נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אדוני ראש הממשלה, לפני שישה ימים השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ החליטו החלטה: "ניתן בזאת צו על תנאי המורה למשיבים" – למשיבים זו הכנסת, אדוני היושב-ראש – "לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל חוק" – עוד לפני שאני ממשיך, אני מציע לעצור כאן. בא בית המשפט ואומר לכנסת שתבוא אליו ותיתן טעם מדוע לא יבוטל חוק. השערורייה הזאת, שבית המשפט מבטל חוקים, מאיין חוקים, מאייד חוקים, מאיין אותם ביישומיות שלהם, כל הדברים הללו – בחוסר סמכות, בשרירותיות, בכלי התערבות מוזרים, זה עצמו חייב לבוא לידי ביטוי בתשובה, גם של הכנסת.

שלא לומר, על איזה חוק מדובר, אדוני היושב-ראש? על איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור. כלומר, מורים בעלי זיקה לטרור, תומכים בטרור, אנחנו בכנסת הזאת חוקקנו – גם זה עבר פה מסע ייסורים, כמו שכבודו זוכר – שהם לא יחנכו את אזרחי ישראל. ובא בית המשפט העליון ואומר שאנחנו ניתן טעם למה מורים תומכי טרור לא יחנכו את אזרחי ישראל. יש מישהו במדינה הזאת, יש אדם בעולם, שיכול לשאול שאלה כזאת, או שאין לו תשובה לשאלה למה המדינה לא תפקיר את ילדיה לחינוך של תומכי טרור?

ואני אומר את זה כאן, אחרי שהחיילת הגיבורה רוז לובין, זו שהייתה חיילת בודדה, שהצילה את קיבוץ סעד ב-7 באוקטובר, ונשחטה כאן בשער שכם – על ידי מי? על ידי תלמיד א-ראשידיה, תלמידו של אבו שח'ידם – בעצמו רוצח, של אליהו קיי – שהיה מורה בבית הספר. אם יש משהו הכי ברור זה החוק הזה, ואני מאוד מקווה שגם הכנסת תעמוד לא רק על זכותה לחוקק, על חובתה לחוקק, אלא בוודאי – את החוק הזה, לא תאפשר להפקרות משפטית כזאת להתרחש אצלנו. תודה.