החלטת בית המשפט להוציא צו על תנאי לתיקון חוק-יסוד נעשתה בחוסר סמכות, ודינה בטלות מעיקרה (void)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת. אני חייב להגיד, חבר הכנסת בוארון, ההצעה לסדר-היום חשובה מאוד וראויה מאוד, ויבואו ימים שישאלו: איך יכול להיות שבכלל היה דיון כזה כאן? איך הגענו בכלל למצב לא נורמלי, מטורף לחלוטין במה שאמורה להיות מדינה דמוקרטית?

אני רוצה לומר דווקא לחבריי באופוזיציה, הרי אם אתם משלימים עם המצב הזה, על מה משלמים משכורת פה? מה תפקידנו? אם יש רשות מחוקקת שלא יכולה לחוקק, אז לצורך מה היא קיימת? מה, בשביל שנעמוד פה על הדוכן ונישא נאומים? בשביל מה אזרחי ישראל שלחו אותנו בכלל לכאן? בשביל שאנשים אחרים ישבו ויבחרו את עצמם – בתהליך שאני מכיר אותו מקרוב עכשיו, תהליך פסול מהיסוד שלו – ואחר כך יחליטו במקום הבניין הזה, כאילו הוא לא קיים?

הבסיס של כל דמוקרטיה, ולא במקרה, הוא שאף אחד – אף אחד – לא מחזיק בידיו את כל הסמכויות; אף אחד לא נמצא במצב שאין מי שיאזן אותו ויפקח עליו. אף אחד לא נמצא מעל החוק. לכן יש שלוש רשויות. יש אחת שקוראים לה שופטת, למה קוראים לה שופטת? כי היא אמורה לשפוט, להכריע בסכסוכים, להכריע בחילוקי דעות.

להכריע גם, לפעמים, כשיש טענות כלפי השלטון; אבל היא צריכה לעשות את זה בתוך מסגרת החוק, שמי קובע אותו? הרשות המחוקקת; כי אחרת מה? אם אותו אחד שהוא גם השופט גם קובע על פי מה ישפטו, אז הוא מחזיק את כל הכוח אצלו. יש רשות נוספת, מבצעת – הממשלה – שגם לה יש תפקיד וגם לה יש סמכויות. היא צריכה לקבוע מדיניות ולהוביל אותה, ולמנות אנשים שיבצעו את המדיניות הזו.

ויש דבר שהוא הכי חשוב מהכול: ציבור האזרחים, שהוא בסוף בא והולך לקלפי ואומר גם לרשות המחוקקת וגם לרשות המבצעת, גם לכנסת וגם לממשלה: הייתם טובים, תמשיכו; הייתם פחות טובים, נחליף אתכם באנשים אחרים. מהסיבה הזאת בדיוק לא יכול להיות שהשופטים יבחרו את עצמם, בגלל שהם אף פעם לא עומדים לבחירה של הציבור. לכן אלה שנבחרים על ידי הציבור בכנסת ובממשלה, הם צריכים להיות בעלי המשקל המכריע בבחירתם של השופטים, וכך כולם יתנו באמת דין וחשבון ציבורי אמיתי.

אבל כאן קרה דבר שאין לו אח ורע באף דמוקרטיה בעולם. יש בעולם בתי משפט לחוקה, אבל בתי משפט לחוקה פועלים במקום שיש בו חוקה, תחת החוקה. הם לא יכולים לשנות את החוקה והם יכולים לדון בחוקים שסותרים את החוקה והם נבחרים תמיד על בסיס שמשקף את השקפות העולם הציבוריות והבחירה של נבחרי הציבור, כפי שהעם בחר אותם בזמן נתון. אין דבר כזה בית משפט ששופטיו בוחרים את עצמם, ואז באים ואומרים: אנחנו ניקח לעצמנו סמכות, שלא קבועה בחוק, לפסול חוקים ונסביר אותה – כפי שהסביר אותה אהרון ברק: טוב, יש הרי חוקי-יסוד, ואנחנו מכוחם יכולים לפסול חוקים שסותרים אותם; ואם הכנסת רוצה, היא תמיד יכולה להבהיר את הדברים בחוקי-יסוד; אז כשהכנסת מחוקקת חוקי-יסוד, הם פתאום באים ומתערבים גם בהם ומבטלים אותם.

מה זה? אתם מתארים לעצמכם בית משפט במדינה דמוקרטית שיבטל את החוקה? יבטל סעיפים? אתם יודעים, האבסורד הוא כל כך גדול, שהביטול של עילת הסבירות – עילת הסבירות קבועה, היא סעיף באותו חוק שמכוחו בכלל קם בית המשפט. לכן, האבסורד המוחלט הזה – כפי שהיטיב לתאר אותו חבר הכנסת בוארון – חייב להסתיים.

אנחנו רוצים כאן דמוקרטיה; אנחנו רוצים שלוש רשויות שלטון שכל אחת עוסקת בענייניה; שיש ביניהן איזון – לא אחת שנמצאת מעל האחרות. אנחנו רוצים שבית המשפט יעסוק במה שהוא מוסמך לעסוק; שחקיקת הכנסת, ובוודאי חוקי-היסוד, יכובדו על ידי כולם, כולל השופטים, כי שלטון החוק צריך לחול גם עליהם. תודה.

אגב, היושב-ראש, אני הייתי מבקש, מציע, שההצעה תעבור לדיון במליאה.