יום בנושא אתגרי הנגב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, גברתי יסמין פרידמן, אשת הנגב, תודה שאת מעלה את הנושא הזה לסדר-היום, אני חושב שזה חשוב. אבל למרות שזה יום הנגב, הכותרת היא בומבה, מה שנקרא, וביטוי אחר, לא פרלמנטרי – בינגו. אני חושב שלדבר על אתגרי הנגב זה הנושא הכי חשוב.

לצערי הרב, מי שיודע, אני גדלתי בנגב, כמו יסמין. אני במקור איש באר שבע, ובשני העשורים האחרונים במושב בנגב, חי את הנגב, נושם את הנגב ובוכה את הנגב. בוכה את הנגב – אני אסביר לכם למה. אני אסביר. לדבר על הנגב מזכיר לי את דוח העוני שמפרסם המוסד לביטוח לאומי. מפרסמים את הדוח – פסטיבל. פעם זה היה יום; היום, בגלל אילוצי החדשות – אולי שעתיים כותרות, וזה נעלם. פעם היינו מחכים לחדשות, מהדורת 20:00, מבט – אני מסגיר את הגיל שלי – היום לא, היום זה עולה באתרים ונעלם אחרי שעה. אז כפי שאני מצפה שאי פעם יתמודדו עם אתגרי העוני, עם מחוללי העוני – שלא רק נדבר על הנגב, אלא על הפערים הגדולים שהולכים ומתעצמים, כי הנגב, כפי שאמרה יסמין, הוא הזדמנות, הזדמנות של המדינה הזו.

ולי יש תפיסת עולם כמעט כפרנית, לעומת אנשי נגב אחרים. הרי לכולנו היה חלום שבאר שבע תהיה המטרופולין של הנגב, אבל אי-אפשר להיות מטרופולין כשאתה לוקח לעצמך הכול ומזניח את הסביבה. האתגר מספר אחת של הנגב – ויש הרבה אתגרים – הוא החברה הבדואית, הפזורה הבדואית. מדברים, מדברים, מדברים – לא עושים. לא עושים כלום. אי-אפשר, אי-אפשר לדבר על הנגב בלי להשקיע, אני אומר לכם, כן, בפזורה הבדואית. אני הייתי מצפה שראש עיריית באר שבע יאמר למקבלי ההחלטות במדינה: די באר שבע. אני כן רוצה מרכזי קניות גדולים בפזורה, כן רוצה מרכזי בילוי גדולים בפזורה, כן מרכזי תעסוקה גדולים בפזורה. להתעלם מהבעיה זה לא אומר שהיא לא קיימת. כשיהיו מענים לאוכלוסייה הזו – וזה לא רק זה, אני לא תמים, אבל זה יעזור לנו להתמודד עם הפשיעה. ואם המרחב והפזורה סביב באר שבע ייראו אחרת, אז נוכל לדבר גם על השקעות בתחום האקדמיה, הבריאות, הפערים בבריאות.

חברים, הפערים בבריאות בנגב זועקים לשמיים, זועקים לשמיים ועולים בחיי אדם. הכי קל לא להתייחס לזה, להתעלם מהבעיה. אנחנו כתושבי באר שבע – אני אומר לכם, אני לוקח על זה אחריות. אני לא יודע מה אחרים אומרים – יש כוח אדם איכותי בתחום הרפואה, יש הון אנושי. אני לא בא לדבר סרה בהון האנושי. אנחנו מקבלים שירות ברמה ג' לא בגלל ההון האנושי אלא בגלל היעדר תשתיות והיעדר משאבים. היה לי חלום להיות שר בריאות רק בשביל דבר אחד: לראות אם אכן הנגב מקבל פר קפיטציה את ההשקעות מקופות החולים. להערכתי, קופות החולים משתמשות בדמוגרפיה בנגב ומשקיעות את זה במקומות אחרים, ששם הן נראות יותר טוב.

אלה האתגרים. האתגרים – אני חוזר עליהם: לפתח סביב באר שבע, לפתח, להשקיע, להשקיע בכל התחומים. מה יעשה צעיר מהפזורה שבא בשעה 17:00, 18:00, 19:00 ואין לו מה לעשות? מה הוא יעשה? מה מצפים ממנו? אפילו תאורה אין לו. להשקיע, לתת להם שם את ההזדמנות השווה, וזה יחזק את מטרופולין באר שבע. להביא הכול לבאר שבע ולהתעלם, לסתום את העיניים והאוזניים ולהתעלם ממה שקורה מסביב? זה לא מטרופולין חזק, זה מטרופולין שמשקולות כבדות יפילו אותו למטה. וזה האתגר מספר אחת של הנגב, והלוואי שתהיה אוזן כרויה, והלוואי שתהיה שעת כושר וסוף-סוף מישהו במדינה הזו בין מקבלי ההחלטות – ואנחנו חלק מהם – יבין שזה לא נטל, הנגב. הנגב הוא נכס. צריך לדעת איך לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם. תודה.