קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני הייתי חיילת גרועה. באמת, הייתי מדריכת תותחנים. היום אני בת 50. זה היה לפני למעלה מ-30 שנים. הייתי באמת לא מהבולטות ולא מהמצטיינות, אבל זאת רק אני. ויש בצבא חיילות מעולות, מעולות, ולוחמות מעולות, ולא כולן דומות לכולן. אני לא חושבת שכולן צריכות להיות לוחמות. כל אחת יכולה למצוא את התפקיד שמתאים לה, כמו שלא כל אחד יכול להיות לוחם. אבל אנחנו אכן חיים בחברה שוויונית.
ואני אומרת לכם כאן, כי אני מוצאת טעם לענות, בעקבות העובדה שינון מגל אתמול בתוכנית שלו, בתוכנית הפטריוטים, שהיא אחלה תוכנית, אמר שהוא חושב שלא צריך שתהיינה לוחמות בצבא. זאת דעתו. אני לא מסכימה עם דעתו, אפילו לא קצת. למה אני לא מסכימה עם דעתו? כי אני חושבת שהיא דעה מיושנת ולא מודרנית, ויש לוחמות מעולות. יכול להיות שצריך לשקול אפשרות של חילות סגורים במקצועות מסוימים או בתפקידים מסוימים, לא נכנסת לזה. אנחנו נמצאים בצבא שפותח פתח, ואין תקרת זכוכית ללוחמת, וכך צריך להיות.
ואני אומרת פה: ינון מגל, באמת, אני מסירה את הכובע על התקשורת האדירה שהבאת לטובת ערכי הימין, אבל בה במידה, אמירה כזו בפריים טיים, כשכל חברי הפאנל שלך ככה מהססים אל מולך, כי אוי אוי אוי אם הם יגידו שאתה הגזמת ושאתה מזיק
זאת אמירה סופר מזיקה. זאת אמירה מזיקה, כי מייד הדבר היחיד שאנחנו שומעים פה מאז, במקום לשמוע עד כמה אנחנו חברה ליברלית מתקדמת, צבא מעולה עם לוחמות מצוינות, עם יחידות מצוינות של שילוב גברים ונשים – הכול בסדר, יש הכול מהכול – אבל עם כל הכבוד כשאתה אומר אמירה כזו, אתה מזיק, אתה הופך את כולנו לשמרנים, אתה הופך את כולנו למיושנים ואת כל המאבק שעשו נשים במשך שנים לטובת שילוב שלהן בכל מיני מקומות בצבא.
אני לא נכנסת לוויכוח אם יש מקומות בצבא שנשים לא צריכות להיות, או כן, האם הן צריכות להיות בתנאים מסוימים, האם יש להן הקלה בכניסה, אני לא בוויכוח הזה. אני נגד האמירה של אין מקום לנשים לוחמות בצבא. אני לא מסכימה עם זה, אפילו לא קצת. לא, לא כולן היו לא טובות כמוני בצבא. לא. קשה לי לקבל מרות, קשה לי לקבל משמעת, אני גם מאוד מאוד מפחדת ואני לא טובה בשדה הקרב, אני טובה בשדה השיח, אבל יש לוחמות מעולות.
לכן פה, אני מנצלת את הבמה הזאת כדי לומר ולהרגיע את כל מי שמקשיב לנו: יש נטייה לנסות להדגים את הימין כימין שמרני או כימין לא ליברלי, אנחנו סופר-דופר ליברליים. אני טלי גוטליב, ימנית מאוד, מאמינה בארץ ישראל השלמה, נחלת אבותינו, יהודייה גאה, במדינה שוות זכויות לכל אזרחיה, אבל בה-במידה אני ליברלית. ומה שגבר יכול לעשות, אישה יכולה לעשות. אני כל החיים שלי נאבקת בזה, ואף פעם לא חשבתי שהעובדה שאני אישה מפריעה לי. לא, לפעמים אני צריכה להתאמץ יותר, זה בסדר. גם לגבר יש את הקשיים שלו. עדיין יש לנו כנשים כל מיני תקרות זכוכית שאנחנו צריכים לנתץ מדי פעם, אבל זה הכול.
ולכן האמירה שלך, של ינון מגל, שלא, אין מקום לנשים בצבא, עם כל הכבוד, מוטב היה שלא הייתה נאמרת, בה במידה בגלל שאני ליברלית, זכותו - - -
בה-במידה, זכותו של ינון מגל לדעתו, אבל אני אומרת כאן ושיהיה ברור. מקומן של נשים היכן שהן תחפוצנה והיכן שהן אכן מתאימות. תודה לגיבורות שלחמו בצבא, וזה לא אומר שכל החוכמה בידיים שלי. הצבא, יש לו את האפשרות לבחון – אגב, בלי לפחד מהפרוגרס. יש מקומות שמתאימים ויש מקומות שלא מתאימים, תהיו מספיק אמיצים גם להתמודד עם השיח הזה. תודה.
558 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.