קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הייתי איתו הרבה. לדעתי זה היה בקורונה.
בסדר, סליחה. הייתי בחיל הים. אתה עם החי"ר שלך, זה עולם שאני לא מכיר.
אמרתי לך, חיל הים זה פלגה. לא משנה, לא ניכנס לזה.
דקדוקי עניות, רק אצלי השעון. אל תדאגי, אני אהיה מהיר.
האמת, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, עליתי גם כדי להשיב. מיכל, את מוזמנת אחרי זה, אני לא עושה את זה בשביל זה. אני אישית לא קיבלתי הזמנה – למייל, אני מדבר – בסדר? אני בטוח שלא נעשתה במזיד סלקציה בין חברי הכנסת. אני בטוח. אני רוצה להיות בטוח.
לא, אני לא אומר את זה נגדכם, אבל אני חושב שאתם עושים הקלה. אתם עושים לעצמכם הקלה. אני באמת מאמין בזה.
אני אומר לך, כל מה שאמרת – אני מאמין לך. אני מאמין לך. אני לא חושב שאתה רצית להדיר. אני גם מאמין למיכל. אני אומר לכם, אני בטוח בשיא הכנות שאתם לא רציתם להדיר. אני חושב שיש כאלה שכן. אתה יודע שאני אמיתי. אני בטוח שאתה לא התכוונת לזה, ואני בטוח שאם אתה היית מארגן את הכנס הזה – ובסוף בסוף, בקצה, אני אקריא לך, לא משנה, הורה שכול אחר או הורה של חטוף אחר, היה אומר לך: תשמע, אני נפגעתי, ואללה, לא הזמנתם אותי, כי מה? כי אני לא מרים? כי אני לא צוות הווי ובידור? כי אני לא באתי לכם בדיוק בטוב? אתה היית מבקש ממנו, קודם כול סליחה. קודם כול, בלי קשר למה התכוונת בסוף. אם בקצה יושב הורה ואומר: אני פחות שווה? אני פחות מרים? מה, אני אמור למחוא לכם כפיים? אתה בטוח היית מבקש סליחה.
אבל פה אין את זה, את האנושיות. עזוב מה התכוונת, מה יצא, כן נשלח לנאור, לא נשלח לנאור, נשלח להם במייל, לא נשלח – עזוב את הפרטים. הורה שכול, או דודה של ענבר – אתה זוכר אותה, שהייתה פה שנתיים, עלתה לפה באוטובוסים. שנתיים עלתה לפה, תסתכל מה היא כותבת – עזוב, עזוב, תהיה בן אדם – לא מספיק שהילדה שלנו הופקרה, נחטפה ונרצחה, הוחזרה בארון רק אחרי שנתיים, האישה האחרונה, אתה ממשיך לסובב להורים שלה את הסכין בלב כשאתה מתעלם מקיומה וקיומם. האם הדם של ענברי פחות סמיך? האם תמשיך לפלג את משפחות החטופים?
אתה לא התכוונת. הוא לא התכוון. ההקבלה לזק"א בכלל לא רלוונטית. בסוף יושבים הורים ומסתכלים ואומרים: ואללה, יש הורים יותר שווים, ואני לא קיבלתי תעודה. מה זה התעודה? מה זה הדבר הזה? הם לא צוות הווי ובידור. הם לא אמורים למחוא לכם כפיים. תפסיקו עם זה. ואם בסוף יש הורים – ואני אומר לך, כמעט 1,000 הורים – שיושבים בבית ואומרים: בוא הנה, תסתכלו לאן הם הגיעו. עזוב מה הוא התכוון, התכוון לטוב, נשלחה במייל – תראה לאן הם הגיעו, איזו מדינה יהודית. יהודית. הילדים שלהם נרצחו, אז הם פחות שווים כי הם לא מחאו לכם כפיים? מה זה? מה זה הדבר הזה? ומה זה זק"א? מה קשור? מה זה, ארגון שחילק עכשיו מתנות? זק"א כן, זק"א ירושלים לא, זק"א תל אביב – מה זה השטויות האלה?
483 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.