אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת רוצה לשבח את המחויבות של חברת הכנסת יסמין פרידמן לנגב. בבסיס החוק הזה, של קרן העושר, נכתב במפורש שאחת המטרות להשקעה יהיה הנושא של תעסוקה בנגב. אני לא נכנסתי לפרוטוקולים כאשר חוקק החוק הזה, האמת? לא הספקתי לראות. בטח היינו מוצאים בפרוטוקולים האלה נימוקים שמסבירים למה דווקא הנגב נכנס ביסוד החוק הזה. כל מה שאנחנו מבקשים, וכל מה שיסמין מבקשת, זה לא תוספת תקציבית, זה לא להכניס איזה תקציב שאיננו, רק להגדיר בחוק, באחוזים, כמה מתוך אותה קרן יושקע בנגב.
בהמלצתו של יושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה, יריב לוין, ישבנו עם האוצר בשבוע שעבר, והוא ביקש – יסמין – מאיתנו לבדוק את זה במשך שבוע, עשרה ימים, משהו כזה. כי אנחנו סירבנו לקבל תוספת כספית לשנה; היה חשוב יותר העיקרון, שיוגדר באחוזים סכום שמשנה לשנה יגיע לנגב. אנחנו לא יודעים אם אני או יסמין, נהיה פה בכנסת הבאה, ואנחנו רוצים להשאיר את זה. אני חושב שכל השבחים הם באמת ליסמין.
ואני שואל את אופיר, האם אנחנו יכולים למשוך את זה לעוד שבועיים, עד שנקבל תשובה מהאוצר? אמרו לנו שהם צריכים שבוע לבחון את הבקשה.
בוא ניתן לזה - - -
לא, הוא אמר: תנו לי שבוע לבדוק את זה. אז בוא ניתן לו שבועיים-שלושה, אין לנו מה להפסיד. יסמין, אין מה להפסיד.
מקובל, אופיר?
בסדר. תודה רבה לכם.
215 מילים של שלום דנינו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.