קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היו"ר, תודה לך על החוק החשוב הזה. שמעתי אותך מדבר עליו בלשון כל כך נכונה, טבעית, של אחריות. המושג של אחריות – דבר שלאנשים, במיוחד לאנשי ציבור, אמור להיות דבר טבעי וברור.
אבל על מה אתה מדבר, על מה אתה מדבר, מאיר? איזו אחריות? ראש ממשלה שעל פי אחד מעוזריו – באמת, אדם שטוב שהוא נחקר שכן קיבל כסף, לא קיבל כסף מקטר – הכול עכשיו נחקר, גם שב"כ וגם משטרה, וטוב שכולם נחקרים.
גם פלדשטיין וגם אוריך וכל מי ששם חשוד, שייתן את הדברים. ואני לא יודעת למי להאמין – זה שקרן וההוא שקרן, ונראה מה תהיה שם האמת. אבל תשמע מה הוא אומר. הוא אומר שיומיים-שלושה אחרי האסון הכבד ביותר, אחרי הטבח, כשיש 250 ילדים, נשים, גברים חטופים, נרצחים, אונס – מה לא היה שם – ראש הממשלה, מה שמפריע לו מהכול זאת המילה "אחריות". זה מה שמעסיק אותו בימים האלה. לא הנשים שנחטפו, הילדים שנרצחו, הבתים שנשרפו; המילה "אחריות". הוא אומר לו לפלדשטיין: הם עדיין מתעסקים בטלוויזיה במילה "אחריות"? אותי הם מאשימים באחריות לדבר הזה?
איזו לשכה בזויה, איזה אנשים, במה אתם מתעסקים. איך כולכם שותקים ונותנים להם גיבוי. איפה ברוורמן, ראש המטה – אותו אתם רוצים למנות לשגריר, לפנים של ישראל בלונדון? האיש שלא עבר פעם אחר פעם את הסיווג ונכשל, ואז צריך היה לעשות שם איזשהו שינוי בשאלון כדי שהוא יעבור את הפוליגרף? הוא יהיה הפנים של מדינת ישראל בלונדון? אלה האנשים שמנהלים את קודש-הקודשים של מדינת ישראל, את משרד ראש הממשלה – שכמובן לא נמצא. פה הוא בורח, הוא בורח מהמשפט, הוא בורח מאחריות, בורח מהאסון, נותן לכל העוזרים והסייענים שלו להתלכלך. הם יעמדו בפרונט – הוא יישאר נקי. זוכרים? ישן עם מצפון נקי, והוא תמיד נשאר נקי, נותן לאחרים להתלכלך עבורו. אבל אחד-אחד הוא יזרוק תחת הגלגלים של האוטובוס, של המשאית – לא משנה של מה. כי כרגע הם שומרים עליו, אבל ברגע שהוא יגיע לדיל, ברגע שיהיה לו את ההסכם – אתם תשכחו, והם ישכחו ממנו. כולם. הוא יסתדר עם הבתים שלו בחו"ל, ייקח את המשפחה, ולא יהיה פה. תודה רבה.
333 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.