קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, זה ממש לא נעים לומר, אבל ממשלת ישראל וממשלות ישראל לאורך שנים פוגעות בביטחון המדינה בשביל ג'ובים וכיבודים ועמדות חשובות לכאורה. אני עומד מאחורי האמירה הקשה הזאת: הקבינט המדיני-ביטחוני לא כשיר לנהל את הביטחון של מדינת ישראל. כרמטכ"ל קיבלתי הנחיות לא לשתף חלק מהחומר בפורום הקבינט המורחב כי היה ברור שהוא יודלף.
שימי לב למה שאני אומר לך עכשיו, תקשיבי לי טוב-טוב - -
- - בחיים לא הדלפתי ולו ידיעה אחת לאף עיתונאי. בחיים. ועוד יותר אני אומר לך: אני גם בחיים לא אעשה זאת. עכשיו, בין רכילות עם עיתונאי על איזה עניין פוליטי קטן בצד – יפה, גם את זה לא עשיתי, אבל בענייני ביטחון ישראל אני לא עשיתי ולא אעשה את זה, בעוד ראש הממשלה עד עכשיו מחפש, והוא לא צריך ללכת רחוק, מי הדליף מצגות מתוך דיונים של קבינט ביטחוני.
באחד מימי המלחמה האחרונים יצאתי באמצע ישיבה דחופה בדרך לרכב בחניון, כשאני יושב כחלק מהקבינט. אני רואה ושומע, תקשיבי לי טוב, את אחד השרים הבכירים בשיחה קולנית, כמעט כמו שלך, מספר על מה שמתנהל בחדר הסגור.
בזמן שהדיון מתנהל, מדליף בלייב את מה שקורה. ומה שהיה צריך לקרות לא קרה כתוצאה מחששות שדברים הודלפו החוצה, אני אומר כאן עובדות עכשיו.
עכשיו, לא צריך את העובדות שלי, לא צריך את העדות שלי, כי כל אזרחי ישראל ראו, לאורך כל המלחמה האחרונה, ציטוטים מדיוני הקבינט מרוחים במהדורות הטלוויזיה בזמן אמת. עיתונאים קיבלו חומרים, מה שרק תרצו. בעיניי זו הפקרה של הביטחון הלאומי.
חברי הכנסת, כשבוגי היה רמטכ"ל הוא אמר שבקריה צריך נעליים גבוהות. היום גורמי הביטחון שיושבים בקבינט צריכים שכפ"צ מול מתקפות חסרות אחריות.
במדינת ישראל צריכה לקום ממשלת הסכמות רחבה ויציבה עם שרים ממלכתיים שביטחון המדינה קודם מבחינתם לטובתם האישית. שיאתגרו, קשה ככל שצריך, את הדרג הביטחוני, אבל שלא יעזו לעשות עליו סיבובים פוליטיים. נגיד את האמת, אין פה רק בעיה פוליטית או בעיה של סגנון, יש פה גם בעיה מבנית: בשנים האחרונות הסטטוס של חבר קבינט הפך לכיבוד. מספר החברים התנפח – אני זוכר דיונים במלחמה האחרונה של נושאים רגישים ואולי הכי קדושים לביטחוננו עם מעל 50 משתתפים. זה לא קבינט, זה לא מטבחון, זו לא ישיבה סגורה – זה אולם אירועים.
הדיונים נמרחים, היכולת להגיד את דעתך בצורה עמוקה ומבוססת נדחית כי אתה צריך לדבר בקצרה, כי יש כל כך הרבה דוברים. או שהגעת ל-04:00 בשביל להשמיע משהו שכדאי היה להשמיע אותו ב-20:00. אי-אפשר ואין יכולת לשמוע את גורמי המקצוע ולקבל החלטות ענייניות בצורה משמעותית. מהצד השני טוענים חברי קבינט, במידה מסוימת של צדק, שהם חסרי השפעה, שאין להם יכולת להעלות נושאים לסדר-היום, אין להם מקורות מידע מספיק טובים, אין להם מספיק כלים על מנת למלא את תפקידם.
ולכן, אחרי עבודת מטה רחבה, אני מביא היום להצבעה את חוק הקבינט מתוך מטרה אחת: לשמור על ביטחון מדינת ישראל ולשפר את כושר הניהול, שקשור בשמירה הזו: להגביל את מספר המשתתפים, לדאוג להכשרות שלהם, לחזק את היכולת למנוע הדלפות ולאפשר לחברי הקבינט השונים ליזום דיונים.
ויש עוד דבר אחד, מוסרי וגם פרקטי: מי שמופקד על ביטחון ישראל לא יכול להיות אדם שהשתמט משירות המדינה. הוא יכול להיות משקיף, הוא לא יכול לקבל החלטות. לכן אנחנו צריכים לקבוע - -
- - שמי שהשתמט לא ישלח את הילדים שלנו לקרב. וגם את זה נסדיר בחוק. לא בן גביר ולא - - -
ולא חרדים שיושבים פה ונאבקים גם שילדיהם לא ישרתו. מי שישתמט מצה"ל לא יוכל להיות המפקדה העליונה שלו.
חברות וחברי הכנסת, אשכרה בעשור הקרוב אנחנו עומדים בפני אתגרים ביטחוניים שטעמנו מהם בכאב רב בשנתיים האחרונות – והם רחוקים מלהיות מאחורינו. מאוד כדאי שלמערכת הביטחון יהיה גוף ממשלתי חזק, בגודל הנכון, שיכתיב מדיניות, שיהיה מקצועי, שיוכל לדון ב-90% במדיניות הנדרשת ותוך 10% מהזמן להבין גם מה מציגים לו. נכון לעכשיו זה בדיוק הפוך: 90% מהזמן הוא מנסה להבין מה מציגים לו, ואולי 10% מהזמן, אם ראש הממשלה מפנה להם קשב, דנים על המדיניות עצמה.
אנחנו צריכים ממשלת הסכמות רחבה, שלא תיכנע לסחטנות של שרים שדורשים להיות חברים בקבינט. אנחנו זקוקים להסדרה של הגוף החשוב הזה. ככה נמנע את 7 באוקטובר הבא, לא בלי לקחים נוספים, ככה ניתן ללוחמים שלנו גב וככה נחזיר את הקבינט להיות קודש-הקודשים של ביטחון ישראל ולא קרקס של הדלפות ומריחות. תודה רבה.
חברות וחברי הכנסת, חברתי השרה המשיבה גילה גמליאל, את יודעת שאני יודע בדיוק על מה אני מדבר.
את יודעת שאני יודע בדיוק על מה אני מדבר. במהלך למעלה מ-45 שנות שירות ביטחון, אני חושב שאני צברתי שעות דרג מדיני וקבינט יותר מכל האולם הזה ביחד. לכן, אני לא מביא פה איזשהו משהו שכאילו הזיתי אותו ולא התייעצתי, וכו'.
אני חושב שאם הייתם רוצים באמת לדון בעניין הזה בשלב כל כך מקדמי, הייתם אומרים, אנחנו דנים על זה ברמה המקדמית – הבנו, נתקדם, ובואו נראה מה קורה עם זה במעלה הדרך. יש לכם אין-סוף אפשרויות להוציא את זה אחר כך החוצה.
עכשיו תראו, הרי אתם יודעים, אי-אפשר לנהל דיון כזה בהיקף כל כך רחב – אני משוכנע, אין לי בכלל ספק, שבתוכך פנימה את מסכימה איתי על העניין הזה, ככה פשוט אי-אפשר לנהל כלום.
גם הוועדה המייעצת – והשר לוין, אני מבקש שתשים לב לעניין הזה, כי כשאנחנו הצענו, וגם בהצעת החוק הזו אנחנו אומרים, ראש הממשלה רשאי להזמין שני משקיפים נוספים. בהצעת החוק הזו אנחנו אומרים שצריכה להיות מוקמת ועדה מצומצמת, בגלל שסטטוטורית הקבינט מקבל את ההחלטות בשמה של הממשלה.
אבל קבוצה כל כך גדולה שאי אפשר לנהל איתה את המלחמה – יפה, אז זה הדבר הזה. אנחנו לא באים ואומרים שסמוטריץ' לא יהיה. שר האוצר שם מתוקף תפקידו הסטטוטורי. אבל אני אומר לכם עוד דבר: מי שלא שירת בצה"ל או שירת את מדינת ישראל, לא יכול להיות בדרג הפיקודי שלה בדרך זו או אחרת. עכשיו, אני מבין את השיקולים הקואליציוניים, ובשביל זה ייצרנו שם עניין של משקיפים, והדיונים הם דיונים שנמרחים ולא מתייעלים.
עכשיו, אני אגיד לכם יותר מזה, ונגעתי בזה בדברים שאמרתי קודם: במלחמה האחרונה פעולה אחת נדחתה כי המודיעין שלנו עלה על זה שמתוך הדלפות שיצאו מהקבינט האויב שלנו נערך, ואם היינו עושים את הפעולה בזמן שהיא הייתה אמורה להיות מבוצעת במקור – בדיוק בגלל החולי הזה, זה היה עלול לעלות בכישלון או בחיי אדם, ואני חושב שהדברים האלה חמורים ביותר.
אני רוצה להגיד לכם בקצרה, המצב הזה הוא מצב בלתי סביר לחלוטין. אי-אפשר לעשות את הדיונים האלה ברוחב הזה של הדיון, ואנחנו חייבים לתקן את זה. השר לוין, בסוף אי-אפשר רק בשמו של כבוד לעשות את העניין הזה, ולכן אנחנו חייבים, בעיניי, ממשלה רחבה, שתוכל לקחת החלטות אמיצות. יש אנשים שנמצאים בפרונט, יש אנשים שיכולים להתייעץ איתם, אבל מבחינה מבנית זה לא יכול להיות. תראה איך פתר ראש הממשלה – הוא שם את חבר הכנסת דרעי כמשקיף בקבינט המצומצם בכלל. האיש הכי שר שהוא לא שר, הכי ח"כ שהוא לא ח"כ, ונמצא במוקדי ההשפעה כי ראש הממשלה בחר להביא אותו – וזה בסדר, לצורך העניין. השארנו מקום לראש הממשלה להביא את המומחה הכי גדול שהוא חושב, לאן שהוא חושב, בחדר הגדול. אבל השוק הזה שנמצא שם, בהחלט לא יכול להימשך. תודה רבה.
1,132 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.