קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה הזאת לסדר-היום היא בנושא מאוד מאוד חשוב: החלטת בית המשפט העליון, בג"ץ, להוציא צו על תנאי לתיקון חוק-יסוד שנעשתה בחוסר סמכות. מדובר, אדוני, לא רק בביקורת על פסק דין כזה או אחר אלא בשאלה עקרונית, חברים: מי מנהל את מדינת ישראל? מי מוביל אותה? מי קיבל את הסמכות לקדם את ענייניה? האם זה העם, הריבון, או שאלו מערכות אחרות, ובמקרה שלנו בית המשפט? האם במדינת ישראל כל רשות פועלת בגבולות הסמכות שהחוק הקנה לה או שלא? התשובה לטעמי ידועה. האם במדינת ישראל יש גבול לרשות השופטת או שלא?
הכנסת ישבה וחוקקה חוק, תיקנה חוק-יסוד או מה שאנחנו קראנו תיקון עילת הסבירות, ובא בית המשפט וביטל את החלטת הריבון, החלטת העם, החלטת הכנסת. עד מתי? העיקרון פשוט: רשות שלטונית רשאית לעשות רק מה שהחוק הסמיך אותה לעשות. פעולה ללא סמכות בטלה מעיקרה. זה עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי.
במשך שנים לימדו אותנו המלומדים, ובראשם אהרן ברק, כי גם אם אין למדינת ישראל חוקה, הרי חוקי-היסוד שלנו הם אלו שמרכיבים את החוקה, ולכן הם חסינים מביקורת שיפוטית; עד שהכנסת החלה לחוקק או לשנות או לתקן את חוקי-היסוד בניגוד לעמדתם של אותם מלומדים. בדרך זו הכפיף אהרן ברק את כל המערכת החוקית וחוקי-היסוד, חוקי-העל, לקביעה שאין ביקורת שיפוטית על חוקי-היסוד.
אבל ב-2024, בשנה האחרונה, בשנה שחלפה, בית המשפט שינה את טעמו גם בסוגיה הזו ללא שום מקור נורמטיבי, ללא שתהיה סמכות לבית המשפט. וזה הבסיס. יו"ר הכנסת אמר דברים ברורים, אמיצים וראויים בשעתו: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. זו אינה אמירה פוליטית. לא משנה מי הרוב בבית הזה – ימין, שמאל, מרכז. לא משנה. מה שמשנה הוא שהבית הזה, העם, הוא שמנהל את המדינה, בגבולות, עם איזונים ובלמים. הכנסת איננה עוד רשות מינהלית, היא הרשות המחוקקת והיא גם הרשות המכוננת. כנסת שמקבלת בהכנעה מצב שבו חוקי-היסוד שלה נעצרים בצווים שיפוטיים, מוותרת על ריבונותה ומוחקת את עצמה כגורם מכונן.
לצערי, בית המשפט העליון עושה הכול כדי להביא אותנו להתנגשות. נשיא בית המשפט בפועל, יצחק עמית, עושה הכול כדי להביא את מדינת ישראל משבר חוקתי, משבר שאנחנו לא רוצים בו. אבל יש הוראות שגם לא נוכל לקיים, יש פסקים, החלטות, צווים, שלא נוכל לבצע, וראוי שהיושב בבית המשפט העליון ישמע את הדברים, יסכית וילמד לקח.
באין-סוף החלטות הזויות ובזויות בג"ץ רומס את רצון העם, רומס את הכנסת ואת הממשלה ועושה הכול כדי להפריע לנו לשלוט ולקבוע מדיניות. אנו עדים לתופעה מדאיגה: בית המשפט העליון מקבל החלטות ללא כל סמכות או עיגון מפורש בחוק, לעיתים בניגוד לחקיקה קיימת ולעיתים תוך יצירת נורמות חדשות ללא סמכות, ללא הסמכה וללא אחריות. רק בשבועיים האחרונים למדנו על החלטת בית המשפט לסתור את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל; למדנו על החלטת בית המשפט לסתור את החלטת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה; למדנו על החלטת בית המשפט שהוציא צו על תנאי כנגד חוק שחוקקה הכנסת, חוק שתכליתו מניעת העסקת מורים שהביעו תמיכה והזדהות עם טרור. בית המשפט ביקש מהבית הזה לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל חוק שמונע ממורים מסיתים לטרור להמשיך ללמד בבתי הספר את ילדי ישראל. מה עוד אנחנו צריכים להצדיק?
איזה היגיון עקום יש למי שמבקש טעם מעבר להיגיון הבריא לסלק מבתי הספר בישראל תומכי טרור, לשלול תקציבים מבתי ספר שמאפשרים הסתה לטרור? מה עוד צריך? מה עוד יגיד הבית הזה, דברים ברורים מאליהם, שאותם יבוא בית המשפט ויסתור?
כאשר בית המשפט פועל ללא סמכות, הוא אינו מחזק את שלטון החוק, הוא מחליש אותו. הוא פועל בניגוד מוחלט לרצון העם. ואין רשות בישראל שמעל לחוק – לא הממשלה, לא הכנסת וגם לא בית המשפט העליון. יש שופטים בירושלים, אבל יש גם מחוקקים בירושלים, ויש גם ממשלה בירושלים, ויש עם בירושלים, ויש ריבון בירושלים, והריבון הוא בעל הבית. ריבונות העם מתממשת בכנסת באמצעות חוקי-יסוד. בית המשפט מוסמך לפרש אותם אך לא לבטל אותם. דווקא בשעת משבר לאומי חובתו של בית המשפט לרסן את כוחו ולהיצמד לגבולות הסמכות שנקבעו בדין. פסילת חוקי-יסוד או ביטול החלטות שלטוניות ללא מקור חוקי אינן מחזקות את הדמוקרטיה אלא מערערות אותה.
ההצעה שאני מביא לפניכם, חברי הכנסת, בתמיכת שר המשפטים ויושב-ראש הכנסת, להביא את הסוגיה לדיון דחוף במליאת הכנסת, איננה הצהרה ריקה אלא הוצאה לפועל של עיקרון חוקתי בסיסי. הכנסת לא תאפשר מצב שבו בית המשפט הופך עצמו למחוקק-על, מבטל או מתקן חוקי-יסוד ללא סמכות, ומצפה שהרשות המחוקקת תקבל זאת כגזרת גורל.
היום אנחנו באים להשיב את המשילות, ואני מחדד: לא משנה מי שולט בבית הזה ומי בעל הרוב בבית הזה, ימין או שמאל, זה סדר הדברים. היום אנחנו באים להשיב את המשילות. זהו צעד ראשון וחשוב מאין כמוהו. הכנסת תידרש לומר בקול ברור: צו על תנאי לתיקון חוק-יסוד שניתן ללא סמכות מפורשת הוא בטל מעיקרו, void, ואינו יכול לעמוד.
הצעה זו מבקשת לקיים דיון עקרוני, רציני ומעמיק היכן עובר קו הסמכות של הרשות השופטת, מהם הכלים למנוע חריגה מסמכות ואיך מחזירים את האיזון החוקתי בין הרשויות בלי לפגוע בעצמאות השיפוטית, אך גם בלי להפקיר את שלטון החוק ואת רצון העם. זו איננה הצעה נגד מערכת המשפט; זו הצעה בעד שלטון החוק ובעד שלטון העם.
אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהעברת ההצעה לדיון ולאפשר לכנסת למלא את תפקידה: פיקוח, איזון ושמירה על גבולות הסמכות במדינת ישראל. חברים יקרים, שמעו פה טענה על כך שלכאורה הקואליציה, ואני בתוכה, לא עוסקים בחוקים בעבור הציבור – זה חוק בסיסי. זו תוכנת ההפעלה של מדינת ישראל. זה חוק למימוש רצון הציבור; זה חוק-יסוד; זאת הצעה חשובה מאוד למימוש הרצון הציבורי ולהובלת מדינת ישראל. אנא תמכו בהצעה. תודה רבה.
870 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.