קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כבר בפעם השלישית חוזרים ודנים בסוגיה הזו, כשבכל פעם כשאנחנו מבקשים מכם, בלי ציניות, לשנות את התרבות, לשנות את החינוך – אתם צועקים ואומרים שאנחנו גזענים.
אני רוצה לומר לכם משהו די פשוט. אתם מכירים את המכשיר הזה? אני מניח, שרובכם, מחזיקים אותו ביד, מכשיר של חברת אפל. מכירים את החברה? מכירים. אני רוצה לומר לכם משהו שאולי אתם לא יודעים. אביו הביולוגי של סטיב ג'ובס היה ערבי מסוריה – אומנם הוא מסר אותו לאימוץ – מוסלמי מסוריה. למרבה הפלא, מבחינה סטטיסטית, אם הוא היה גדל בסוריה או שהוא היה גדל במקום שבו החינוך לאלימות הוא דבר מרכזי, לא היינו מקבלים את הדבר המדהים הזה, את חברת אפל, את האייפון, את האייפד.
חברים יקרים, אתם לא מסוגלים להתמודד עם המציאות.
הסיבה היא לא בגלל הגזע, חלילה. עובדה שיש אנשים מוכשרים מאוד שיכולים לצאת.
אלא מה? הסיבה היא שברגע שאתה מגדל מישהו ומלמד אותו, באופן עקבי, לחלק בקלאוות - -
- - כשנרצחים יהודים, אם אתה מחנך מישהו לחלק סוכריות כשעורפים ראשים - -
- - כשעורפים ראשים של חיילים, אז מה שגדל לך – גדל לך פרא אדם. זה לא קשור לשום דבר גזעי, זה קשור לחינוך.
זה קשור לחינוך, ואני מבין שהדבר הזה כואב לך, ואני מבין שקשה לך - -
- - לקלוט את האמת ההיסטורית. עובדתית, רוב עבירות התנועה שנמצאות היום במדינת ישראל שייכות, למרבה הפלא, למגזר הערבי.
ולמרבה הפלא, יקיריי – יקיריי, אני רוצה לומר לכם, חתונה יהודית, איך היא נראית? לחתונה יהודית מגיעים מתחת לחופה, עושים חתונה מרגשת, מלאת אהבה.
אבל אצלכם, איך עושים חתונה? תופסים נשק, טח, טח, טח. ככה עושים חתונה?
ככה מדברים על אהבה? מה אתה רוצה שיצא מזה?
מה אתם רוצים שיצא מקבוצה שחיה על החרב? אני לא אומר שזה משהו ביולוגי, אני לא אומר שזה משהו גזעי, אני אומר, זאת תרבות.
יש לא מעט ערבים טובים, יש לא מעט ערבים שמבינים את מה שאנחנו אומרים פה, אבל הבושה היא בכם.
הבושה היא שאתם מייצגים את הציבור הערבי, ואתם מעודדים אלימות. אתם מוחאים כפיים למול שנאת יהודים.
אנחנו לא אשמים בזה – קחו, לכו אחורה בהיסטוריה, בתרפ"ט; בתרפ"ט הייתה משטרה? לא הייתה משטרה, ובכל זאת, ערפתם ראשים, ובכל זאת אנסתם נשים, ובכל זאת פגעתם – לא כולכם, כמובן, היו תמיד צדיקים. אבל אני שואל, איזו תרבות, איזה חינוך זה?
תסתכלו לעצמכם בעיניים ותגידו לחברה הערבית: אנחנו מבקשים עכשיו לעשות מבצע לאיסוף נשקים.
תגידו אתם, נציגי החברה הערבית, לעולם כולו: אנחנו משנים את תרבות הנהיגה; תגידו אתם לחברה הערבית בעולם כולו: אין יותר ירי בחתונות, אין יותר חלוקת בקלאוות, אין יותר חלוקת סוכריות כשנרצחים בני אדם במדינת ישראל.
אבל אתם לא תעשו את זה. למה לא תעשו את זה? הסיבה פשוטה, מכיוון שאתם לוקחים את החברה הערבית לעברי פי פחת. אתם מרסקים, בזה שאתם לא מצפים מהחברה שלכם לתרבות אחרת. אתם יכולים לחנך אותם אחרת, אתם יכולים לחבר אותם לערכי אברהם אבינו, אתם יכולים לחבר אותם לערכי "לא תרצח", לחבר אותם ל"ואהבת לרעיך כמוך", להתנדבות, לרעות, ל"לא תנאף" – אבל אתם לא עושים את זה. למה אתם לא עושים את זה? מכיוון שאתם נוח לכם, נוח לכם.
אני רוצה לראות אתכם מציעים הצעת חוק. שאלת שאלה, איימן עודה, שאלת למה במדינת ישראל הרצח הוא גבוה יותר? אני אתן לך תשובה פשוטה. אתה חושב שבמרוקו או באיחוד האמירויות יבוא עכשיו גנב לבסיס של הצבא שלהם ויגנוב – אתה חושב שהוא יצא חי? אני אומר לך, הוא יצא משם מחורר כמו מסננת.
האם אתם מוכנים, חברי הכנסת הערבים, להוביל פה חקיקה שלפיה גנב שפורץ לבסיס צה"ל דינו מוות – האם אתם מוכנים, כמו במדינות המוסלמיות?
אתם חושבים – אני שואל אותך, אתה מוכן? אתה מוכן שכמו במרוקו וכמו באיחוד האמירויות, מי שגונב כלי נשק - -
- - שיהרגו אותו – או מורידים להם את היד, אומרת השרה מאי. התשובה היא שזה מה שקורה שם.
ברגע שאתם משתמשים בדמוקרטיה של מדינת ישראל כדי להחליש אותה, ברגע שאתם משתמשים בדמוקרטיה של מדינת ישראל, שהיא באמת דמוקרטיה פתוחה, כדי לברוח מהחובה שלכם לחנך – מה שקורה אצלכם זה רצח ועוד רצח, וירי בחתונות, וילדים בני חמש שיורים בחתונות. אצלנו זה לא היה עובר. אצל אף בן אדם נורמלי זה לא היה עובר, ותאמינו לי שאם תסתכלו על זה, בלי הציניות, אתם תראו שאני צודק, ואתם יודעים שאני צודק, ואתם יודעים שהאחריות באמת היא על החברה הערבית במדינת ישראל, עליכם, מנהיגי הציבור.
ברוך השם, יש, אני שומע כבר ניצנים של ערבים שפויים, שמתחילים להבין שצריך לשנות את הגישה החינוכית, ללכת לאסלאם מתון, לא לאסלאם רדיקלי; לא למחוא כפיים לדאעש; לא למחוא כפיים לחמאס; לא לשמוח כשדורכים על ראשי חיילים או מוכרים אותם בעזה למרבה במחיר. תיפרדו. תיפרדו מהתרבות הזו ותאמינו לי שתראו ברכה.
הינה, עוד נקודה. עוד נקודה חשובה. אם רוצים באמת למגר את הפשיעה, אומרת השרה מאי גולן, בצדק, למה לא להכניס את השב"כ? הרי אנחנו רוצים לגדוע את האלימות. כולנו רוצים. כולנו רוצים לגדוע את האלימות. אם אתם באמת חפצי חיים - - -
אני חושב שהבנתם. עם ישראל, גם כשהיה בגלות, גם כשהיינו בסיטואציה שלא הייתה לנו משטרה, לא טבחנו, לא רצחנו, לא ירינו בחתונות, לא חילקנו בקלאוות, לא אנסנו, לא ערפנו ראשים. כל הדברים האלה הם לא בתרבות שלנו. למרבה הצער, אצלכם יש לזה מחיאות כפיים. כל עוד יהיו מחיאות כפיים לנושא הזה, הדבר הזה יפגע גם בכם.
860 מילים של עמיחי אליהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.