קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
למה התעצבנת? היושב-ראש לא צריך להתערב. היית יושב-ראש הרבה שנים.
בבקשה, אדוני, עשר דקות – יש דברים שבסוף בסוף מוציאים אותך מהכלים, כמה - - -
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מצליח להבין למה הממשלה הזאת מתנגדת להצעת החוק שאני מביא. הרי הוכח – וראינו את זה במלחמת חרבות ברזל – איך המדינה נכשלה בלספק מזון לאזרחיה, לפריפריה, ליישובים המרוחקים. באים עם הצעת חוק פשוטה, שבשעת חירום המדינה תהיה אחראית לספק את המזון הבסיסי לאותם אזרחים.
אם לא היה הסקטור האזרחי במלחמת חרבות ברזל, הרבה אנשים היו הולכים לישון ללא אוכל. הסקטור האזרחי והעמותות האזרחיות הם שהתגייסו – אין משרד ממשרדי הממשלה שידע לתפקד בשעת חירום, כולם נכשלו. ראינו את זה, עקבנו אחרי מה שקורה. ואני אומר לכם כאחד שגר בצפון – לפעמים לא הגיע המזון בכלל.
לכן אני אומר לחברי הממשלה ולקואליציה – הצעת החוק פשוטה, היא אומרת שהמדינה צריכה לספק מזון בשעת חירום, להקים מרכז לוגיסטי גדול, שבשעת מלחמה, בשעת חירום, בשעת צורך, ייתן אספקת מזון לאותם יישובים מנותקים, לאותם אנשים עם צרכים מיוחדים, לאותם קשישים שלא יכולים לצאת מהבית. זו הצעת החוק. אבל אתם לא תומכים בהצעת החוק, ואתם זורקים את הצעת החוק. אפילו לא אומרים לדחות את זה, בוא נדבר, בוא נשב, בוא נראה איך אנחנו מתקדמים עם הצעת החוק. מתנגדים – זה מה שרשמה ועדת שרים. לכן אני פונה לאותם שפויים בקואליציה להצביע בעד הצעת החוק.
ולנושא שאני רוצה לדבר עליו: היום מוקדם בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מדרוזי מסוריה. להגיד לכם את האמת, התרגשתי מאוד לקבל את שיחת הטלפון, היא הייתה בשעה 05:00. הוא התקשר אליי ואמר לי: ראש הממשלה ביבי נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ הבטיחו לנו שלא יפגעו בדרוזים, שישמרו על העדה הדרוזית בסוריה. הוא אומר לי, מאז ההבטחה של ראש הממשלה אלפים נהרגו, אלפים לא נמצאים בתוך הבתים שלהם, יותר מ-150,000 דרוזים נעקרו מתוך הבתים שלהם, נכבשו מהאנשים של אל-ג'ולאני, הטרוריסט מסוריה שיושב בדמשק, שמדינת ישראל מנהלת איתו משא ומתן, נפגשת איתו בפריז ובכל מקום אחר בעולם.
אנחנו, אמר לי, בקור הזה, בשלג, ישנים בבתי ספר, ישנים בכבישים, ברחובות, בכל מקום שיכולים למצוא מקום, קורת גג, באולמות. אוכל לא מקבלים. אני פונה כאן לראש הממשלה, הרי הבטחת לעזור לעדה הדרוזית בסוריה ואמרת שלא ייפגעו, ואני זוכר את המפגש שלך עם ראש העדה והבכירים של העדה הדרוזית. גם חבר הכנסת עפיף עבד, אם אני לא טועה, היה שם אצל השייח' כשהגעת, ראש הממשלה, ושם הבטחת שתעזור לעדה הדרוזית, שתדאג שיהיה מעבר בטוח בין ישראל לדרוזים. אבל עד עכשיו אין מעבר בטוח, קרוב ל-38 יישובים נחרבו, נשרפו. אנשים לא נמצאים בתוך הבתים שלהם, אלפים נהרגו, וההבטחה שלך – לא קיימת כלום ממנה. לכן אני אומר לך, ראש הממשלה, עדיף היה שלא תבטיח ולא תעלה את העדה הדרוזית על סדר-היום. כי אנחנו מתעסקים עם טרוריסטים, עם אנשים ג'יהאדיסטים שלא מאמינים בשום דבר.
אני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה, בתקופתך הכנסת לתוך מדינת ישראל לטיפול רפואי יותר מ-5,000 אנשי דאעש, ג'בהת א-נוסרה, אל-קאעידה – הטרוריסטים הכי גדולים שהיו בסוריה – וטיפלת בהם כאן, בבתי חולים במדינת ישראל. עד עכשיו, כשהבטחת שתעזור לדרוזים, הכנסתם פחות מ-300 דרוזים. ואתה יודע שהם לא יכולים לקבל טיפול באף מקום, כי הם לא יכולים לנסוע לדמשק, כי בדמשק יהרגו אותם בגלל היותם דרוזים. הם לא יכולים לקבל טיפול רפואי בשום מקום בסוריה, ואין להם אפילו הציוד הדרוש בסוריה. לכן איך שטיפלת באותם טרוריסטים – תטפל גם בדרוזים.
השר, שמעתי אותך בקשב רב, ונתת את הדוגמה של מטרנה. אבל אני רוצה להגיד לך – אמרת שאתה רוצה להשתמש ברשויות המקומיות. החוק מדבר על זה. אם היית קורא את החוק, היית מבין שהחוק מדבר על שיתוף הרשויות המקומיות. זה – 1.
2. אתה היית שר, אתה יודע שמי שהציל את המדינה הוא החברה האזרחית. המדינה נכשלה, אף משרד לא תפקד בשעת חירום. לא הייתם מוכנים. החברה האזרחית – היא הצילה את המצב.
ונתת את הדוגמה של מטרנה. אני רוצה לשאול אותך: בכמה המדינה סבסדה את המטרנה שהיא קנתה? אתה מביא דוגמה לתחרות שהמדינה מתערבת בסחר. אתה אומר שאנחנו התערבנו בסחר, אנחנו באנו וקנינו, נתנו לשני זכיינים, אנחנו סבסדנו. בטוח, אם המדינה תסבסד – המחירים ירדו. אבל המדינה לא אמורה לסבסד, המדינה אמורה לתת תחרות ולדעת לעשות תחרות. זאת כלכלה בריאה, כלכלה שאתה רוצה להצליח. אבל אתה מסבסד את המטרנה, ואתה אומר לי, הורידו את המחירים בגלל שאנחנו הכנסנו שני ספקים חדשים וכולם רצו להוריד את המחיר.
הצעת החוק מדברת באופן פשוט, ואני אומר לך – עוד פעם ניכשל. אם תהיה לנו מלחמה, ניכשל עוד פעם בלספק את המזון. שהמדינה תיקח אחריות. הצעת החוק שלי מדברת על זה שהמדינה צריכה לקחת אחריות בנושא של אספקת מזון בשעת חירום, ואתם לא תומכים בהצעת החוק הזאת, למרות שנכשלתם והוכחתם לכולם שמדינת ישראל נכשלה בשעת חירום לספק את המזון הבסיסי.
אנחנו הסתובבנו בשטח. אני הייתי בשטח. אני ראיתי איך אנשים לא קיבלו מזון דרך המדינה, קיבלו מזון דרך העמותות. העמותות עשו את העבודה. המדינה נכשלה. אפילו לאותם מפונים העמותות עשו את העבודה, תנועות נוער שהגיעו אליהם, אנשים פרטיים שהגיעו ועזרו. המדינה נכשלה שם.
789 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.