבוד כלכלה בעולם משתנה, והוא שיתף פעולה עם המדען הראשי – היום זו רשות החדשנות – ובתוך כמה שנים הם יצרו את תעשיית ההייטק, שהיא היום המרכז והלב של הכלכלה הישראלית.

יש עוד דבר אחד שאני רוצה להגיד על בייגה: הוא היה איש נורא נחמד, איש נבון ונעים ולא עשה עניין מעצמו ותמיד מוכן לעזור. כשהייתי שר האוצר התייעצתי איתו פה ושם; אני בטוח שאיווט עשה אותו דבר. הוא תמיד היה חכם ומאיר פנים וממוקד ולעניין ולטובת העניין, ומקורי, היה בו משהו מקורי.

הוא פרש בגיל 70 מהפוליטיקה מרצונו הטוב, והייתי פוגש אותו בקפה בשכונה. הוא היה נוסטלגי אבל במידה, הוא היה מפוכח והוא היה מודאג ממצב המדינה, אבל היה ברור שהוא מאמין במדינה. והוא דיבר באהבה ובשמחה על הנכדים שלו; היום אני יודע להעריך את זה. ואולי בגלל הנחמדות הזו, אנחנו לא תמיד זוכרים שאין הרבה אנשים שנוכחים כמוהו בהיסטוריה שלנו. הן בייגה הקים עיר, בייגה הקים תעשייה שלמה שהיום שולטת במשק, בייגה היה קול בולט למען הדבר הקצת-נשכח שנקרא הסכמי השלום, ובייגה האמין בבני אדם והם האמינו בו בחזרה.

נהוג לומר בסוף הדברים יהי זכרו ברוך, אבל אני רוצה להגיד למשפחתו ולחבריו: האמת, בבניין הזה זכרו מאוד ברוך. תודה רבה.