קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאות אלפי ישראלים לא יכולים להתחתן במדינה שלהם. אני ביניהם. לא רק כי צפריר עדיין לא הציע לי להתחתן, אלא כי במדינת ישראל פשוט אין לי את הזכות הזאת. אני לא יכול להתחתן במדינה שבה נולדתי, שבה שירתי בגאווה בצבא, שבה אני משלם מיסים. אני לא יכול להתחתן במדינה שבה אני משרת כחבר כנסת.
כשאני מדבר על אפליה נגד להט"בים, רבים מהחברים בבית הזה, בעיקר חברי ליכוד, אומרים לי: יוראי, מה אתה רוצה מאיתנו? אתם שווים לנו, מגיע לכם ואתם מקבלים את כל הזכויות שיש לנו. אני מניח שאתם אומרים את זה כי אתם מאמינים שכולנו נבראנו בצלם, נכון? אז אם אכן נבראנו בצלם, הרי שהאהבה שלי לצפריר שווה בדיוק כמו האהבה שלכם לבני ובנות הזוג שלכם.
חברי הליכוד, היום יש לכם הזדמנות לתקף את ההבנה הבסיסית הזאת שאהבה היא אהבה. שלא משנה מי אתה או את מי אתה אוהב, אתה זכאי לשוויון; אתה זכאי לזכות הבסיסית שלך להתחתן, למסד את הזוגיות שלך. והרי לא מדובר רק על נישואים; מדובר על הכרה מלאה בחיים המשותפים, בזכות להורות ולמשפחה, בהגנה משפטית, בכבוד האנושי הבסיסי ביותר.
חברי הכנסת, אני מניח שרוב החברים בבית הזה, רוב חברי הכנסת בחרו להתחתן ברבנות, וזה באמת בסדר. אני מכבד את הבחירה שלכם. מה שפחות בסדר הוא שתכפו את הרבנות על כל אזרחי ישראל, כי יש אנשים שלא יכולים או לא רוצים להתחתן ברבנות, וגם זה ממש בסדר. ביניהם יוצאי ברית המועצות, חילונים, להט"בים.
אני רוצה לשאול אותך, שר המשפטים יריב לוין, מה הטעם ביהדות אם היא בכפייה? מה הטעם בהגנה על השוויון אם הוא לא חל על כולם, אם השוויון נעצר בגבולות המחנה שלך? נישואים אזרחיים, וחשוב להבהיר את זה, לא כופים על אף רב, כומר או קאדי לשנות את אמונתו. אף אחד לא מכריח אף מוסד דתי לערוך טקס שהוא מתנגד לו. הם כן דורשים מהמדינה משהו פשוט ובסיסי – לא להפלות אזרחים בגלל מי שהם אוהבים.
חברות וחברי הכנסת, אמונה היא עניין אישי; אהבה היא עניין אנושי; ושוויון, שוויון הוא חובה של המדינה. חוק הנישואים האזרחיים של יש עתיד, שאני מציג כאן היום, קובע דבר פשוט. לצד הנישואים ברבנות תהיה עוד אופציה – נישואים אזרחיים. כל אדם בישראל יוכל לבחור אם להתחתן במסלול הדתי או להתחתן במסלול האזרחי.
הקמנו את המדינה הזאת, את מדינת ישראל, כדי שנהיה עם חופשי בארצנו. מדינה שתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. הפרויקט, בעיניי, של כל דור ודור, הוא לגשר בין המילים האלמותיות האלה לבין המציאות המשתנה, כדי שהן יישארו אמת. והאמת, חברי וחברות הכנסת, במקרה הזה, היא פשוטה: אהבה היא אהבה. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך לומר לחלק מהאזרחים: אתם טובים בצבא, אתם טובים למיסים, אבל אתם לא מספיק טובים כדי לבחור עם מי ואיך להתחתן. זה בסיסי, והגיע הזמן שהכנסת תתקף את זה.
חברות וחברי הכנסת, אני לא יכול להתעלם ממה שהיה כאן לפני כן, אבל אני רואה שאין לי מספיק זמן, ולכן אני אנצל את זכותי לשלוש דקות כדי לומר מה דעתי על שאירע כאן קודם לכן. תודה רבה.
אדוני שר המשפטים, אני באמת מעריך את הנכונות שלך לדון ברצינות בזכויות היסוד שלי, בזכות שלי להתחתן. באמת תודה רבה על הנכונות שלך לקיים דיון על הזכויות שלי. אני תוהה, אדוני שר המשפטים, אם אתה מוכן לשים גם את הזכויות שלך לדיון, את הזכות שלך להינשא לאשתך. האם אתה מוכן שאנחנו נקיים גם על זה דיון, או שרק על זכותי להתחתן עם בן זוגי נקיים דיון?
תקשיבו, אני לא יכול להתעלם ממה שקרה כאן בהצעת החוק הקודמת. לא במקרה, חבר הכנסת קלנר, לא נמצא שר שהיה מוכן להשיב את עמדת הממשלה על הצעת החוק שלך.
כי גם בממשלת 7 באוקטובר מבינים שלא מדובר בוועדת חקירה ממלכתית אלא בוועדת חקירה שהיא ועדת טיוח לאמת.
ועכשיו, אני באמת לא מבין איפה הבושה שלכם. אתם, ממשלת 7 באוקטובר, אתם האכלתם את המפלצת; אתם מימנתם את מכונת המלחמה של חמאס; אתם אפשרתם לסוכנים של קטאר, מדינה מוסלמית תומכת טרור, לפעול מתוך לשכת ראש הממשלה; הטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה קרה במשמרת שלכם, 1,200 איש נרצחו, נאנסו ונחטפו במשמרת שלכם. ובמקום להתפטר ב-8 באוקטובר ולהסתלק מהחיים הציבוריים, אתם נאחזים בכיסאות שלכם ומסכלים ועדת חקירה ממלכתית. אתם נאחזים בכיסא, מסכלים ועדת חקירה ממלכתית ותובעים שהנחקרים ימנו את החוקרים. התבלבלתם, חברי הליכוד. אתם הנחקרים, לא החוקרים.
כרגע לא יושבות משפחות שכולות ביציע הציבור, אבל אני מציע שתסתכלו למשפחות השכולות בעיניים. הן איבדו את הילדים שלהן, את היקר להן מכול. ובמקום להרכין ראש, אתם נותנים להם – מצביעים להם באצבע משולשת על הראש שלהם; אתם מחללים את זכר הנספים; אתם רומסים את המשפחות השכולות; אבל מעל הכול, אתם מסכנים את ביטחון ישראל. כי אם עם ישראל לא יפיק לקחים ממה שקרה כאן ב-7 באוקטובר, אנחנו לא נוכל למנוע את 7 באוקטובר הבא.
ולכן, חברי הקואליציה, אין לי אלא להתבייש עד עמקי נשמתי – שאתם מנהיגים את המדינה הזו, ואתם מתעלמים ממה שקרה כאן לפני 7 באוקטובר, ואתם ממשיכים ביתר שאת את הדהירה המטורפת לעבר ההפיכה המשטרית. תתביישו לכם.
791 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.