ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה

מכובדיי, אני מבקש לפתוח בברכת הודיה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

חבריי וחברותיי, חברות וחברי הכנסת, לפני שעה קלה השבנו הביתה את רני גואלי, גיבור ישראל. אין יותר חטופים בעזה. אין יותר חטופים בעזה.

(מחיאות כפיים)

אני מברך את מפקדי וחיילי צה"ל והשב"כ על ביצוע מושלם של המשימה הקדושה הזאת. אני מחבק את טלי ואיציק, את כל משפחת גואלי האצילה. הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי: אנחנו נחזיר את רני הביתה. הבטחתי לכם, הבטחתי לכם, אזרחי ישראל, אנחנו נחזיר את כולם הביתה. ענדנו כולנו את הסיכה, ועכשיו, משהמשימה הושלמה, הגיעה הזמן להסירה, כי שבו בנים לגבולם ושבו בנות לגבולן.

(מחיאות כפיים)

אני מבקש להודות לגל הירש על המסירות הבלתי-נלאית שלו למשימה הזו. אני מודה לחבריי ולחברותי בממשלה, שנתנו את תמיכתם כל הזמן. אני מודה לנשיא טראמפ, לסטיב ויטקוף, לג'ארד קושנר ולצוותם על תמיכתם הגדולה והחשובה. אני מודה לעם ישראל כולו על התפילות ועל החיזוק. אנחנו השלמנו את המשימה הזאת, כפי שהבטחתי, וכך גם נשלים את שאר המשימות שהצבנו.

מכובדיי יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, שרות ושרי ממשלת ישראל, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, אורחינו החשובים מאלבניה ובראשם חברי הטוב, ראש הממשלה אדי ראמה וגב' לינדה ראמה, ומשפחת – או, יותר נכון, המשלחת המכובדת שמלווה אתכם, ברוך בואכם לישראל, ברוך בואכם לירושלים, בירת ישראל הנצחית.

(מחיאות כפיים)

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני: ברוך הבא אדי, אני חייב לומר: אתה מתעלה מעל רבים, ואני מתכוון לזה. וזה לא רק במובן הפיזי, אני מתכוון לזה במובן המוסרי. בלבול והיסוס אפשרו את עלייתו של הטרור, בהירות ואומץ יבטיחו את הבסתו. אתה מראה בהירות ואומץ, ואנחנו מצדיעים לך, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, על כל צדדי הגוף הזה).

(מחיאות כפיים)

מכובדיי כולם, דגל אלבניה הוא דגל עיט דו-ראשי, והוא מונף היום בחוצות ירושלים. זהו מחזה מרנין לב, שעד לפני כמה עשורים אני חושב שהיה זה פשוט נתפס כדבר בלתי נתפס. בתקופה מסוימת ידענו נתק, ידענו ריחוק, אבל היום אפשר לומר שהיחסים בין אלבניה וישראל הדוקים מאי פעם, גם ברמה המדינית וגם ברמה האישית. ולכן, כשאני מתבונן היום בשני ראשי העיט הללו, שפונים לכיוונים מנוגדים, אני רואה זאת כמשל על העבר ועל העתיד. המבט המנוכר הישן של העבר מפנה את מקומו למבט החדש אל העתיד, לשיתוף פעולה בינינו שהולך ומתחזק מדי יום. אנחנו מבטיחים יחד את הביטחון, את הקדמה, את השגשוג, לטובת שני העמים שלנו.

בהנהגתך, אדי, אלבניה מבקשת לפרוש כנפיים כמו אלה של העיט בדגל שלכם, ואתה עושה זאת. כולנו מעריכים את המאמץ שאתה משקיע להצעיד את אלבניה קדימה, ובאותה מידה אנחנו מעריכים את הידידות העמוקה שלך כלפי ישראל. זו ידידות שמתבטאת בתמיכה גלויה בפורומים בין-לאומיים ובהתייצבות לצד האמת ונגד השקרים שמוטחים בנו. אני חייב להגיד – ואמרתי לך את זה יותר מוקדם היום – יצא לי להכיר, במהלך שירותי כראש הממשלה, מנהיגים בין-לאומיים רבים. מנהיגים מסתכלים קודם כול על האינטרסים של המדינות שלהם, הם מחפשים נקודות מפגש, ורבות הן בינינו; אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק, וזה קורה בין מנהיגים מסוימים, זה קורה אצלך, וזו האמפתיה העמוקה שבאה מחדרי הלב. היא לא מעושה, אנשים מרגישים את זה. כל אחד ואחת פה מרגישים את האמפתיה העמוקה הזאת, שיוצאת מתוך הנפש שלך. ואני אומר, זה משקף גם את העם שלך. אלבניה מבינה את ישראל כפי שישראל מבינה את אלבניה.

מדינות קטנות עומדות למבחן קיום באופן יום-יומי, כי הקיום – אני מתכוון למה שאני קורא לו: הבטחת החיים עצמם – בא לפני כל דבר אחר. מי כישראל יודעת זאת, לאור היותנו מוקפים כוחות עוינים במזרח התיכון הגועש. מאז שחר עצמאותנו ידענו מלחמות רבות, ידענו פיגועי טרור, וב-7 באוקטובר 2023 ידענו טבח חסר רחמים שביצעו מרצחי החמאס.

אתמול, אדי, אתה ביקרת במתחם מסיבת הנובה בנגב המערבי, ראית שם את המקום שבו צעירים וצעירות נטבחו באכזריות שקשה לבני אנוש לעכל זאת; צעירים וצעירות נפלאים, שבסך הכול מה שהם ביקשו זה לחגוג את החיים בפסטיבל של מוזיקה. לכך הצטרפה כמובן שרשרת הזוועות ביישובי עוטף עזה. המחבלים הארורים הללו רצחו, פצעו, התעללו, אנסו, חטפו, שרפו – אפשר לתאר את זה ביתר פירוט, אבל הזוועות, שוב, חוצות דמיון אנושי. ולכן, אתה הגדרת במדויק את מעשיהם, וקראת להם – כשמם כן הם: הם נאצים. נאצים.

זאת הייתה פעולת הפתיחה של ציר הרשע בהובלת איראן, פעולה שנועדה לחנוק אותנו בטבעת טרור, פעולה שנועדה למחוק אותנו מעל פני האדמה. אתה, אדי, תמכת בזכותנו הטבעית להגן על עצמנו מפני אותן חיות אדם. אתה מבין היטב שהקנאות האלימה יכולה להתחיל בישראל אבל היא לא תסתיים בישראל, וההיסטוריה מוכיחה שאם לא בולמים את הרוע האנושי בזמן, הרוע ילך ויתפשט. בסופו של דבר הוא יאיים על כל המדינות ועל כל היבשות.

היום שני כוחות אדירים מתגוששים זה עם זה על הבמה העולמית: הכוח הרדיקלי, שרוצה להחזיר אותנו לאפלת ימי הביניים, והכוח המודרני, הנאור, שמבקש ומקדש את חירות האדם. ישראל נמנית באופן מובהק עם המחנה הזה. אל מול הקנאים תאבי הדם, חיילינו יצאו למערכה קיומית כדי להגן על הבית שלנו, על הערכים שלנו. במשך שנתיים פעלנו בעוצמה כבירה בשבע חזיתות, גבינו מחיר כבד מכל מי שתקף אותנו. השבנו לישראל – כפי שאמרתי לפני דקה קלה – את כל חטופינו, החיים והחללים, והיום – את האחרון שבהם.

אנחנו בפתחו של השלב הבא. מה זה השלב הבא? השלב הבא זה פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה. השלב הבא איננו שיקום. השלב הבא הוא פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה.

(מחיאות כפיים)

יש לנו אינטרס לקדם את השלב הזה ולא לעכב אותו, וכך נעשה. ככל שנקדים לפרק את החמאס מנשקו ולפרז את הרצועה כך נשלים את מטרות המלחמה.

אדי, ידידי, מה שאנחנו מבינים גם אתה מבין. כפטריוט אלבני, אתה יודע להעריך גבורה. לכם באלבניה יש גיבורים רבים, בראשם סקנדרבג, הגיבור הלאומי שנאבק במאה ה-15 באימפריה העות'מאנית הדורסנית. גם לנו יש הרבה מאוד גיבורים, מימי התנ"ך ועד ימינו אלה. חיילינו ומפקדינו הגיבורים מגינים באומץ בלתי רגיל על מדינת ישראל. גילינו כוח רצון עילאי במסע לריסוק ציר הרשע. היכולות של ציר הרשע רחוקות מאוד ממה שהיו ערב המלחמה, וכעת פנינו נשואות לעתיד; החמאס בעזה יפורק מנשקו, עזה תפורז.

(מחיאות כפיים)

זה יקרה – כפי שאמר ידידנו המשותף, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ – בדרך הקלה, או שזה יקרה בדרך הקשה, אבל זה יקרה.

(מחיאות כפיים)

אנחנו נוסיף לעמוד דרוכים מול כל איום מצד איראן, ראש התמנון, שהכינו את הזוועות. כל ניסיון של איראן לפגוע בנו ייתקל בתגובה נחרצת. זו תהיה טעות גדולה מאוד, טעות אחת יותר מדי. בו בזמן אנחנו נפעל להרחיב את מעגל השלום באזורנו, נקדם הזדמנויות חדשות – עוד בריתות, עוד הסכמים, עוד נורמליזציות עם מדינות ערביות ומדינות מוסלמיות.

ואדי, העובדה שאתה, מנהיג נאור של מדינה נאורה עם רוב מוסלמי, מצטרף פה למדינות אחרות, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, שגם בהן יש רוב מוסלמי, והן מתייצבות – ונחזור על האמירה הזאת – מתייצבות בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של הנאורות, הקדמה, התקווה והשלום.

(מחיאות כפיים)

ישראל היא מבצר של חופש ודמוקרטיה. ישראל היא קו ההגנה של העולם התרבותי כולו. אנחנו בולמים את האסלאם הרדיקלי שמאיים על כולם. ומה גדול המרחק בין האסלאם הקיצוני, התוקפני, לבין מורשת האסלאם המתון שרווחת באלבניה. אלבניה מוכיחה שסובלנות היא המסד לבניית חברה יציבה ופורייה. אושר האמונות שחיות זו לצד זו באלבניה בשלום הוא ההפך הגמור מאידיאולוגיית הג'יהאד שמערערת סדרי עולם.

אמרתי, אדי, שאתה בולט בהרבה תכונות, אבל לצערי הבהירות המוסרית שלך היא לא נחלתן של חלק ממדינות אירופה. המדינות הללו התמסרו לשטיפת המוח של השמאל הפרוגרסיבי, שעובד יד ביד עם האסלאם הרדיקלי. במקום ליברליזם אמיתי, צומחת שם שנאה עצמית לערכי המערב, ערכי החופש, בתוספת כניעה מבישה לקיצוניות.

השתיקה המחפירה של מדינות רבות באירופה על טבח האלפים, ואולי הרבבות, באיראן – השתיקה הזאת מבטאת אובדן דרך, בצביעות שאין כמוה. איפה כל אלה שתקפו את ישראל על רצח עם, כביכול? רצח עם שלא היה ולא נברא. אנחנו אלה שנרצחנו. איפה כל אותם מפגינים בקמפוסים, לבושי הכאפיות, שרוממות החירות והצדק בפיהם? איפה בית הדין בהאג, שהוציא צווי מעצר נגד אישי ציבור בישראל? מה עושה בית הדין בהאג לנוכח הזוועות שביצע המשטר באיראן באזרחי מדינתו? באווירה כזאת, מכובדיי – באווירה כזאת אין פלא שהווירוס האנטישמי ניעור לחיים. ההסתה האנטישמית נגד ישראל, מדינתו של העם היהודי, שוברת שיאים של אובססיה, של נבזות, של בורות.

אבל אני רוצה לומר לך, אדי, דווקא היום, ערב יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה – יש יום כזה, זה הערב; ובאת הנה, בין השאר, במסגרת הכנס החשוב שאנחנו מקיימים כאן בירושלים נגד האנטישמיות – אנחנו רוצים להזכיר לעולם שבניגוד למה שהיה לפני 80 שנה, שהייתה אז אותה שנאה, אותם שקרים, אותן קונספירציות מטורפות, בניגוד לאותן שנים, היום איננו חסרי ישע. היום איננו חסרי מגן. יש לנו מדינה חזקה; יש לנו צבא וכוחות ביטחון נחושים; יש לנו את היכולת להיפרע ממבקשי נפשנו. אנחנו עומדים מאחורי המילים "לעולם לא עוד" – never again. ולעולם לא עוד זה עכשיו.

(מחיאות כפיים)

פרק השואה בתולדותינו, אדי, לעולם לא יישכח. הרצח של ששת המיליונים, שליש מעמנו, ילווה אותנו עד דור אחרון. אבל מה שעוד לא יישכח הם מעשי המופת של חסידי אומות העולם, שהושיטו את ידם ליהודים נרדפים. וכך גם היה – זה לא רק כך גם היה; כך היה באופן בולט, ואפשר לומר כמעט ייחודי. כך היה באלבניה בתקופת הכיבוש האיטלקי, וביתר שאת לאחר הכיבוש הגרמני. עשרות, אולי מאות, אלבנים מוסלמים סיכנו את החיים שלהם כדי להציל יהודים. הם חילצו יהודים למקומות מסתור, חלקו עם יהודים את המזון הדל שהיה להם. הם סיכנו את החיים שלהם. זה דבר אחד להילחם ולהסתכן, להציל את המשפחה שלך, אבל דבר אחר לסכן את אחרון בני משפחתך כשאתה הולך להציל אחרים. וזה מה שהם עשו. אלבניה הייתה אי של חסד באוקיינוס של איבה, ותמיד נוקיר מעומק ליבנו את המעשים הנאצלים הללו שזקפו את קומת האדם בשנות הטירוף הנאצי.

מכובדיי, לאחר מלחמת העולם השנייה, מסך הברזל ירד גם על אלבניה. אומנם אלבניה הכירה רשמית בישראל ב-1949, אבל השתייכותה של אלבניה לגוש הקומוניסטי, אפשר לומר אפילו לגוש המאואיסטי, מנעה ממנה לכונן בפועל יחסים דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל. וזה כמובן השתנה. לשמחתנו, לפני 35 שנים התחולל מפנה שהעלה את יחסי אלבניה וישראל על מסלול אחר. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים, ובמקביל עלו לישראל יהודים מאלבניה והם הקימו פה את ביתם.

מאז התקדמנו צעד אחר צעד, כשבשנים האחרונות, אדי, זה כבר קורה, בזכותך, בצעדי ענק. אלבניה שאתה מוביל נחושה לזנק מהחצר האחורית של אירופה לגבהים של הצלחה. אתה יודע שאני מאמין גדול בכלכלה החופשית, ולכן אני מחשיב מאוד את הרפורמות הכלכליות שיזמת לשיפור מצב המשק באלבניה. הישראלים מזהים זאת. המשקיעים הישראלים כבר זורמים לאלבניה, אחרי הביקור הזה יזרמו עוד. ואנחנו מצידנו בממשלת ישראל, ואני בטוח בגיבוי של כל צידי כנסת ישראל, אנחנו נכונים לסייע לכם בכל דרך.

שוחחנו על כך ארוכות הבוקר בלשכתי, על העמקת שיתוף הפעולה בביטחון, במאבק בטרור, בחדשנות, בטכנולוגיה, בחקלאות, באנרגיה, במסחר, ואני מוסיף – כי זה כבר קורה – בתיירות. התיירים הישראלים הם חכמים. הם יודעים מהר מאוד. והם כבר זיהו שיש כאן יעד לתיירות שאין שני לו באטרקציה שלו. ולכן אנחנו ראינו כאן שהתיירים הישראלים מגלים את אלבניה. הם חוזרים ממנה מוקסמים. הייתה עלייה של כמעט 1,000% – 1,000% – בתיירות הישראלית לאלבניה. זו רק ההתחלה, אדי. הם פשוט משתאים מטירנה היפה, שמשלבת בין ישן לחדש, עם החוש האסתטי שלך, שעוזר ליפות אותה עוד יותר; מערים תוססות אחרות; מההרים הנישאים; מהגבים הצלולים; מהחופים המרהיבים. סעו לאלבניה. זה שווה את זה. לא תייר אחד ולא שניים נוסעים לאלבניה כשאיתם ספריו של קאדרה. והספרים האלה תורגמו לעברית, חמישה מהם. כך הם רוכשים עוד ממד של עומק על התרבות העשירה של אלבניה.

אדי יקירי, אתה מנהיג ייחודי, ויש לך זיקה ייחודית למדינת ישראל. אבל באמת מה שפחות מכירים, וציין זאת היושב-ראש, הוא כישרון הציור שלך. ציירת בעצמך. נתת לי ספר של הציורים שלך. הסתכלתי בזה. זה לא ייאמן, איך יש לך את הזמן והיכולת – אני לא יודע, אולי בישיבות פרלמנט ארוכות.

אבל הוא לא מצייר, he paints, עם שילוב של צבעים שקשה להאמין, זה משהו שפורץ מתוכך. אתה גם הורית לצבוע בתים ישנים בטיראנה בצבעים מרהיבים. יש כאן רעיון, אנחנו נבחן את זה, אבל לא בירושלים, אנחנו שומרים על אבן ירושלמית. אבל זה רעיון. יכול להיות שנגייס אותך לאיזו עבודה זמנית, תעזור לנו גם כן.

אני סבור שישנם כמה קווים משיקים בין מדינאות לציור. לא פעם מדינאים צריכים לבצע מהלכים היסטוריים במשיכות מכחול גדולות במקרים אחרים, הם צריכים לעשות זאת יותר נקודתית, במשיכות מכחול קטנות. בביקור הזה אנחנו מציירים יחד תמונה גדולה בצבעים בהירים, תמונה של עתיד מבטיח לטובת אלבניה ולטובת מדינת ישראל.

ראש הממשלה ראמה, אדי חברי היקר, אני מברך במלוא החום וההוקרה אותך, את רעייתך, את המשלחת שנלווית אליך. ברוך בואכם, חברים יקרים, לירושלים. ברוך בואכם למדינת ישראל שמחבקת אתכם אל ליבה. תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)