קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הצעת החוק שלפניכם מבקשת לחייב עסקים ותאגידים בנקאיים להעניק לאזרחים ותיקים שירות מענה אנושי ללא תשלום אם ניתן לקבל שירות זה ללא תשלום באמצעות אתר האינטרנט או יישומון של בתי העסק. הצעת החוק אומנם באה לחפש הקלות לאזרחים ותיקים, דבר שהוא ראוי, אך יחד עם זאת, הצעת החוק מעלה קשיים רבים, לפי משרד הכלכלה.
ראשית, היא מייצרת רגולציה מכבידה על העסקים, ובראש ובראשונה על העסקים הקטנים והבינוניים, ובמקביל תייקר עלויות ליתר הצרכנים. עלות הפעלת מוקד טלפוני גבוהה באופן משמעותי מעלות הפעלת ערוצים דיגיטליים. לפיכך, צריכת שירות באמצעות מוקד טלפוני כרוכה בעלות גבוהה יותר לנותן השירות. לשם כיסוי עלויות אלה עומדות בפני נותן השירות שתי חלופות: הראשונה – השתה ישירה של העלות על המשתמש הספציפי; השנייה, פריסת העלות על כלל המשתמשים באמצעות תעריף אחיד. בחלופה השנייה, גם צרכנים שמשתמשים בערוצים דיגיטליים הלכה למעשה נדרשים לממן שירות שאינם צורכים. הוצאה זאת צפויה לייקר מחירים במשק ולפגוע במיוחד בכושר התחרות של עסקים קטנים ובינוניים.
בנוסף, ההצעה עלולה לפגוע בחלק מהמקרים באיכות מתן השירות לאזרחים הוותיקים, וזאת במקרים שבהם העסקים יחליטו שמבחינה עסקית לא כדאי להם להמשיך לספק שירות מענה אנושי. ייתכן כי השתת העלות על העוסק תביא לביטול שירותים דיגיטליים חינמיים באופן העלול לפגוע בעיקר בצרכנים שהם גם צרכנים ותיקים שזקוקים לשירות הזה ונעזרים בו. ההצעה אף עלולה להוביל לניצול האזרחים הוותיקים. כיום אין בידי כלל העסקים כלים אפקטיביים לאימות זהות הפונה ואם מדובר באזרח ותיק, דבר שמקשה על יישום ההסדר ומעמיד את העסקים בחשיפה רגולטורית בלתי סבירה. על מנת לעמוד בהוראות החוק המוצע, יהיה עליהם לפתח מנגנונים לקבלת מידע והתאמת המערכות.
לפיכך, לצורך הזיהוי, העוסק יידרש לאסוף מידע מצרכנים פרטיים, כגון תאריך לידה או גיל. איסוף מידע זה על גיל הצרכן עלול לייצר מאגר מידע של אזרחים ותיקים אצל אותו עוסק. הניסיון במהלך השנים האחרונות מלמד, לצערנו, כי קיים מיקוד שיווקי של חברות מסחריות כלפי אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, אשר כולל בחובו הטיות, לחץ שיווקי וגביית כספים בסכומים גבוהים. ההצעה שלפיה העוסק יצטרך לזהות את הצרכן הפונה אליו כאזרח ותיק עלולה להביא לאיסוף מידע על הצרכנים וקטלוגם כאזרחים ותיקים.
עוד נוסיף כי ברשות להגנת הצרכן לא התקבלו תלונות של עוסקים הגובים תשלום על שירות שניתן במענה טלפוני במקום שבו ניתן שירות דיגיטלי זהה. הצעת החוק אינה כוללת התייחסות לנתונים שבגינם מוצע ההסדר, ובהיעדר תשתית עובדתית נראה שלא קיימת הצדקה להתערבות חקיקתית. לסיכום, הצעת החוק באה לעשות טוב, אך עלולה לפגוע ולהקשות על האזרחים הוותיקים ועל העוסקים בדבר. לכן החליטה ועדת שרים לענייני חקיקה לדחות את הצעת החוק בארבעה חודשים, ועל כן אני מבקשת מחברי הכנסת לדחות אותה.
בענייני, אני רוצה להגיב על שני דברים: קודם כול, ראשית, אני לא חברת כנסת, אני שרה, אני לא חברת כנסת, לכן אני לא מגיעה לכנסת. מי שמגיעים לכנסת הם חברי כנסת לטובת הצבעות. ולכן, חבריי, הציבור, שלא יטעו אתכם – אני מגיעה לכנסת כשאני תורנית במליאה; אני מגיעה לכנסת כשאני מגיעה לישיבות סיעה או לפגישות כאלה ואחרות. ולכן, שלא ינסו להטעות אתכם, אלה שעלו ואמרו שאני לא מגיעה לכנסת. אני מגיעה לכנסת כשאני צריכה להגיע לכנסת, למרות שאני לא חברת כנסת.
דבר שני, חשוב לי להגיד דבר נוסף: זו לא אשמה, שהציבור הוא הגורם ל-80% מתאונות הדרכים, זו עובדה. זו עובדה שלא אני אמרתי אלא הרלב"ד אמר. הרלב"ד הביא נתונים ש-80% – שנייה, רגע - - -
זו לא האשמה של הציבור, זו עובדה שצריך לטפל בה.
80% מהתאונות נגרמות עקב הגורם האנושי, על פי הרלב"ד, כתוצאה מסמ"ס, שתייה, חציית קו אדום וכו'. כדי לטפל בזה צריך אכיפה וענישה. לצערי, במשך שנים משרד הבט"פ לא יכול היה לטפל בהרחבת האכיפה, ומשרד המשפטים לא טיפל בהחמרת הענישה. לכן, מתוך מחויבות לעניין, למרות שזה לא בתחום סמכותי, כינסתי את ועדת שרים לחקיקה, כינסתי את ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים, הבאתי 50 מיליון שקלים לניידות, ואנחנו עובדים כרגע על שבע עבירות, בשיתוף פעולה עם משרד הבט"פ ועם משרד המשפטים, על מנת להחמיר את הענישה על אותם גורמים שגורמים לעלייה בתאונות הדרכים.
אני אומרת לכם, אני הצעתי שכשיתפסו בן אדם מסמס בנסיעה – קנס של עד 10,000 שקלים, שילמדו לא לסמס בנסיעה; כשבן אדם נוסע כשהוא שיכור – שיחרימו לו את הרכב; כשאדם עוקף קו לבן – שיחרימו לו את הרכב. לא ייתכן שהורגים כאן בני אדם בתאונות דרכים והאכיפה ממשיכה להיות 1,500 שקלים על פלאפון, כשהוא יגיע לדין בעוד שנתיים, ואז הוא יגיע לאיזה הסדר טיעון, ולא יקרה עם זה כלום.
עכשיו, אני לא אחראית לזה, אבל אני לוקחת, ואני עושה, ואני מטפלת. הבאתי תוכנית של 350 מיליון שקלים; הבאנו 50 מיליון שקלים לניידות. תפקיד משרד התחבורה זה שני דברים: 1. להביא את המחקר בנושא רלב"ד – לא להחליף לא את משרד המשפטים ולא את משרד הבט"פ; הדבר השני – לטפל בתשתיות. להזכיר לכם, מי שלא הביאה תוכנית לאומית היא שרת התחבורה לשעבר, הכושלת. מי שעצרה את התשתיות בכביש 90 היא מרב מיכאלי.
מי שעצרה את התקציבים לכביש 65 היא מרב מיכאלי. מי שעצרה את התקציבים לכביש 40 היא מרב מיכאלי.
האדם היחיד שפעל בקואליציה לטובת תאונות הדרכים הוא בועז טופורובסקי.
אני בדקתי כמה תקציבים הביאה הקואליציה כשאתה היית חבר בה - -
- - אתה הבאת תקציבים גם ללימודים, גם לאכיפה וגם לתשתיות, מה שמשרד התחבורה אז לא עשה, אז קודם כול, אני רוצה להודות לך.
ואני מבקשת ממך להמשיך להיות מאותם אלה שמרימים תמרורים, כי אנחנו צריכים יחד לטפל בתאונות דרכים. אבל את האמת הציבור צריך לדעת: מי ששם מיליארדים בכביש 90 זה אני, אחרי שמרב מיכאלי עצרה את זה. מי ששם כסף בכביש 40, מוקד סיכון, זה אני, לא מרב מיכאלי. מי ששם תקציבים בכביש 65 זה אני, לא מרב מיכאלי. ולכן אנחנו יחד נפעל כדי להוריד את תאונות הדרכים.
כשרה אחראית יכולתי להגיד: אני לא מתעסקת בזה, לא מתעסקת באכיפה, לא מתעסקת בהחמרת ענישה, אבל אני עושה את זה, כי אכפת לי, כי זה חשוב לי, כי אני יודעת שאם אני לא אדחוף ואני לא אעשה, הדברים האלה לא יקרו.
אז מכאן אני רוצה להודות לשני חבריי יריב לוין ובן גביר על שיתוף הפעולה, ליושב-ראש הרלב"ד הנבחר, לכל מי שבאמת רוצה להציל חיים, ולקרוא גם לחבריי בקואליציה להצטרף למהלך במקום לבוא לפה, לשקר ולשקר ולהטעות את הציבור.
972 מילים של מירי מרים רגב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.