קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מסך מלווה את האינטראקציה החברתית של כולנו, אני חושבת, גדולים וקטנים כאחד. אי-אפשר למנוע מסכים, זה גם לא נכון אולי, גם לא לילדים. אבל כן אפשר לנהל את האינטראקציה, ככה שאנחנו נקבל את הטוב מהמסך, ולא רק את הרע, ולצערנו, יש רע. כי כשילדים גדלים בסביבה שבה המסך מלווה כמעט כל אינטראקציה חברתית, הדינמיקה החברתית שלהם משתנה, והתוצאה הראשונה והכואבת ביותר היא קודם כול אלימות ובריונות. אבל לא רק זה, מה שנפגע זה גם היכולת של הילדים לחיבור בין-אישי, היכולת להתרכז, היכולת להיות נוכחים – נוכחים בלימודים, נוכחים בכלל, בכיתה. במחקר של הממ"מ של הכנסת נסקר ש-25% ממדינות העולם כבר העבירו חוק על איסור כניסת סלולריים לבתי הספר היסודיים. ממש מגבילים את השימוש. במדינות האלה, שבהן הגבילו את השימוש בטלפונים חכמים, נרשמה ירידה בבריונות, שיפור ביחסי האנוש ובהתחברות הבין-אישית, וההישגים הלימודיים היו טובים יותר. אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר, אתה יודע על מה אני מדברת. החוק קובע שטלפונים חכמים פשוט לא נכנסים לבתי הספר היסודיים, ושבזמן הזה ילדים יקבלו הדרכות, ויקבלו כלים לשימוש נכון.
עכשיו, אני לא אשכח שבאה אליי פעם אחת ילדה ואמרה לי, אני יותר צעירה ממך, את רוצה לקבוע לי שאני לא אהיה עם טלפון, מתי אני אהיה עם טלפון – כאילו ניסתה להגיד לי, בקיצור, את זקנה, מה את מבינה מהחיים. ואני אומרת דבר כזה: כשהילדים שלנו גדלים, אנחנו מחזיקים להם את היד לפני שהם חוצים את הכביש, אנחנו מלמדים אותם להסתכל ימינה ושמאלה, שיש אור אדום, שיש אור ירוק – נותנים להם כלים. אנחנו לא נשלח אותם בחיים לגן שעשועים ב-24:00, או ללכת ברחוב חשוך בלי מנורות, נכון? בלי נורות רחוב. זה לא שונה. צריך לחנך ילדים להיות מול הטכנולוגיה, מול המסכים. צריך לבוא ולתת להם את כל הכלים בזמן הזה. שר החינוך הצהיר לאחרונה על הכוונה שלו לתקן תקנות דומות, אבל כשמדובר בהגנה על ילדים, התקנות לא מספיקות - - -
שר החינוך תיקן תקנות דומות לאחרונה, אבל בינינו, תקנות לא מספיקות, כי תקנות כפופות למצבי רוח של שרי חינוך, של דברים שמתחשק שיקרו עכשיו, ואולי לא יקרו אחר כך. יש הבדל בין תקנה לבין חוק, ומן הראוי שישראל תעמוד בשורה אחת עם מדינות מערב ותחוקק את החוק הזה, שאוסר על שימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר היסודיים. לכן אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה.
לפני שארד מהדוכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למשהו שמשדרים אותו ומדברים עליו לא מעט, ואני מניחה שעוד ידברו עליו לא מעט גם בעתיד: מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה, מתקפה חסרת תקדים של ריגול. השב"כ והמשטרה עצרו יותר מ-100 אזרחים ישראלים שהופעלו בידי המודיעין האיראני עבור בצע כסף. אלה הם האנשים שגויסו דרך הטלגרם עבור פרוטות, עבור כמה אלפי שקלים, כלום. הם נלקחו לחדרי החקירות של השב"כ, הושיבו אותם על כיסא מול דגל ישראל – וקרעו להם את הצורה, ואתם יודעים מה? בצדק. סעיף האישום שלהם הוא סיוע לאויב בשעת מלחמה. העונש, שבצדק רוצים לתת להם, הוא עשרות שנות מאסר. הם נמקים בכלא, ותווית הבוגד תלווה אותם עד ליומם האחרון. אבל בזמן שהשב"כ רודף אחרי דגיגונים בטלגרם, בתוך קודש-הקודשים של ביטחון ישראל, בתוך לשכת ראש הממשלה, פעלה רשת ריגול מסוג אחר לגמרי; לא מדובר פה על איזושהי הדלפה מקרית, אלא על רשת ריגול קטרית. אנשים בתוך האקווריום של ראש הממשלה, בעמדות הכי רגישות, הופעלו בעבור בצע כסף כדי לשרת מדינה זרה.
תבינו את ההבדל: המרגל מבית שמש צילם עמוד חשמל; המרגלים של קטר בלשכת נתניהו עשו משהו חמור פי אלף – הם הנדסו את התודעה הישראלית, הם לקחו מסמכים מסווגים ועיוותו אותם. הם הפיצו נרטיבים שנועדו לשרת את קטר ואת חמאס, כדי להשפיע על החלטות הקבינט הביטחוני. זה אירוע שלא היה כמותו בתולדות מדינת ישראל. ועכשיו לשיא האבסורד: כשנתפס המרגל הקטן מהצפון, המערכת מחצה אותו ובצדק. אבל כשנחשפת רשת הריגול הקטרית בלשכה שלו עצמו, נתניהו לא קורא לשב"כ – הוא נעמד על רגליים אחוריות כדי להגן עליהם. לאנשים ששירתו מדינת אויב הוא קורא פטריוטים ישראלים. אדוני ראש הממשלה, הציבור לא מטומטם. מי שגויס על ידי איראן בטלגרם הוא בוגד, אבל מי שגויס על ידי קטר בלשכה שלך – הוא בוגד הרבה יותר מסוכן. ואם אתה מגן עליהם, אתה רק מוכיח עד כמה מוצלח מבצע הריגול הקטרי בלשכתך, כשהם אפילו הפכו אותך, אדוני ראש הממשלה, לסנגור של המרגלים האלה. בקרוב נחליף אותך. אנחנו נעשה ועדת חקירה, ואנחנו נחקור בדיוק – אבל בדיוק מי עשה לנו, ומי הוביל לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ואז לא יעמוד כאן אחרון חברי הכנסת וינסה להגן עליך במריחה של איזושהי ועדת טיוח פוליטית שמבזה, מבזה את העם הזה ואת המדינה הזאת. בקרוב בחירות. בקרוב נחליף אתכם, והאמת תצא לאור. תודה.
738 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.