טוב, אדוני היושב-ראש, אני אגיד עכשיו מה שלא הספקתי להגיד היום בכנס שעשו, כנס הצדעה לפורום גבורה ולפורום תקווה שנעשה היום כאן בכנסת, כנס מרגש מאוד, גם לאותם פורומים, גם לאותם אנשים, חלק שראינו, ברוך השם, שחזרו, אותם חטופים השבים, וחלק – המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן מכול. שני הפורומים מייצגים רוח אחרת, רוח של גבורה, רוח שמגיעה עם הסתכלות, בהחלט גם על הפרט, אבל גם מתוך ראייה של הכלל, מתוך מחויבות לכלל. ואני חושב שלשני הפורומים האלה יש נדבך גדול מאוד בתקופה הזאת שאנחנו חיים בה. בזכותם, הרבה מאוד בזכות העוצמות שהם נתנו, יכולנו להתקדם, יכולנו לנצח אויבים רבים בחזיתות רבות.
מכאן, אומנם לא הספקתי להגיד את זה להם בכנס, אבל מכאן אני בא, אני מצדיע לאותם הורים שכולים, שקמו מהיגון ולקחו את מדינת ישראל קדימה, וגם לאותם הורים של חטופים, ששמו את מדינת ישראל, את כלל ישראל, במרכז; רצו להחזיר את יקיריהם, אבל מתוך מחויבות לכלל. תודה רבה.
151 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.