קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק שלפניכם היא הצעת חוק הבנקאות (ביטול עמלת שורה ודמי משמרת). אדוני היושב-ראש, מדובר בשתי עמלות פרה-היסטוריות שהיו אמורות מזמן להתבטל ממסכת העמלות שהבנקים בישראל גובים מלקוחותיהם.
באמת, בוודאי לא תופתע, אדוני היושב-ראש, לשמוע שבשנת 2024, הבנקים הרוויחו רווח מצטבר – כך ראיתי באחת הכתבות – של 30 מיליארד שקלים. זהו רווח אדיר לעומת השנים הקודמות, ואנחנו מדברים על שנים שבהן יוקר המחיה הלך והאמיר. בנק הפועלים ובנק לאומי, רק שני הבנקים האלה, במחצית הראשונה של שנת 2025 הם הרוויחו יחד 10 מיליארד שקלים. אנחנו מדברים על כך שהבנקים גובים ככל יכולתם, קצת כמו אכול כפי יכולתך.
אז כאן הם גובים כפי יכולתם עמלות מעמלות שונות. עכשיו אומרים לי החברים: אתה תבטל את העמלות האלה - -
- - יבואו עמלות אחרות. גם אם זה נכון, זה לא פוטר אותנו מלנסות לעשות ככל יכולתנו כדי פעם אחת לתקן את המערכת, ופעם שנייה לומר לבנקים: אל תחשבו שאנחנו מטומטמים. הציבור לא מטומטם. הציבור לא יוותר על כספו בנקל רק בגלל שהבנקים הם גדולים וחזקים. כאן אנחנו, המחוקקים, צריכים לעמוד לצד הצרכנים, לצד הציבור, ולומר לבנקים: די.
לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שייקחו לאזרחי ישראל עמלת שורה. אתה יודע, פעם אזרח היה נכנס לבנק, אי שם בשנות השבעים, לפני מהפכת המחשב – גם זו כבר מהפכה פרה-היסטורית – והפקיד היה לוקח ממנו את הכסף שאותו הוא רוצה להפקיד, או שהיה נותן לו כסף שאותו הוא רוצה למשוך, או פעולה אחרת, והוא היה רושם שורה בספר. וזה נקרא עמלת שורה.
על כל שורה שהפקיד היה רושם היה סוג של תשלום. זה ברור, כמו שאתה אומר. אבל כאן יש שורות שנכתבות על ידי המחשב. זה קורה אוטומטית, אף אדם לא כותב את השורות, אבל העמלה נשארה איתנו כבר עשרות בשנים, תקועה, והשאירה את כולנו תקועים מאחור.
עכשיו, אומרים לי החברים בבנק ישראל, אומרים לי את זה מאמצע הקדנציה: אנחנו מטפלים בכלל הרפורמות, אנחנו בונים איזשהו פתרון הוליסטי, כוללני, לכל העמלות שהבנקים גובים, אנחנו עושים בזה סדר – ואנחנו מחכים חודש, וחודשיים, ושלושה, וארבעה, וחצי שנה, ושנה כבר עברה. בנק ישראל, איפה הרפורמות שדיברתם עליהן? המפקח על הבנקים, איפה הרפורמות שדיברתם עליהן? איפה הטיפול בכל סוגיית העמלות? הבנקים בישראל נהנים מעמלות וגובים עמלות במיליארדי שקלים מדי שנה מאזרחי ישראל, עמלות הזויות שלא היו צריכות לבוא לעולם.
עמלת משמרת – מהי עמלת משמרת? כשאדם היה קונה ניירות ערך או עושה שימוש בניירות ערך, הבנק היה שומר על אותן ניירות הערך אצלו בכספת. הניירות הפיזיים האלה היו תופסים מקום אצלו בכספות, ומכיוון שכך, הבנק הטיל עמלה: אני שומר לך על הניירות, לפיכך אתה תשלם עמלת משמרת. לכאורה הגיוני. מה לעשות שכבר עשרות שנים בנקים לא שומרים ניירות. בנקים לא שומרים.
יש ענן, בדיוק כך. בנקים לא שומרים את ניירות הערך מכיוון שאין ניירות ערך פיזיים. אולי יש באיזשהו מקום איזשהו נייר, אבל בוודאי שכשאתה קונה בבורסה, מוכר בבורסה, ואתה עושה את זה מ-day one, עשרות פעמים ביום, אתה לא משלם על נייר שאתה קונה או מוכר. אגב, אתה משלם גם עמלת קנייה, עמלת מכירה, אבל גם זה וגם זה וגם זה? ואנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים ללכת אחר העיוותים האלה, להשלים איתם, אנוסים על פי הדיבור, ולשלם עליהם המון כסף.
לכן הצעת החוק הזו באה לומר גם לבנקים וגם לציבור: עמלות אנכרוניסטיות, מיושנות, שאינן באמת מהוות חלק מהחיים שלנו, לא ישולמו. אם הבנקים יבואו וייקחו מהכיס השני כספים של הציבור, גם שם אנחנו נעמוד. וכאן חובה של הכנסת להעביר חקיקה כזאת כמה שיותר מהר; להיות קצת פחות קשובים לדרגים המקצועיים, לא בגלל שאנחנו לא מאמינים בהם – אנחנו מאמינים בהם, אבל מה לעשות? כשם שיש דרגים מקצועיים שצריכים לקדם את המציאות ולקבל החלטות בצורה מקצועית, כך יש מחוקקים שיושבים על הרשות המבצעת ואומרים לה: כשאת לא מבצעת את עבודתך כראוי, אנחנו נבוא ונבצע את העבודה בחקיקה, ואם צריך, גם בחקיקה ראשית. אין דרך אחרת. האינטרס הציבורי חייב להישמר. האינטרס של הציבור הכללי חייב להישמר, וגם הכסף של הציבור הכללי חייב להישמר, ומדובר בהרבה כסף, במאות מיליונים ומיליארדים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני שמח שאנחנו מעלים את ההצעה הזו כאן היום בקריאה טרומית. לצערי, לא נצביע עליה מהאילוצים הידועים, אבל אני מקווה שמהר מאוד נצביע עליה ונקדמה, אולי אפילו לקריאה שנייה ושלישית כבר במושב הזה.
כל אדם שעושה פעולה בבנק וצריך לשלם את העמלות האלה. כולנו בעצם, כולנו משלמים את העמלות האלה – שוב, עמלות שנס לחן, שעברו מהעולם, פעולות שעברו מהעולם כבר לפני עשרות שנים, אבל אנחנו ממשיכים. והייתה לי מלחמה, אדוני היושב-ראש, הייתה לי מלחמה מול פקידי האוצר, מול פקידי בנק ישראל, מול פקידי המפקח על הבנקים, לא להעביר את העמלות האלה.
אף אדם בבנק לא רושם ידנית את הפעולה שאתה עושה. אף אדם בבנק לא לוקח ממך את הניירות, ניירות ערך, ומפקיד בחדרי הכספות. הפעולה עצמה בטלה מהעולם, לא קשור מי הקליינט, מי הלקוח, מי הצרכן. אין קשר. הפעולה עצמה לא קיימת, ועדיין אתה משלם עליה כסף, וזה האבסורד הגדול.
אדוני היושב-ראש, אני אבקש לנצל את אותן שתיים וחצי דקות שנותרו לי לדבר על חוק הגיוס. אתמול בלילה, לאחר שעות ארוכות של דיונים, שזכיתי לקחת בהם חלק, סיימה ועדת החוץ והביטחון - -
- - לאחר דיונים ארוכים בחודשים האחרונים של ועדת החוץ והביטחון, הסתיימו הדיונים בחוק הגיוס. החוק יעלה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה בהקדם. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היו שם דיונים, עשרות דיונים, שזכיתי להשתתף בהם, דיונים חשובים, דיונים שבהם שמענו גם אנשי מקצוע, גם את הצבא, גם מילואימניקים, גם ארגוני חברה אזרחית. והחוק שיבוא לכנסת, לכאן, למליאה, הוא חוק חשוב. הוא חוק היסטורי. הוא חוק שיגייס 31,200 חיילים צעירים בארבע השנים הקרובות: בשנה הראשונה, שנה וחודשיים, שנה ושלושה חודשים – 8,160, לאחר מכן – 6,700, לאחר מכן – 7,920, ולאחר מכן, בשנה הרביעית – 8,500 חיילים. תבין, אדוני היושב-ראש, בשנתון נמנים בסביבות 15,000 צעירים חרדים. 8,500 צעירים חרדים שיתגייסו זה הרבה יותר מ-50%, זה קרוב ל-60%.
לא מהבריכה, הבריכה לא מעניינת. מה שמעניין הוא כמה יש בשנתון וכמה יתגייסו בסופו של דבר מהשנתון, כי בסופו של דבר - - -
אדוני היושב-ראש, בסופו של דבר, בפרספקטיבה של שנים, אתה מגיע למצב ש-60% מצעירי המגזר החרדי מתגייסים מדי שנה, וזה מה שחשוב. עשרות אלפי חיילים צעירים יתגייסו בשנים הקרובות. זה דבר שלא היה. עכשיו, שווה בנפשך שהרחובות בערים החרדיות, השכונות החרדיות, בתי הכנסת החרדיים, יתמלאו בצעירים חרדים מאובקים במדים של זית, נושאים נשק, M-16, בתלי כתף, נכנסים למוקדי ההוויה של החברה החרדית. וצעירי המגזר החרדי רואים אותם. והם יעשו את זה בהיתר, כשהרבנים החרדים אישרו את הדבר הזה, וכשפרנסי העדה החרדית אישרו את הדבר הזה. ופה יתמכו בחוק הזה. והם לא היו כבר מוקצים מחמת מיאוס. מה יקרה חברתית, תרבותית, בציבור החרדי? הדבר הזה יהיה הכשר, ואנחנו סוף-סוף נתברך בצבא ההגנה לישראל בעשרות אלפי צעירים חרדים.
זה דבר חשוב מאוד. אדוני היושב-ראש, תרשה לי עוד דקה, כי הפריעו לי פה המון.
שני משפטים, ברשותך. אני רוצה לומר לך שיש לנו הזדמנות היסטורית, היסטורית. נכון, לא הכול מושלם. נכון, כמו שאמרת, יש בריכה. נכון, יש סיבות למה זה לא בדיוק זה וכו' וכו'. זה לא משנה. מה שמשנה הוא שיש לנו הזדמנות היסטורית לעשות תיקון היסטורי, לעשות פה כמו בכבישים שמתמזגים אחד בשני – להתמזג, החברה הכללית בחברה החרדית - -
- - וללכת לדרך חדשה וברוכה. אנחנו מחויבים לעשות את זה. ותרשה לי עוד משפט אחד, ובזה אני מסיים.
אדוני היושב-ראש, כבר יכולתי לומר.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך ולנוכחים, השבוע קרה דבר פנומנלי עם חזרתו של רני גואילי הביתה.
זה דבר מדהים, וכל הקרדיט מגיע ללוחמי ישראל, לאנשי מערכות הביטחון – לכל מי שעסק במלאכה הזאת, לאנשי השו"ן – לכל הגורמים הרלוונטיים. אבל, אדוני היושב-ראש, בלי הובלה נחושה, עם נחישות בעיניים, עם הבנה ברורה לאן אנחנו הולכים, של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ואיתו הקבינט הביטחוני – בלי הנחישות הזאת הדבר הזה לא היה קורה.
גברתי השרה, אתמול ראינו את ראש הממשלה אומר שהשגנו רק יעד אחד מתוך שלושה במערכה הזאת, ויש לנו עוד שני יעדים להשיג. כל כך שמחתי לשמוע את ראש הממשלה אומר, אנחנו נפרק את חמאס מנשקו, אנחנו נפרז את הרצועה – ולא יהיה שום שיקום לפני שנעשה את שני הצעדים האלה. לפני שנשיג את שני הצעדים האלה לא תהיה לבנה על לבנה שתיבנה ברצועת עזה. זו הצבת מצפן לכל העולם ולמדינת ישראל ולעם ישראל על כל מערכותיה. אנחנו הולכים לפרק את חמאס מנשקו, לפרז את הרצועה ולנצח את רצועת עזה ניצחון מוחלט. תודה.
1,372 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.