תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תשמע, לאט-לאט אנחנו הולכים ומשתפרים בחידוד של מה שבאמת צריך לעשות עם השידור הציבורי. הרי הצעת החוק של חברת הכנסת גוטליב, שהייתה הצעת החוק שלי במקור, קובעת שמפריטים את כל התאגיד, שמקסימום אם רוצים להשקיע בהפקות מקור ביצירה ישראלית, עושים את זה דרך קרן, כמו קרן הקולנוע. אבל עם הזמן הבנו שיש הרבה רצון, יש חלקים גדולים בציבור שחושבים שהפקות המקור, שההיסטוריה, שהתרבות, שהמורשת, יש בהם דברים טובים, חדשות בשפות זרות, דברים שהשוק החופשי עדיין לא יודע להציע אותם.
כן, חוסר כדאיות כלכלית. לכן אמרנו בעצה אחת עם גלית ועם חברת הכנסת וולדיגר, בואו נתמקד בדברים שבאמת מפריעים לנו, בסדר? נניח שאותם 500 מיליון – יכול להיות שאפשר גם קצת פחות מזה, אבל בסדר, אנחנו לא באים לתקן את הכול. מה שבאמת מפריע לנו בסוגיית התאגיד זה א. שהמדינה לא תשקיע כסף במוצר שהשוק החופשי יודע לתת אותו מספיק טוב, כמו חדשות ואקטואליה בעברית – הרי כמו שגלית סיפרה קודם, בחוק השידורים, שבעזרת השם, למרות כל הקשיים שמערימים עלינו יועצים משפטיים מכל גווני הקשת, אנחנו נצליח להעביר את ליבת החוק הזאת לטובת היצירה הישראלית, לטובת פתיחת השוק לתחרות – יכול להיות שנשים בצד דברים שנויים במחלוקת, אנחנו עובדים על זה בשעות האלה ממש. לצערי, אין שיתוף פעולה כל כך כמעט מצד אף גורם שאמור באמת לסייע לנו, אבל אנחנו נבקיע את החומה הזאת ונעביר את פתיחת השוק הזו לתחרות.
אז חדשות ואקטואליה בעברית כבר יש, זאת אומרת מוצר שקיים בשוק. המדינה לא מסבסדת מקררים, לא מסבסדת טלוויזיות, למה לא? כי יש שוק חופשי לטלוויזיה. אתה רוצה טלוויזיה – תקנה. למה היא לא מממנת גם טלוויזיות כדי לצפות בערוץ כאן 11? כי טלוויזיות השוק יודע לייצר. אז למה לנו בתוך כאן 11 לייצר מוצר שיש אותו בשוק – ערוץ 12, 13, 14, 15, שבעזרת השם אחרי החוק ישודר גם בכבלים ובלוויין - - -
קודם כול, גם לשמאל יהיו מקומות עבודה, אולי קצת פחות.
לממן זה משהו אחר. השוק החופשי יכול לממן את עצמו. עכשיו, זו סיבה ראשונה למה לא לממן חדשות ואקטואליה – שזה מיותר. דבר שני, לא רק שזה מיותר, זה גם מפריע. יש שחקנים בשוק שרוצים להיכנס, רוצים לעשות פודקאסטים – הסכתים, בעברית – רוצים לייצר מוצרים חדשים של חדשות ואקטואליה בעברית, אבל אין להם את אותם 400 מיליון בערך שהתאגיד משקיע על הדיגיטל שלו, על החדשות, על האקטואליה. הם צריכים להתאמץ מאוד מאוד כדי להתחרות בשחקן שהוא מפלצת שיושבת - - -
הם לא – קשה מאוד – הם מצליחים, יש פודקאסטים, יש הסכתים מאוד טובים שתופסים ומגיעים למיליוני צפיות, ומתחרים טוב באיכות שלהם או לפחות בצופים שרוצים אותם, כמו דברים של התאגיד. זו הסיבה השנייה בעיניי.
הסיבה השלישית, שאת הזכרת אותה, גלית, ותיארת אותה במילים מאוד יפות – היא הטיה. ההטיה שיש בתאגיד, זה לא כואב לנו כשמדובר בערוצים פרטיים. כשיש ערוץ פרטי – ואנחנו עכשיו מתקנים גם, פותחים את השוק לתחרות, שיהיה מספיק מגוון, שהציבור יצביע בשלט – אם הוא לא רוצה לצפות, תהיה לו מספיק דרך להתחמק מאותו מונופול על התודעה, וזו הסיבה שערוץ 12 נאבק כל כך בחוק השידורים – לא בגלל הפגיעה בדמוקרטיה, הם מבינים טוב מאוד – גם חברי הכנסת של האופוזיציה מאחורי הקלעים אומרים רגע, אז אתה לא קובע את הרייטינג? אז אתה לא באמת מתערב פוליטית בשידורים? אני אומר להפך, מסביר להם. אז אנחנו לא מבינים מה הבעיה, אבל הם עדיין מגיעים, שולחים את – בוא נאמר, את בעלי הטיעונים החלשים ביותר לוועדה כדי להטריל את הוועדה לעשות פיליבסטר, כי אין טענות אמת בסוגיה של שליטה פוליטית, כי זה בדיוק להפך.
אז יש את ערוץ 12, שאני מבין למה הוא נלחם. הוא נלחם כי הוא רוצה לשמר את המונופול על התודעה – ואנחנו נפרק לו אותו. אבל בדבר שממומן על חשבון הציבור, כואב לנו לראות משהו שאנחנו מממנים והוא יוצא נגדנו. זה לא פייר – למה? כמה שתנסה להיות שוטר ולקבוע ולהחליט ולהתערב – קשה מאוד. תמיד למישהו תהיה תלונה. אז מילא אם זה היה מוצר שהשוק צריך אותו, שאין אותו בשוק – בסדר, עושים מאמצים. אבל מוצר שהשוק לא צריך אותו, שמפריע לפעילות השוק החופשי, שמוטה נגד חלקים בציבור – אנחנו לא רוצים לממן. זו ליבת הצעת החוק הזו, זה מה שהיא באה לתקן.
עכשיו, גם במה שיישאר שם – הפקות מקור, יצירה ישראלית, מורשת, תרבות, חדשות בשפות זרות, אפילו ספורט – יש הרבה יותר – יש אוכלוסייה גדולה שקשה לה לממן ספורט. חדשות יש לה בערוצים אחרים – ספורט אין לה, היא צריכה לשלם הרבה כסף. אפשר להוסיף ספורט דרך לממן בחלק מהכסף שנחסך, את הדברים שאוכלוסייה אחרת מגוונת יותר רוצה – ואני בעד כמה שיותר.
גם לגבי כל הסוגיות האלה שהן לא חדשות ואקטואליה, צריך שתהיה מועצת תאגיד כזו שיהיה אפשר שהיא תוכל לגוון באמת את השיח, גם את השיח הלא-אקטואלי, גם – האם זה פרוגרסיבי? שמרני? האם מייצג מגוון דעות בציבור, או מייצג רק את האליטה ואת אלה שרוצים כאן מדינת כל אזרחיה, ורוצים שהיהודים ילכו משם – שהיהודים האמיתיים ילכו ושהיהודים האחרים יבואו, אותם אלה שצוחקים ומזלזלים בכל הקדוש והיקר לנו?
גם שם כשר התקשורת אני מוסמך למנות מועצה. כבר שנה וחצי אני מנסה למנות מועצת תאגיד – בהתחלה מיניתי את השופט משה דרורי ליושב-ראש ועדת האיתור - - -
מה השאלה?
יש לי הגבלה, כן, זו הצעה טרומית, עשר דקות. מיניתי את השופט משה דרורי ליושב-ראש ועדת האיתור - - -
אני מוכן. הייתי פה כבר כמה פעמים היום, אז זה בסדר, נראה לי. גם מיניתי את השופט דרורי כיושב-ראש ועדת האיתור, היוע"משית לשעבר ובג"ץ הקפיאו לו את הסמכויות, כי ראו שהוא עומד לבחור את חנן עמיאור לחבר מועצת התאגיד – הקפיאו לו את הסמכויות בצו של בית משפט חצי שנה, עד שהוא התייאש. כתב לי, לא חשבתי שאני אהיה כפוף לפקידים וליועצים משפטיים, אני מתפטר.
מיניתי את מוניץ ליושבת-ראש ועדת האיתור, לחצו עליה, לחצו עליה, לחצו עליה – עד שהיא התהפכה. יש הקלטות שיצאו, שהיא אומרת, מיררו לי את החיים, אמרתי להם, תעשו מה שאתם רוצים, לייעוץ המשפטי במשרד ולממשלה – ובסוף היא באמת עשתה מה שהם רוצים. הדחתי אותה, כי היא לא שמרה על העצמאות שלה.
זה הדבר העיקרי שאמרתי לה – כשדרורי התפטר, אמרתי לה, שימי לב, את הולכת למאבק מול כאלו שלא מוכנים לתת דריסת רגל לציבורים מגוונים אחרים. תשמרי על העצמאות שלך מולם, לא מולי, אני לא מתערב. היא לא הצליחה לשמור על העצמאות שלה כמו שמתחייב בחוק וכמו שהתחייבה לי, ולכן הדחתי אותה. הדחתי אותה, באה היועמ"שית לשעבר, בא בג"ץ וביטל את ההדחה, הקפיא את ההדחה למעשה, ואנחנו בתהליך כזה. בינתיים כבר שנה וחצי כמעט אין מועצת תאגיד, הם עושים שם "איש הישר בעיניו יעשה" – אין פיקוח על התקציבים, אין גיוון, אין כלום, אין מישהו שיאמר מה תעשה, שיאמר מה תפעל.
זה כבר 900 מיליון, ואפשר לעשות הרבה דברים, את צודקת, לכן אנחנו מנסים כאן לחתוך את זה. אבל הסוגיה השנייה שיש בחוק של חברת הכנסת דיסטל וגם של חברת הכנסת וולדיגר היא שינוי המנגנון של מועצת התאגיד, וזה יותר קל, כי א. זה כסף ציבורי – אם הרשות השנייה, שמתעסקת עם ערוצים מסחריים פרטיים ויכולה להתערב, יש לה מנגנון מסוים שקבוע בחוק, שהשר מתייעץ וממנה את החברים – במועצת התאגיד, שזה כסף ציבורי, בוודאי ובוודאי, קל וחומר שאפשר למנות בדרך הזו – וכל שכן וקל וחומר כאשר אנחנו מפסיקים את החדשות והאקטואליה, אז כביכול אין כמעט עניין של התערבות פוליטית בתוכן. מדובר בתוכן תרבותי, תוכן של מורשת, זה בהחלט עניין של מדיניות הממשלה, ולכן גם את שינוי מנגנון המועצה אנחנו עושים בחוק, שיהיה כמו מועצת הרשות השנייה.
אנחנו הופכים את כאן 11, את התאגיד, לבית ליצירה הישראלית. יכולים להגדיל את תקציב היצירה הישראלית, התרבות והמורשת; משנים את הרכב מועצת התאגיד, את המנגנון, ככה שיהיה אפשר למנות בלי פקידות ויועמ"שים שלא נותנים לעבוד כבר שנה וחצי; משאירים תחנות רדיו שלא יעסקו, את רשת ב' מפריטים, מוציאים את התדרים להפרטה, ועושים את מה שנדרש כדי שאזרחי מדינת ישראל לא יממנו דברים מיותרים, ובטח לא תעמולה נגדם.
קודם גל"צ, אחר כך התאגיד. כרגע לצערי ביטן עומד בראש החומה הבצורה שמגינה על קולות התעמולה על חשבון הציבור עם זה שהוא הקפיא את החוק של טלי גוטליב. עכשיו את החוקים שלכם, אני מבקש שהם יעברו לוועדה אחרת, שהיא לא ועדת הכלכלה. ביקשתי את זה גם בוועדת השרים לחקיקה. אמרנו שם בוועדה שנאמר את זה בכנסת. ועדה אחרת שאיננה ועדת הכלכלה – יכולה להיות הוועדה המיוחדת, יכולה ללכת לוועדת הכנסת ושם ידונו, יכולה להיות הוועדה של אוהד טל – כל ועדה אחרת שלא מונעים בה את הדיון הדמוקרטי בדבר שהציבור שלנו רוצה.
אני אומר את זה גם עכשיו.
1,362 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.