קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני רוצה להתייחס למה שהתרחש כאן, בבית הזה, לפני כמה דקות, גם בקשר לאירועים שאנחנו חווים בימים האחרונים, וגם, בטח, בקשר לאירוע שהוא בעיניי הכי חשוב. היום עם ישראל מלווה את גיבור ישראל השוטר רן גואילי בדרכו האחרונה, ועשרות אלפים נפרדים ממנו, אנחנו מתקוטטים ורבים ומנסים לצעוק פה מי יותר חזק – כן הודעה אישית, לא הודעה אישית, טינופים, גידופים. אני דווקא חשבתי שאולי ביום הזה נוכל להימנע מדברים אלו.
אבל יש לי תשובה לזה, אדוני היושב-ראש, כי לדעתי, קשה לממשלה עם העובדות, קשה לשרי הממשלה עם העובדות. הממשלה יצרה מציאות משלה. במשך שלוש שנים היא מאמינה במציאות שהיא יצרה. כאשר היא נתקלת בעובדות בשטח, אלה התגובות, במקום לתת מענה לדברים. וגם ביקורת שאנחנו כאופוזיציה משמיעים – ואני מדבר על הסיעה שלנו, ישראל ביתנו – נקרא לזה, מאוד קונסטרוקטיביים בביקורת שלנו. גם במהלך המלחמה הדגשתי לא פעם שבכל מה שקשור במיגור החמאס ובמלחמה נגד הטרור תקבלו את כל התמיכה שבעולם. לא עיכבנו שום חוק, לא הפרענו לשום מהלך חקיקתי בכנסת. אבל לא ניתן לממשלה להעביר פה מהלכים שנויים במחלוקת לעם ישראל, לא לאופוזיציה. וכשיש דברים ענייניים – צר לי ששרים עולים לכאן ובוחרים בדרך לא הכי ממלכתית להגיב לאופוזיציה, שתפקידה הוא להשמיע ביקורת.
למה אני אומר שקשה לממשלה עם העובדות? משום שיש ראש ממשלה, שהיה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, שקשה לו עם העובדות והוא לא מקבל את המציאות. ופעם אחר פעם במסיבות עיתונאים – קשה לי לקרוא לזה מסיבת עיתונאים, כי זו הצהרה עם כמה שאלות ותקיפה של עיתונאים בצורה מילולית – פעם אחר פעם הוא בוחר להתעלם מהמציאות ומהעובדות ומאמין למציאות שהוא יצר בעצמו. אתן לכם דוגמה קטנה. אתמול ראש ממשלת 7 באוקטובר, במשך 40 דקות, בשידור חי, מציג תמונה משלו. כל הערוצים במדינת ישראל משדרים את זה. ונתניהו בוחר לתקוף את התקשורת, להגיד לו שקשה לו עם התקשורת. הרי 40 דקות התקשורת משדרת את הדברים שלך, ששלושה רבעים מהם לא תואמים את המציאות, ועדיין אתה בוחר לשסע, להסית ולתקוף את התקשורת. יש גם לשרי הממשלה תשובה: למה אתם לא עשיתם? מי זה אתם? הממשלה הייתה שנה וחצי – וממנה שמונה חודשים עם רוב – ונתניהו מתעלם מכך שהוא ראש הממשלה כבר שנים.
אפרופו מיגור החמאס, אדוני היושב-ראש, אתה זוכר – אתה מוותיקי הבית – אתה זוכר את מערכת הבחירות של 2008–2009, אחרי צוק איתן, עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו בצומת, בכניסה לעיר אשקלון, אומר למצלמה: אני מתחייב למגר את שלטון החמאס בעזה. לאחר מכן, חותם עם סיעת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני למיגור שלטון החמאס בעזה. ומה הוא עושה? בוגד בהבטחתו. אתם קראתם לבנט בוגד ונוכל, אבל נתניהו בעצמו לא עומד בהבטחות שלו בנושא המיגור. מעבר לזה, הוא גם זה שמממן את החמאס בכסף קטרי, ולכן הוא ככה נלחץ כששואלים אותו על הקשר שלו לקטר, כי הוא יודע את האמת; כי בחסות המדיניות של נתניהו הכסף הקטרי נכנס במשך שנים לעזה. אנחנו יודעים לאן הלך הכסף. כל עוד אנחנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, עם ישראל לא יקבל תשובות, וזה מה שמלחיץ את שרי הממשלה. וזה מה שמפריע לשרי הממשלה – עובדות. אתם לא מסוגלים להתמודד עם העובדות.
במשך שנתיים ושלושה חודשים מדינת ישראל קיבלה צ'ק פתוח מהאמריקאים. היום, אחרי שנתיים ושלושה חודשים, אחרי שעם ישראל איבד למעלה מ-930 מלוחמיו – גיבורי ישראל ששילמו במחיר החיים שלהם במלחמה הזאת – אתם, הממשלה, באים בטענות לכל מיני גורמים בחוץ, מחוץ לישראל, ואומרים: תנו לי עוד קצת זמן. תנו לנו עוד קצת זמן ואנחנו נמגר. איך בדיוק תמגרו את שלטון החמאס כאשר אתם כבר לא מחליטים? אתם כבר לא מחליטים.
נראה לכם שאתם תוכלו לחדש את הלחימה כאשר מי שמחליט עכשיו זה הנשיא האמריקאי? שנתיים ושלושה חודשים הוא נתן לכם צ'ק פתוח – לא הצלחתם למגר את שלטון החמאס, אז כנראה שאתם לא עשיתם משהו נכון. במשך שנתיים ושלושה חודשים, בחסות ממשלת ישראל, מאות אלפי, עשרות אלפי משאיות של סיוע הומניטרי נכנסו לרצועה, ולא עצרתם את זה. עכשיו כל שבוע נכנסות למעלה מ-4,000 משאיות סיוע לרצועת עזה, ואתם, שרי הממשלה, מדברים על מיגור שלטון החמאס בעזה? תגידו, איפה אתם חיים?
יצרתם מציאות מדומה, תקשורת שמהדהדת את דף המסרים שלכם, משכנעת אתכם במציאות העקומה הזאת, ואתם חיים בללה-לנד; מוחאים כפיים פה לראש הממשלה, שאומר: שאומר אני לא אתן לקטר ולטורקיה להיכנס לרצועה. כן, אני מזכיר לך שב-2008 הוא אמר שהוא ימגר את שלטון החמאס בעזה, והיום לחמאס יש 35,000 מחבלים שמוכנים להילחם בכל רגע נתון. זה לידיעת השרים שבאים לפה ואין להם מושג מה קרה. אין להם מושג כיצד אנחנו נוכל למגר את שלטון החמאס, משום שאתם לא מסוגלים למגר את שלטון החמאס. לא השגתם את יעדי המלחמה. אז לכן אתם ממשלה כושלת, כושלת, כושלת וכושלת, הכי כושלת בתולדות מדינת ישראל.
אנחנו בשנת בחירות, ומהר מאוד תסתלקו, ונקים ממשלה ציונית, ממשלה שתדאג לכל האזרחים, ולא רק לאלה שהצביעו לכם, כי אתם - - -
אושר שקלים, אני מאחל לך לראות אותך בכנסת הבאה פה, אבל קשה לי לראות שאתה תהיה בכנסת הבאה - -
- - אבל קשה לי לראות שאתה תהיה בכנסת הבאה. אני מאחל לך באמת שתהיה בכנסת הבאה, אבל אני מתקשה לראות את זה. באמת, אושר, עם כל החברות והידידות - -
- - קשה לי לראות את זה שאתה תהיה בכנסת הבאה.
בכנות אני מאחל לך שתהיה בכנסת הבאה.
ועכשיו אני רוצה בדקה וחצי להתייחס לחוק שהצגתי. ראה, אדוני היושב-ראש, אתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה. דרך אגב, צריך להגיד, בזכותך קידמנו דברים טובים.
בן אדם, אזרח ותיק שמגיע לקבל מענה בבנק, הוא לא מתחבר לשירותים הדיגיטליים, הוא לא מתחבר לדיגיטציה ולכל הטכנולוגיה. הוא רוצה להיכנס לקופאי ולבקש שירות שגובים עליו תשלום. עכשיו, אם זה אזרח ותיק שאין לו לא מייל, אין לו כלום, אז אפשר לפטור אותו מהתשלום כשהוא יגיע לבנק, לפקיד. זו מהות החוק. זו מהות החוק, פשוט מאוד.
בוודאי שאני יכול להתערב לבנקים, כי יש רגולטור שהוא כפוף לחוק. בוודאי שאני יכול להתערב. הינה, יושב-ראש ועדת הכלכלה לשעבר יכול להעיד על זה. בוודאי שאני יכול להתערב, ואני יכול גם להחריג אוכלוסיות ולהגיד שאני כמחוקק קובע שאם בן אדם, אזרח ותיק, רוצה לקבל את השירות שניתן לו בדיגיטל ללא תשלום - - -
חברת הכנסת גוטליב, תקשיבי למה שאני מסביר לך, תקשיבי פעם אחת. אם בדיגיטל - -
- - לא גובים עליו תשלום, לא גובים תשלום על זה – בן אדם שצריך לעשות עכשיו העברת כסף בדיגיטל, לא גובים תשלום, אבל בן אדם לא יודע לעשות את זה - -
אני מסיים. - - רוצה לגשת לקופה, לקופאי ולבנקאי ולעשות את זה, אומרים לו: אתה חייב לשלם. זאת מהות החוק שאני מציג, ואני רוצה לשמוע מה הממשלה החליטה בוועדת השרים. תודה.
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קודם כול, השרה רגב - -
- - אני רוצה להודות על זה שהקראת תשובה, אבל התשובה שהקראת לא קשורה לחוק. אני אסביר גם למה: את דיברת על המענה הטלפוני – אין לזה שום קשר לחוק, כי החוק מדבר – אני אקריא את הסעיף של החוק: תאגיד בנקאי המספק שירות ללקוח באמצעים דיגיטליים ללא עמלה, לא יגבה עמלה בעד שירות זה שניתן באמצעות מענה אנושי ללקוח שהוא אזרח ותיק כמשמעותו בחוק האזרחים ותיקים. למה התכוונתי – ואני לא בא אלייך בטענה - - -
תקשיבי, אם היו דוחים את זה בשבועיים, שלושה, בוודאי שהייתי דוחה גם את ההצבעה. כשוועדת שרים מחליטה לדחות בארבעה חודשים, זה נקרא: לך חפש את החברים שלך, בסדר? זו התשובה של ועדת השרים.
כשאני בא ואומר שאזרח ותיק – ובמקרים מסוימים אזרחים מתקשים לא רק בדיגיטציה ובשירותים הדיגיטליים, אלא גם בשפה. יש לא מעט אזרחים ותיקים במדינה שלנו שקשה להם. זה יכול להיות מגזר העולים, יש לא מעט גם מהמגזר הערבי, יש לא מעט אנשים ותיקים שקשה להם. אתה מסביר לו עכשיו משהו: לך תעשה את זה דרך האתר – הוא לא יודע לעשות את זה, הוא פשוט מסתכל עליך - - -
ולכן החוק בא ואומר דבר פשוט: אם יש שירות דיגיטלי חינם שניתן לעשות ללא עמלה, אזרח ותיק שמתקשה לעשות את הדבר הזה, ייכנס לבנקאי על פי החוק הזה, והתהליך הזה יבוצע ללא תשלום. מה כל כך מסובך? אני שומע פה תשובה של משרד הכלכלה על תהליכים שפוגעים בעסקים – תגידו, השתגעתם?
אתה מוכן, אתה מוכן עכשיו להגיד לי שאתה תסייע? אני מוכן לוותר על ההצבעה.
אני מוכן לוותר על ההצבעה, אין לי בעיה. אתה מוכן לקחת את החוק הזה ולהתקדם? כי זה קשור לבנקים, זה לא קשור למשרד התקשורת. אתה מוכן?
מקבל, מקבל את זה, מקבל את זה. אז הינה, קיבלתי את ההצעה של שר התקשורת, ואנחנו נשב בשבועיים האלה – אני דוחה את ההצבעה, בסדר? ואתה תראה את החוק, אני אשלח לך את החוק.
נשמע לי מאוד הגיוני, בגלל זה גם התשובה של משרד הכלכלה לא רלוונטית למה שאני מציע. אדוני היושב-ראש, אני דוחה את ההצבעה, ואנחנו נשב. הינה, שר התקשורת אמר שהוא מוכן לקדם את זה בוועדת שרים – ונחדש. אני אשמח גם לשבת עם שר הכלכלה, וננסה לסייע. אז הצבעה תהיה במועד אחר. תודה רבה.
1,432 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.