קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעות החוק האלה, כפי שגם אפשר היה לשמוע מהדברים של המציעים, באמת עוסקות בנושא כאוב, בנושא מורכב מאוד, נושא שגם שנוי במחלוקת – לא רק היום, אגב. הוא שנוי במחלוקת לאורך שנים ארוכות, ואולי אפילו, הייתי אומר, מראשית ימי המדינה.
אני חייב לומר באופן אישי שהייתי רוצה לראות את כל הסוגיות האלה מלובנות באיזה שיח משותף, באיזה דיון שיכול אולי להביא להתחשבות של צד כזה בצד אחר, ולהפך, אבל אני חייב לומר באותה נשימה שאני גם מאוד לא אופטימי שכך יקרה, לפחות לפי הניסיון האישי שלי, כי אני עמדתי מעל הבמה הזאת פעם אחר פעם אחר פעם, והצעתי לקיים שיח אמיתי בשאלות שנוגעות למערכת המשפט, לרפורמה המשפטית, לתחושה מאוד קשה שהמציעים ביטאו בנאומיהם – הם כמעט ביטאו אחת לאחת את התחושות של הציבור שאני מייצג ולנו יש ביחס למה שמעוללת לנו מערכת המשפט על בסיס יומי: רמיסת הזכויות שלנו, דריסת העמדות שלנו, כפייה עלינו של דברים שאנחנו לא מוכנים לקבל, התעלמות מההכרעה הדמוקרטית פעם אחר פעם. חשבתי שאם כולנו נדע לשבת סביב שולחן, יכול להיות שנגיע למשהו שייתן פתרון, פתרון רחב לכל הסוגיות האלה, גם לדברים האלה שמטרידים אתכם, ואני מבין למה הם מטרידים אתכם, וגם לדברים שמטרידים ציבורים אחרים, ואני חושב שהיה ראוי שתהיה הבנה למה הם מטרידים גם ציבורים אחרים. וההבנה הזאת לא קיימת ולא נמצאת.
אני חושב, גברתי היושבת-ראש, ואני אומר את זה בצער רב - -
- - שהדבר הזה מתחדד בשיא העוצמה בסוגיה של הדיונים סביב חוק הגיוס, כי גם שם, בדומה אולי לנושא שאתם העליתם, מדובר בהסדר ארוך שנים של עשרות שנים, ובמצב שיש מי שטוענים, ואני חושב שבסוגיית הגיוס בוודאי בצדק, שצריך למצוא דרך לתקן אותו ולשנות אותו. והציפייה הייתה, שוב, שיהיה דיון ענייני, אמיתי, מתוך ראיית הצורך – הייתי אומר, ניצול שעת הכושר ההיסטורית הזאת, שישנה הבנה הרבה יותר רחבה בדבר הצורך בגיוס ובדבר הצורך בהרחבת הנשיאה בנטל, כדי לנסות להגיע להבנות בדרך של שיח ובדרך של חוק – אגב, שהוא לדעתי גם הדרך היחידה האמיתית – על מנת להגיע למציאות שבה נראה פתרון לסוגיה הכאובה הזאת, שכאמור נמשכת עשרות שנים. והינה, גם בעניין הזה, תחת המילים היפות והנכונות שהבעתם כאן על הרגשות ועל הצורך להתחשב בציבורים וכו' - -
- - הדברים האלה נעלמים לחלוטין.
אין שום התייחסות עניינית, אין שום ניסיון להבין גם את התחושות ואת העמדות של צד אחר, ערכים שחשובים לציבורים מסוימים מוזזים הצידה כחסרי כל משמעות וכו'.
כשאתה מדבר על זכויות, חבר הכנסת להב הרצנו, ברגע הראשון אני נוטה ללכת שבי אחרי הדבר הזה: בוא ניתן לכל אחד לעשות כהבנתו ואיך שהוא רוצה. אני רק נזכר בשורה של הצעות חוק שאתם הבאתם רק לא מזמן, באופוזיציה, ואני מציע שאולי כדאי לבדוק איך אתה הצבעת בהצבעות האלה, למשל שנועדו לכפות על מפלגות ועל רשימות לכנסת הרכב מסוים של הרשימה, כדוגמה.
באו ואמרו דבר, שאני, אגב, בעדו באופן אישי, אני תומך בזה. אני בוודאי תומך בזה שכמה שיותר נשים תהיינה ברשימות לכנסת; אני מתנגד למצב שאנחנו נכפה על רשימות איך לבחור את נציגיהן.
אני אגב חושב שלא רק נשים – אני חושב שיש חשיבות גדולה שיהיו כאן למשל נציגים במספר הרבה יותר משמעותי של ציבור בעלי המוגבלויות. אני חושב שקולם לא נשמע מספיק.
לא. אני לא משווה. אני לא משווה שום דבר. אני אומר שכשם שחשוב שקולן של הנשים יישמע - - -
בוודאי לא. באמת, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, הרי את בעצמך לא חושבת שהצלחת להבין דבר שלא היה ולא נברא. אני אומר שיש כאן הרבה מאוד בעיות של תת-ייצוג אמיתיות מאוד.
זה כל כך לא מכובד וכל כך לא רציני. אני חושב שאני מנסה לענות תשובה רצינית, עניינית, לבעיה אמיתית. ואני מסכים וחושב שיש כאן בעיה קשה של תת-ייצוג בכל מיני היבטים.
האם הדרך לפתור את בעיית תת-הייצוג היא באמצעות כפייה? אני לא חושב. אני לא חושב שזה נכון. אתם חושבים אחרת, הבעתם את זה גם בהצעות החוק וגם באופן שהצבעתם עליהן, ואז אתם באים ואומרים: איפה שזה נוח, בואו נעשה את זה רצון חופשי, ואיפה שזה נוח, בואו נעשה את זה בכפייה.
אני חושב שזאת לא דרך, אני לא חושב שזה נכון, אני גם לא חושב שזה קוהרנטי בסוף. צריך להחליט. אם אתם בגישה שאומרת: רצון חופשי – אז נלך עם רצון חופשי על כל הרבדים, לא איפה שזה נוח; ואם הגישה שלכם אומרת: כפייה – בואו נלך עם כפייה לאורך כל הקו ולא איפה שזה נוח. אני חושב שכך צריך להיות.
אני כשלעצמי מעדיף את השיח, מעדיף את ההסכמה, ואני גם חושב שהיא אפשרית, אבל השיח הזה צריך להיות רוחבי, והוא צריך לתת מענה לא רק למצוקות שכואבות לכם – ואני מבין גם למה – גם למצוקות שכואבות לציבורים אחרים. כך זה צריך להיות, ובעיניי זו הדרך הנכונה לפתור דברים. ואני מצר על כך שפעם אחר פעם אני מוצא את עצמי ללא שותף, לא לשיח ולא לדבר אחר.
אני גם רוצה להעיר עוד הערה, שגם היא די מדהימה אותי, חבר הכנסת להב הרצנו. אתה היית, ובוודאי חבר הכנסת טופורובסקי, כשבילינו שעות ארוכות בקדנציה הקודמת, כאשר אתה בצורה מקצועית וטובה עסקת בענייני הכנסת וייצוג הקואליציה בשורה ארוכה של נושאים. למה לא עשיתם את זה אז? למה? בואו תסבירו לי למה. למה לא עשיתם את זה?
למה לא עשיתם את זה? אגב, לא עשיתם המון דברים שאתם מדברים עליהם כל הזמן פה והגשתם הצעות חוק.
אם זה באמת כל כך חשוב, למה לא הכנסתם את זה להסכם הקואליציוני?
למה? לא. אל תענה לי. אני שואל. אני באמת מתפלא למה זה לא נכנס להסכם הקואליציוני.
אני שואל למה לא הכנסתם את זה להסכם הקואליציוני? למה? אם זה באמת בנפשכם כל כך, למה לא באתם אלינו אז כאופוזיציה ואמרתם: תראו, אנחנו מוכנים לתת לכם כך וכך שחשוב לכם, כדי שנוכל לעשות את המהלך – זה שאתם מדברים עליו כל כך מדם ליבכם. למה? לא הבנתי, למה לא עשיתם את זה? אני שואל. לא יודע. היה יכול להיות הכול מאחורינו.
הרי כשרציתם למסור שדות גז לחיזבאללה, עשיתם את זה בקלות. לא עצר אתכם כלום.
חבר הכנסת מיקי לוי, כשאתה כיושב-ראש הכנסת אפשרת מצב שהאופוזיציה נדרסה ונמחקה מכל הוועדות, עשיתם את זה בלי חשבון. אני אזכיר לך, אז. אתה זוכר את הוויכוח שהיה.
אבל הנושא הזה שאתם כל כך היטבתם לתאר מדם ליבכם, איך יכול להיות שאפילו בהסכם הקואליציוני לא בא זכרו, מילה לא הייתה? איך זה יכול להיות?
ואתם ישבתם כאן שבוע אחרי שבוע והצבעתם, ושום דבר.
איך זה יכול להיות? אני רוצה שתסבירו לי. אני לא מבין את זה.
אגב, חבר הכנסת להב הרצנו, אתם ישבתם בקואליציה עם מפלגה, רע"מ, שעמדותיה ביחס לקהילת הלהט"ב, אנחנו יודעים כולנו מה הן. הן ממש לא עמדות מכילות ומקבלות. נכון, חבר הכנסת להב הרצנו? זה לא הפריע לך בכלל אף פעם. איך זה יכול להיות? אז בכל הכבוד, אני מתקשה, מתקשה להתרשם, לא מהעיתוי ולא מהאופן שבו הדברים נעשים. ונדמה לי שבצדק גם הממשלה כולה לא התרשמה יותר מדי מפרץ הדאגה הזה שפתאום עטף אתכם. תודה רבה.
1,111 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.