תודה, כבוד היושב בראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כמה היה עצוב לי שוועדת השרים בחרה להצביע נגד ולדחות את הצעת החוק. זו הצעת חוק שהוגשה ועמדה על שולחן השרים כבר בנובמבר 2024, לאור המציאות. ואנחנו בינואר 2026, וכמעט כלום לא השתנה. החוק הזה לא מבקש לפצות על העבר, הוא מבקש לאפשר עתיד.
אני מציגה היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות). זה חוק שנולד מהמציאות, לא מכותרת, לא מאידיאולוגיה כלכלית מופשטת, אלא מהשטח, מהיישובים ומהעסקים. כשאני קוראת את דבריי, אני אשמח מאוד שתעצמו את העיניים, תראו מה קורה בקריית שמונה, תראו ביישובים, באזורים שעוד לא חזרו בתקומה, ואני מקווה שמשהו, שאיזה מיתר יזוז בליבכם.
מאז אוקטובר 2023, בעלי ובעלות עסקים רבים נקלעו למציאות שהם לא בחרו בה. מציאות ביטחונית קשה, ממושכת, מטלטלת, שבה חלק מהיישובים נפגעו עמוקות, וחלק מהעסקים עדיין לא חזרו לפעולה ולפעילות מלאה – אפשר שקט?
חשוב לי לומר ביושר: כן, יש התקדמות. כן, יש חזרה מדורגת לשגרה בחלק מהמקומות, אבל לצד זה יש יישובים שעדיין מתמודדים, ויש עסקים שמתקשים לעמוד על הרגליים. החוק הזה לא מתעלם מההתקדמות, הוא נועד להשלים אותה. בעלי העסקים שאני פוגשת אינם מבקשים טובות. הם לא מבקשים מענקים והם לא מבקשים תנאים. הם מבקשים דבר אחד: שיינתן להם סיכוי, סיכוי אמיתי להתאושש. ובמציאות הזו – סליחה, אולי תשתיק אותם – ובמציאות הזו מע"מ, שהוא מס על פעילות, הפך עבור חלק מהעסקים לנטל כבד במיוחד. כשאין תנועה מלאה, כשלקוחות עדיין חוששים, כשכוח אדם חסר, המע"מ לא נגבה מתוך רווח, אלא מתוך מאבק יום-יומי לשרוד.
ולכן ההצעה פשוטה, ממוקדת ואפילו אחראית: קביעת מס ערך מוסף בשיעור אפס לעסקים בחבל תקומה ובקו העימות לתקופה מוגדרת ככלי שיקל על ההתאוששות הכלכלית – ואני רוצה להזכיר: זה לא מענק, וזו לא מתנה, זו הקלה שמאפשרת נשימה. וכאן חשוב לי לפנות אל כל חבריי וחברי הכנסת מכל הסיעות: זה לא חוק של ימין, וזה לא חוק של שמאל, אלה הבוחרים של כולנו. אלה הבוחרים – בעלי המכולת, המוסך, המסעדה, הקליניקה והמפעל הקטן; אנשים שעובדים קשה, משלמים מיסים, מעסיקים עובדים, ומחזיקים את הכלכלה המקומית. אני רוצה להזכיר, כשעסק מצליח, משפחה מצליחה. וכשמשפחה מצליחה, יישוב מתחזק. וכשיישוב מתחזק, המדינה שלנו מתחזקת. זו שרשרת פשוטה וברורה, וזו בדיוק המהות של החוק הזה.
הצעת החוק אינה מבטלת אחריות תקציבית, היא אינה מתעלמת משיקולים כלכליים. היא מציעה איזון – איזון בין זהירות לבין אחריות, בין ניהול תקין לבין ראייה אנושית. כי יש רגעים שבהם למדינה יש אפשרות לבחור להסתכל רק על מספרים, או להסתכל על האנשים שמאחוריהם. הרגע הזה הוא אחד הרגעים האלה. בעלי העסקים לא נפגעו בגלל החלטה עסקית שגויה, הם נפגעו בגלל מציאות לאומית, ובמציאות כזו המדינה לא יכולה לעמוד מן הצד. החוק הזה אומר להם: אנחנו רואים אתכם, אנחנו מבינים את הקושי, ואנחנו רוצים שתצליחו, לא רק בשבילכם אלא בשביל היישובים, הקהילות והחוסן של מדינת ישראל.
אני קוראת מכאן לכל חבריי חברי הכנסת: בואו נקדם עם החוק בלי פוליטיקה, בלי מחנות; צעד אחראי, צודק, מחבר, שנותן לעסקים אפשרות לפרוח מחדש, ולמדינה – אפשרות להתחזק מבפנים. ולסיום, אני רוצה לומר: כשאנחנו נותנים לעסקים סיכוי להצליח, אנחנו נותנים למדינה סיכוי להתחזק. אני פונה אליכם בבקשה להצביע. תודה.
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה, השר אלקין, אני מקבלת את הצעתך. כמי שנפגשת איתך די הרבה בתקומה ובאזורים המשותפים, שלצערי עברו תקופה לא פשוטה, אני באמת אציין שיש שיפור, ואני מודה שיש אפשרות בוועדה – על מנת שנקדם את נושא העסקים. ולכן אני נותנת את הסכמתי. אני מודה גם ליושב-ראש ולכולם. תודה.
558 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.