קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו דנים בהצעת חוק שמטרתה להנציח לדורות את מורשתו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, שהינו מאבות הציונות המדינית וממעצבי הרוח הלאומית ואחד ממניחי היסודות האידיאולוגיים שעליהם קמה מדינת ישראל. כבר ב-1906 הבין ז'בוטינסקי כי מאבק לאומי אינו מתמקד רק בגבולות ובכוח, אלא בתרבות ובזהות, בתרבות ובשפה. הוא פעל בנחישות למען תחיית השפה העברית ולהקמת מוסדות השכלה לאומיים בארץ ישראל, מתוך תפיסה שלפיה העם החופשי חייב בתודעה תרבותית ורוח עצמאית.
בביקורו הראשון בארץ ישראל בשנת 1909 נחשף ז'בוטינסקי למציאות המורכבת של חיי היישוב, ומעל הכול התרשם מהנוער היהודי שגדל כאן – נוער זקוף קומה, חופשי מתסביכי הגלות. חוויה זו חיזקה אצלו את ההכרה כי עתידו של העם היהודי תלוי ביצירת דור חדש, דור אמיץ, אחראי, נכון למאבק ונכון לשאת בעול. מתוך תפיסה זו גיבש ז'בוטינסקי את רעיון הטיפוס העברי החדש: אדם בעל גאווה לאומית, משמעת עצמית, נדיבות אנושית ומחויבות עמוקה לכלל. הוא האמין כי רק דור כזה יוכל להבטיח את קיומה של מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל.
בשנת 1923, לאחר אכזבה עמוקה מהקו הפייסני שננקט כלפי השלטון המנדט הבריטי, פרש ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית. לא היה זה צעד של פילוג, אלא של אחריות אידיאולוגית. הוא דרש עמדה ברורה ותקיפה למען הזכויות הלאומיות של העם היהודי, והבין כי ללא עמידה נחושה, לא תושג ריבונות. מתוך גישה זו צמחה הציונות הרוויזיוניסטית, ובשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי את ברית הציונים הרוויזיוניסטים. תנועה זו העמידה במרכז את עקרונות הביטחון הלאומי, ההגנה העצמית, שלטון החוק, חירות הפרט והגאווה הלאומית. עקרונות אלה הפכו לימים לאבני יסוד בתפיסה הערכית של תנועת החרות, ובהמשך – של תנועת הליכוד.
הקשר בין ז'בוטינסקי לבין הליכוד אינו רק היסטורי, אלא ערכי ומהותי. תלמידיו וממשיכי דרכו, ובראשם מנחם בגין, ראו בו מורה דרך רעיוני. תפיסת קיר הברזל שהוא טבע בשפה שלנו, בתרבות, ההבנה כי שלום מושג מתוך עוצמה, השילוב בין לאומיות עמוקה לבין שוויון למיעוטים, נטמעו עמוק בתפיסת הליכוד ובשיח המדיני והציבורי של מדינת ישראל לאורך השנים. הליכוד נושא עימו עד היום את מורשת ז'בוטינסקי – האמונה בזכותו של העם היהודי למדינה ריבונית בארץ ישראל, המחויבות לביטחון ישראל, ולצד זה דגש על חירות הפרט, אחריות אישית ושלטון דמוקרטי. זוהי מורשת שאיננה שייכת לעבר, אלא ממשיכה להשפיע על ההווה והעתיד.
החוק החדש מחליף ומרחיב את החוק הקיים משנת 2005. הוא אינו מסתפק עוד בציון סמלי של הזיכרון, אלא יוצר תשתית מוסדית חיה ודינמית שתאפשר לימוד מעמיק בהגותו, פועלו והשפעתו של ז'בוטינסקי על התנועה הציונית, על הנהגת המדינה, על עיצוב דרכה של ישראל.
חבריי חברי הכנסת, כאשר תגיע הצעת החוק להצבעה, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק ולהבטיח שמורשתו של זאב ז'בוטינסקי תמשיך להוות מקור השראה, מצפן ערכי ומורשת חיה למדינת ישראל ולדורות הבאים. תודה רבה.
425 מילים של שלום דנינו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.