קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שוב, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי כולם, מכובדי חמד עמאר ואחרים, אני חייב לומר שהצעת החוק – המוטיבציה שלה, אדוני היושב-ראש, הרצון לדאוג לחלשים בעת חירום, היא מוטיבציה נכונה וטובה, אין ויכוח. אבל השורה התחתונה – אני רוצה לשתף את החברים במה כן קורה, ואילו שינויים ערכנו בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
דבר ראשון: לא נכון לחשוב לעשות ריכוז מקום אחד שבו מתחילים לטפל בדברים. עברנו מגישה ריכוזית לאתגר ביזורי, איך מבזרים את מה שהציבור צורך ממילא. ואולי בסוף דבריי אני גם אתייחס קצת יותר ספציפית למה שעשינו למשל בימים האחרונים בתחום המזון מטרנה. אבל הרעיון הראשון הוא ביזור. בכל מקום שהיה מזון מרוכז לשעת חירום, אנחנו עוברים לשיטת ליסינג, שבה אנחנו הולכים לרשתות הגדולות שיש להן מרכזים לוגיסטיים, ואומרים: תגדילו את המלאים שלכם, אנחנו נעזור לכם בהגדלת המלאים, כך שבעת חירום – מה שעובד בשוטף צריך לעבוד בחירום.
בעקבות חרבות ברזל גם הכנסנו מושג שנקרא "סופר ברזל", ועשינו בדיקות אילו סופרים שפזורים בכל הארץ – ואנשים יכולים להצטרף לעניין הזה – גם מוגנים טילית, יש להם שמירה, שיהיו מוגנים ברמה עקרונית מפיגועים, חלילה, וכיוצא בזה; סופרים שעוברים את הבדיקה ומקבלים את אישור מל"ח לשעת חירום ממערכת הביטחון, אנחנו מגדירים אותם ומסמנים אותם כמקום שראוי ואפשר להגיע אליו גם בשעת חירום. בעקבות התפיסה הביזורית הסיכוי של מה שיעבוד בחירום גדול יותר. אנחנו לא רוצים שבשעת חירום פתאום נשנה את הגישה ואת שיטת העבודה. אתה מסתמך על השיטה שעובדת בשוטף, ומוודא שהיא ממשיכה לעבוד בחירום.
דבר נוסף: בהצעת החוק שלך חשבת שאולי נכון ללכת למשרד הרווחה – אני לא מסכים איתך. אני חושב שהשיתוף הנכון הוא – דבר ראשון אנחנו, המשרד שלי, כלכלה ותעשייה, אחראי לוודא שיש מספיק חירום, יבוא-יצוא, שהיצרנים המשמעותיים ממשיכים לפעול כרגיל, ואנחנו עובדים חזק עם השלטון המקומי. הייתי ראש עיר בירושלים בשלג, באתגרים גדולים שיש. השלטון המקומי – מערכת הרווחה שלו יודעת איפה האנשים הכי פגיעים לטובת העניין, והשלטון המקומי יודע לתת את המענה שאתה מדבר עליו יותר טוב מכל משרד ממשלתי. לכן התפיסה שאומרת, אנחנו – סליחה, לא שמעתי.
לא צריך. זה ישירות לשלטון המקומי, הם יודעים לפעול – לא צריך לעשות לזה רגולציה, זה עובד היום טוב, ואנשים יודעים להגיע לאנשים שיש להם אתגרים כאלה או אחרים.
בשורה התחתונה, אם אני צריך לתת לך תשובה אינטליגנטית – בביזור, בסימון מקומות ברזל, מה שעשינו בעקבות מלחמת חרבות ברזל וחלק אפילו לפני – זו הגישה הנכונה שניתן להגיע בחירום כפי שמגיעים בשוטף.
תרשה לי רגע לתת לך דוגמה דה-פקטו מה עשינו בימים האחרונים: ישבנו עם משק לשעת חירום ושכנענו אותם, המשרד שלי, שעדיף במקום מחסן מטרנה אחד גדול שיושב בשדרות, שאגב טיל אחד יכול לפגוע בו ולפגוע בכל אספקת החירום של המדינה – במקום הנושא הריכוזי עברנו לשיטת הליסינג, ולקחנו למעלה מחצי מיליון מטרנות שלא פג תוקפן, יש להן עדיין זמן, והחלטנו להוציא אותן לשוק במחיר ראוי וסביר.
נפלאה, כל היוזמות האלה ברוכות. בכל אופן אני רוצה רגע לשתף אותך ואת חברות וחברי הכנסת בתהליך מרתק שקרה: ניהלנו משא ומתן ויצאנו עם קול קורא, והסכמנו למכור את מלאי החירום במחיר של 20 ומשהו שקלים ליחידה ולוודא שזה נמכר לציבור בעד 37 שקלים – בסביבות 35 שקלים ליחידת מטרנה, שזה כחצי מחיר. היו שני זוכים במכרז שקיבלו את המלאי, ומה שקרה זה תופעה מאוד מאוד מעניינת – גם מי שלא זכה הוריד את המחיר, כי הוא הבין שאם יש שני זוכים בתחרות שמוכרים את המטרנה במחיר זול, אין להם ברירה. הם לא רוצים שהלקוחות יעברו לשכן – וגם הם הורידו את המחיר.
מה המסקנה מהמהלך הזה, אדוני היושב-ראש? המסקנה היא שאם אחד או שניים מצליחים למכור במחיר נמוך מוצר שמבוקש על ידי הציבור, כתוצאה מהעובדה שהוא מוריד את המחיר בצורה אטרקטיבית, הציבור עובר מרשתות אחרות לרשת הזוכה. למה אני מדגיש את הנושא הזה? כי יש כאן כמה חברי כנסת שלא הבינו מה הרעיון של הסל של ישראל. הסל של ישראל מבוסס על אותו קונספט, שאומר - - -
נכון, גם שרים, אבל לא חשוב. אנחנו לא שם. הרעיון המרכזי הוא שאתה עושה תחרות על ביקושים ואתה מצליח לייצר חבילה אטרקטיבית שהציבור רואה בה אטרקטיבית, הוא קונה את המוצרים הללו ממילא – הוא יכול לקנות אותם ברשת שהוא רגיל במחיר הרגיל, אבל הוא גם יכול לעבור לרשת אחרת ולקבל את המוצר שהוא רוצה במחיר מאוד אטרקטיבי. והינה, מה שקרה לנו עם הסיפור של המטרנה זה הוכחה דרמטית לכך – אחד, הציבור מוכן לעבור לרשת שנותנת לו מוצרים שהוא צריך במחיר זול, והדבר השני הוא שהרשתות האחרות מגיבות באותה צורה, וגם כן מורידות את המחיר.
ולכן המסקנה היא שהפיילוט הזה שעשינו עם הסיפור של המטרנה מוכיח בצורה מאוד מאוד ברורה מה כוונתנו לעשות בסל של ישראל: תיחור כלפי מטה, לעזור לרשת אחת לייצר עוגן של מוצרים אטרקטיביים לציבור, הציבור מביע את רצונו ברגליים, הוא עובר לרשת המבוקשת, ולרשתות האחרות אין ברירה אלא גם כן להוריד את המחיר. וזה, רבותיי, בדיוק מה שאנחנו מתכננים לעשות בסל של ישראל.
אני רוצה להזכיר שיחד עם חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה ביחד הלכנו על מהלך נועז של מה שטוב לאירופה טוב לישראל, והרעיון הוא להרחיב את ההיצע. עשינו את זה בהסכמה, והתהליך מתקדם לכיוון הנכון, בהתאם לאבני הדרך שקבענו בוועדת הכלכלה. הדבר השני – זאת הפעם הראשונה שאנחנו עושים ניסויים גם בצד של הביקושים, ובמקום סתם ליילל וסתם לקטרג אני מציע לכם שוב להיכנס לעומקם של דברים. תראו מה קרה עכשיו בפיילוט שעשינו עם המטרנה, ותבינו לאן אנחנו שואפים. ואם כתוצאה מהמהלך שאנחנו עושים הרשתות יורידו את המחירים של המוצרים הבסיסיים, והם ייבחנו על ידי הציבור שיש לו עין חדה – והציבור מסתכל לראות מי באמת מתגמל אותו, מי באמת מוכן להוריד את המחירים, ולשם ללכת – עשינו את שלנו. זה צעד נועז – אומנם מחוץ לקופסה, אבל נועז – ואין לי ספק שהוא יצליח.
חברות וחברי הכנסת, אני אגיד עוד משהו בנושא הזה: כשבאו אליי עם הרעיון פעם ראשונה – הוא בא מהשטח – אני חייב להודות, אני גם כן ניסיתי להבין למה זה יצליח, ואני נדרשתי - - -
אז התשובה היא שאתה טועה. לא הבנתי, אז אתה תומך או לא תומך? לא הבנתי מדבריך. אבל אני רוצה לומר שאני גם בהתחלה – כשבאו אליי, ואני קצת מבין בסך הכול בעסקים - - -
כן. כשבאו אליי בהתחלה, אני גם ניסיתי להבין לעומק. אבל לא קטרגתי – שאלתי, התעניינתי, חקרתי. ולמען האמת, אחד הדברים הכי מרתקים ברעיון הזה – כשישבתי עם האנשים, אני שמעתי, ועשינו דיונים בתורת המשחקים, והם אמרו לי בדיוק מה שקרה בסיפור של המטרנה, אחד לאחד מה שהיה, בדיוק. הם אמרו שאם האחד מוריד והציבור מגיב, לחברים האחרים לא תהיה ברירה.
הדבר האחרון שאגיד בעניין הזה: מסתבר שהקמעונאים שנאלצים ונדרשים להוריד מחירים בעקבות התחרות, הם הולכים ליצרנים, למונופולים הגדולים, והם דורשים מהם להוריד את המחירים.
הדבר הזה, תודה לאל – עוד פעם, אני שמח על השאילתה, הצעת החוק שלך.
1,103 מילים של ניר ברקת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.