קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. השר, חברי הכנסת, אני מבקש להציג היום הצעת חוק פשוטה בכוונתה אך עמוקה במשמעותה, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – התמודדות עם הסתה נגד חיילים חרדים), התשפ"ה–2025. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, הונחה על שולחנה של ועדת השרים לחקיקה לפני התקיפה המזעזעת של משפחות וחיילים חרדים לפני כמה ימים.
בימים אלה, שבהם החברה הישראלית נדרשת ללכידות, לערבות הדדית ולנשיאה משותפת בנטל, אנחנו נדרשים גם לאומץ לומר דבר ברור: אין מקום להסתה נגד חיילים. נקודה. ודאי שאין מקום להסתה נגד צעירים חרדים שבניגוד לרבים מחבריהם, בוחרים לשרת את מדינת ישראל בצבא ההגנה לישראל, בכוחות הביטחון האחרים. אין מקום. ההצעה הזאת היא כל כך מובנת מאליה, ותכף תראו שהכלים שמוצעים הם כלים, כמעט הייתי אומר נוגעים ללב, לא אכיפתיים, בוודאי לא מרושעים. מייד נראה. אני יודע, בנוסף, שחבריי החרדים מתנגדים נחרצות לעבריינות. במציאות הנוכחית יש לעזור גם בחקיקה שתבלום את הרוח הרעה.
אני מבקש לומר שרבים בציבור החרדי, הרוב המוחלט, הגדול, חיים חיים ערכיים, חיי תורה, חסד, שותפות, אחריות הדדית ותרומה, בוודאי לקהילות שלהם, וגם לקהילות החיצוניות בהקשרים אחרים, מעבר לכוחות הביטחון. אבל יש תופעה מסוכנת מאוד של הסתה, הסתה מאורגנת, אדוני היושב-ראש, של פשקווילים, של קריאות פומביות, של דה-לגיטימציה לחיילים חרדים ושל פעולות אלימות, כפי שראינו. התופעה הזו לא פוגעת רק בצה"ל אלא גם בחברה החרדית עצמה – בשמה, בנפשה וכמובן בכוחות הביטחון ובמשפחות שבוחרות לגבות את הבנים שלהן בשירותם הלאומי.
צעיר חרדי שרוצה להתגייס, צריך לדעת שהמדינה עומדת מאחוריו, שקהילתו עומדת מאחוריו, ואם לא עומדת מאחוריו, בוודאי לא פוגעת בו, ואם יש בודדים שפוגעים או רבים שפוגעים, אנחנו עומדים מאחורי החייל ונגד התופעה.
אני רוצה לחדד ולהבהיר לכל מי שאולי בהמלצת הקואליציה יצביעו נגד, שידעו על מה מצביעים. הצעת החוק שלפנינו אינה חוק עונשי, אינה חוק מתלהם. זה חוק אחראי, מתון, הצהרתי, שמציע כלי אחד לגיטימי, ארגוני, בין-ארגוני: הקמה של צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד הביטחון, שבו יהיו שותפים משרד החינוך, צה"ל, משטרת ישראל, הייעוץ המשפטי לממשלה, ולצידם – וזה חשוב מאוד – נציגים מהקהילה החרדית עצמה; אנשים שמכירים את המורכבות, את השפה, את הרגישות. שולחן עגול כזה ידע להתמודד, ימצא את הדרכים, ידע את האופן שבו מדברים אל הקהלים השונים.
המטרה אינה להיאבק בציבור החרדי. המטרה היא להגן על מי שבתוכו שבוחר לשרת, בוחר לנוע בכיוון העקרוני שהחוק שנדון כעת בוועדת החוץ והביטחון מורה לנו. המטרה היא להגן על כל מי שבתוכנו שבוחרים לשרת את הכלל, ולא רק בכלים המקובלים היום בחברה החרדית, אלא באותם כלים חדשים שאנחנו רוצים לחזק, לעודד, לגבות, לטפוח על שכמם של אותם בוחרים בדרך הסיוע הביטחוני, ובהקשר הרחב יותר, האזרחי – כוחות ההצלה, החירום – וגם הקהילתי.
אנחנו מסוגלים לעשות יותר מאשר לצקצק בלשוננו כאשר אנחנו שומעים על תופעות של אלימות כנגד משפחות של חיילים, והחיילים עצמם בוודאי. אפשר לגבש כלים חינוכיים, אפשר לגבש כלים קהילתיים, משפטיים, להתמודדות עם התופעה, שאני משוכנע שאין אחד כאן באולם הזה שחושב שהיא ראויה. אין אחד כאן שלא חושב שצריך, בדרכים שונות, ישירות ועקיפות, להתמודד נגדה.
וההצעה הזאת אומרת: אנחנו עושים מעשה – מקימים צוות בין-משרדי, יוצרים שולחן עגול שיטפל בעניין. המסר הוא בשני רבדים: לחיילים החרדים – אתם לא לבד; לחברה הישראלית כולה – השירות בצה"ל ובכוחות הביטחון האחרים, בכל דרך חוקית ומכבדת, הוא ערך שיש להגן עליו. ואנחנו עושים את זה, מטפלים בכך. הצבא, המשטרה, כוחות אחרים, יודעים לייצר את המעטפות המכבדות בני אדם שחרדים לדבר השם, חרדים לתורה, ויחד עם זאת רואים מחובתם להיות שותפים להגנה האקטיבית. ספרא וסייפא בכפיפה אחת.
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק דומה כבר הונחה בעבר. היא רלוונטית היום יותר מתמיד. דווקא עכשיו, כשצה"ל נדרש לעוד ידיים, לעוד מוחות, לעוד לבבות, לעוד רגליים – דווקא עכשיו נדרשת השותפות, נדרש לעודד את השותפות. אסור לאפשר הפחדה והדרה של מי שמבקש לקחת חלק. צריך להתמודד בדרכים מגוונות עם מי שמנסה להפחיד, עם מי שמנסה להפעיל סוג של איומים כנגד מי שעושה את הדבר הנכון, המובן מאליו.
ועדת השרים לחקיקה בחרה שלא לקדם את החוק שאני מבקש לקדם, שמבקש להגן על חיילים חרדים שכבר משרתים בפועל. אם הקואליציה חפצה בגיוס חרדים, זו ההזדמנות שלה להוכיח זאת במעשים ולהעניק גב למי שכבר נושא בנטל. זו תהיה קריאת כיוון מאוד חשובה באמצעים מאוד סבירים, מאוד ראויים.
ואני קורא לחבריי ולחברותיי מכל סיעות הבית, מכבוד היושב-ראש ועד כל מי שנמצא כאן איתנו, בואו נאמר ביחד: ההסתה תיעצר, והחיילים יקבלו גב באהבה, באחריות ובנחישות. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, קודם כול, נתחיל בדברי תמיכה. השר, שר הכלכלה, אמר דברים נכוחים. מה שצריך כרגע זה לא ששר האוצר יסכים – זה שראש הממשלה יפעיל את כוחו, את סמכותו הפוליטית, המקצועית, את יושרתו הכלכלית. הוא הרי לפני חצי שנה אמר, הודיע, דרש ללוות את הורדת המכסים בתמיכה בחקלאים. זה לא קרה. זה לא קרה. עד רגע זה זה לא קרה. ואני מברך את חברי הקואליציה, ובראשם את יושב-ראש ועדת הכספים, שעומדים כחומה בצורה למען חקלאות ישראל.
חברי השר, בדבריך ובדברי שר הביטחון לעניין החוק הנדון לא נשמע גינוי לתקיפה המזעזעת של משפחות חיילים חרדים מחטיבת החשמונאים. שלושה חיילים באירוע הזה, שלושה חיילים פונו לבית חולים. אירוע נורא. הוא רק הטריגר. כפי שאמרתי, ההצעה הוגשה לפני האירוע הזה. זאת הזדמנות של הכנסת כולה לומר: יש ויכוח ענייני, רציני, נוקב, על נושא הגיוס, על מספרים, על אחוזים, על עצם העניין, על מה קודם למה וכו', אבל אין ויכוח ואסור שיהיה ויכוח בבית שלנו, המשותף הזה, על המאבק באלימות, על פגיעה, על השמצות אל מול חיילים ומשרתים בכוחות הביטחון.
לו לפחות, אדוני היושב-ראש, הייתי רואה עיסוק ממשלתי בהיבטים הרכים ובהיבטים הנוקשים של התופעה הפסולה, העבריינית, של אלימות ושל דברי נאצה כלפי משרתים בקודש, בקודש השירות הלאומי, הייתי אומר לעצמי ניחא, אבל אני לא רואה את זה. משאלו פני הדברים, אדוני היושב-ראש, היה צריך לקבל כאן תמיכה מפה לפה לחוק כזה, שייתן כלים סבירים, ראשוניים, להגנה על משרתי האומה. תודה רבה.
918 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.