ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יש איזו התנכלות של הממשלה אליי, שמביאים מנהיגים כל כך גבוהים.

לפני כל דבר אחר, אני מצטרף לדברי יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה, לגבי הגיבור שלנו, רן גואילי, זכרו לברכה, ברוך פודה ומשיב. אנחנו שולחים מפה למשפחתו חיבוק גדול בשם כל חלקי הבית.

(מחיאות כפיים)

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אורחים נכבדים, כפי שהיושב-ראש ציין, באלבנית יש ביטוי שכל ילד אלבני מכיר,besa . besa משמעו לשמור על המילה שלך, להיות אדם שאפשר לסמוך עליו. אנו היהודים יודעים שהקונספט הזה נושא משמעות עמוקה מאוד. השאלה אם אנשי אלבניה ראויים לאמון נבחנה בשעתנו האפלה ביותר – והם קיימו את הבטחתם. בתחילת מלחמת השנייה אלבניה הייתה כבושה על ידי האיטלקים, וב-1943 הצבא הגרמני, הנאצים, נכנסו וכבשו את אלבניה. כמו בכל ארץ אחרת שהם כבשו, הדבר הראשון שעשו היה לדרוש רשימות של היהודים שחיים שם. זה היה הליך סטנדרטי בכל אירופה והם אף פעם לא פגשו התנגדות אמיתית.

אדוני ראש הממשלה, הנאצים מיקמו את אבא שלי בגטו בבודפשט בהונגריה, וההונגרים שיתפו פעולה. סבא שלי נרצח במחנה מאוטהאוזן במחנה הריכוז, והאוסטרים עזרו. וסבתא רבתא שלי נספתה באושוויץ, היכן ששוטר פולני תפס אסירים שניסו לברוח. רק האלבנים התנגדו ואמרו לא. אחרי שכמעט כל אירופה נכנעה, ומחנות ההשמדה כבר נבנו, האלבנים אמרו: אנחנו נגן על היהודים, כי אנחנו יודעים איך להבחין בין טוב לרע, אנחנו יודעים מהו המוסר האנושי, ויש לנו besa.

(מחיאות כפיים)

אנחנו חייבים לך, אדוני ראש הממשלה, חוב של כבוד, ולעולם לא נשכח את זה.

הלקח הזה של איך נראית מחויבות מוסרית כשהעולם מתפורר, חוזרת אלינו היום, כשהסדר הבין-לאומי שאנחנו מכירים ב-80 השנה האחרונות מתפרק כמעט בבת אחת. בסוף מלחמת העולם השנייה, כשהעולם נחשף לזוועות השואה, סדר עולמי חדש נוצר. מוסדות כמו האומות המאוחדות, בית הדין הבין-לאומי לצדק, ארגון הבריאות העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית נוסדו. אמנות בין-לאומיות נחתמו וחוקים בין-לאומיים נחקקו במטרה אחת – לבנות עולם חדש צודק יותר, שבו יחידים ואומות יהיו מחויבים למניעת הישנותן של זוועות ופשעים שכאלה. זה היה ניסוי אנושי חדש מסוגו, לא מושלם, לא תמיד יציב או עקבי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שרוב האנושות אמרה לעצמה – לעולם לא עוד.

הסדר העולמי החדש הזה קורס למול עינינו כרגע. בוועידת דאבוס בשבוע שעבר מנהיגים עולמיים אמרו, שוב ושוב, בדרכים שונות את אותו הדבר: החוקים ששלטו בעולם ממלחמת עולם השנייה, אינם עוד. מוסדות בין-לאומיים, מובלים על ידי האומות המאוחדות, חדלו מלתפקד. ישראל יודעת את זה טוב יותר מכל אחד אחר. הטיפול של האו"ם בישראל הוא המקבילה הדיפלומטית לאפיזודה פסיכוטית. ישראל מהווה 0.1% מאוכלוסיית העולם, ועם זאת 60% מהגינויים של האו"ם בעשור האחרון הם כלפי ישראל.

ב-2023, השנה שבה הייתה מתקפת 7 באוקטובר, כשתינוקות נשרפו בחיים, נשים נאנסו ואזרחים שלווים נהרגו, האו"ם העביר 15 החלטות נגד ישראל, לעומת שמונה נגד שאר העולם ביחד. זאת לא הייתה שנה יוצאת דופן. בעשור האחרון האספה הכללית העבירה 187 החלטות נגד ישראל ורק 86 נגד כל שאר העולם. במהלך העשור הזה הרבה יותר אנשים נרצחו בכל אחת מהמלחמות בסוריה, בתימן, באתיופיה ובמיאנמר מאשר בסכסוך הישראלי-פלסטיני – כן, כולל גם המלחמה הנוכחית בעזה – והאו"ם המשיך להצביע באובססיביות כנגד ישראל.

כמו שאמר ראש הממשלה, איראן ביצעה את אחד ממעשי הטבח הגדולים של אזרחים בידי מדינתם שלהם בהיסטוריה המודרנית. אנחנו עוד לא יודעים את היקף ההרג. המספרים ממשיכים לעלות, התמונות נוראיות, ועדיין – השתיקה מחרישת אוזניים. אדוני ראש הממשלה, שנינו יודעים שהאו"ם ימשיך לגנות את ישראל יותר פעמים מאשר את איראן גם השנה. ואם אני אדייק, הם ימשיכו לגנות את היהודים.

בנסיבות הללו, אין שום טעם להעמיד פנים שעדיין ישנו צדק גלובלי. מדינות דמוקרטיות הבינו שאין היגיון בציות לכללים כשאחרים מתעלמים מהם בבוז. וזה מציב אותנו בפני מה שנראה כדילמה בלתי אפשרית: אם אין חוקים בעולם, איך אנו אמורים להתנהג כדי על האינטרסים הלאומיים שלנו ולחזק אותם? התשובה פשוטה: אם אין חוקים ואין סדר, הדבר היחיד שנותר לנו הוא הערכים שלנו. במובנים רבים, התשובה לעידן החדש הזה היא המודל האלבני.

ב-1943, העולם אמר לאלבניה שאין יותר חוקים. אם אתם רוצים לשרוד עליכם להיכנע. והאלבנים ענו שאולי אין חוקים, אבל יש את הערכים שלנו. אנחנו מאמינים בקדושת החיים; אנחנו מאמינים שאי-אפשר לרצוח אנשים חפים מפשע; אנחנו מאמינים בחברות וברעות. זה מה שצריך לקרות בעולם החדש שבו אנחנו חיים.

הקריסה של הכללים לא צריכה להוביל לכאוס, אלא ליצירה של שותפויות חדשות עם אומות ואנשים שחולקים את אותם הערכים. עלינו להיות ריאליים ולהכיר בזה שלכל מדינה יש את האינטרסים שלה, וצריך להכיר בצורך להיות חזקים ולהגן על עצמנו. וישראל תמיד אמרה: אנחנו נגן על עצמנו בעצמנו, וזה לעולם לא ישתנה. אבל הדרך הטובה ביותר להתקדם ולקדם את האינטרסים הללו היא לא על ידי בידוד של עצמנו, אלא על ידי הושטת יד לארצות ולמדינות שעימן אנו חולקים ערכים משותפים.

לאור השינויים הגלובליים והחוקים של הכלכלה הגלובלית, אם אנו רוצים לבנות כלכלה מקומית חזקה במקום הסכמי סחר בין-לאומיים, עלינו למצוא שותפים שעימם אנחנו יכולים לקשור קשרים כלכליים. אם אנו רוצים לפגוש סכנות כמו איראן ולמנוע מהן להשיג הגמוניה, עלינו לבנות שותפויות ביטחוניות עם אלו שמתנגדים לפנאטיות דתית, וכמונו מבינים את הסכנות של האסלאם הרדיקלי. ואם ברצוננו להבטיח שהיהודים מסביב לכל העולם יהיו מוגנים, עלינו להתחבר עם מדינות שרוצות ומוכנות להילחם באנטישמיות, ולהגן על הקהילות היהודיות שחיות בתחומן. הסכמים קטנים שכאלה הם העתיד של שיתוף פעולה בין-לאומי.

כשאני הייתי ראש ממשלה, אנחנו נפגשנו ויצרנו יוזמות ומודלים לשיתופי פעולה בין-לאומיים מחוץ לסדר העולמי הישן. ראינו את מה שמגיע, ראינו את הנולד, והתחלנו להניח את היסודות, בתקווה שמוסדות כמו האומות המאוחדות, שפשטו רגל, יתקנו את העולם. אנחנו צריכים לדעת לבנות שותפויות קטנות יותר, עצמאיות, מחוברות לאתגרים ולסכנות שעומדים בפנינו. עלינו להחליט במי אנחנו שמים את אמוננו ומבטחנו, ויוצרים איתו שותפות שכזו. וזו השותפות שקיימת בינינו לבין אלבניה. אנחנו יכולים להעמיק אותה, להרחיב אותה, ולעזור לה לשרת לא רק את האינטרסים של המדינות שלנו, אלא את הערכים המשותפים שלנו ואת האמונה שלנו ברוח האנושית, במערכת היחסים שנוסדה על בסיסה. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)