יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מבקשת לפתוח בהודיה עמוקה למארגנים ולכל העוסקים במלאכת הקודש של היום המיוחד הזה, ציון היום המיוחד הזה. זהו יום של בשורה ושל הכרה בתרומתה האדירה של יהדות צפון אפריקה והמזרח לבניין מדינת ישראל ולתקומתה.

בפרשת השבוע אנו פוגשים את יעקב אבינו ברגע מכונן. המשפחה כולה מתנהלת לאיטה בדרכה למצרים, ויעקב פועל מתוך ראייה רוחנית צרופה. נאמר בכתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורֹת לפניו גֹּשנה". חז"ל מלמדים אותנו שיעקב שלח את יהודה להקים במצרים תשתית תורנית, בית מדרש שיהווה מרכז רוחני לפסיקה הלכתית ולחינוך הילדים. יעקב אבינו מלמד אותנו שיעור חשוב – שכל בניין של עם ומדינה, עם המבקש להתקיים לנצח, מחויב להתחיל בחיבור לשורש, לתורה הקדושה.

המעשה של יהודה הוא היסוד ששומר על זהותנו. ואכן, התורה מספרת שעם ירידתם של בני ישראל למצרים, ובזכות ברכתו של יעקב, נפסק הרעב הגדול. למרות שיוסף חזה שבע שנות רעב, הן פסקו שנתיים בלבד לאחר ירידת בני יעקב למצרים. זהו מקור עוצמתו של עם ישראל; איתו אנו מביאים אור וברכה ובשורה אף לגויים ולכל מקום שאליו היהודים מגיעים.

חבריי, כשאני מחפשת את השורשים של הרוח הזו, אני חוזרת אל הבית שלי, אל סבא שלי, אברהם משה עיני, זכר צדיק לברכה, מתלמידיו של הבן איש חי, זכרו יגן עלינו. לסבא אברהם משה, שעלה מעיראק בגפו, הייתה באסטה של בננות בשוק מחנה יהודה. הוא היה מחויב לפרנסת ביתו, אך ליבו ומוחו היו נתונים תמיד לתורה. פעמים רבות אנשים סיפרו לסבתא שלי שולמית שמרוב שסבא שקוע בלימודו, אנשים מנצלים את חוסר תשומת הלב שלו ופשוט גונבים בננות מדוכן השוק וחומקים מתשלום.

סבתא שולמית הכירה היטב את טיבו של סבא וידעה שאם היא תעיר לו על הגנבות, הוא פשוט ימאן להקשיב, אז היא החליטה לעשות מעשה: היא התחפשה לאישה זקנה וגנבה לו בעצמה אשכול בננות. העוברים והשבים שחזו בגנבה ניסו לעצור אותה ולצעוק: גנבת, גנבת, אדוני, גונבים ממך, אבל סבא אברהם משה בשלו, שקוע עמוק עמוק בלימוד התורה. בלילה, כשחזר הביתה וראה את האשכול מונח בתוך הקערה המיועדת על השולחן, הוא לא הבין ושאל מהיכן הבננות. סבתא שולמית סיפרה לו שהיא זו שגנבה כדי להוכיח לו את המצב. הוא אפילו לא שם לב. אבל גם זה לא עזר – סבא נשאר נטוע, נטוע עמוק עמוק באהבת התורה שלו.

סבא אברהם משה היה זה שזכה לפתוח ולסגור את שערי בית הכנסת למקובלים אוהל רחל ברחוב דוד ילין בירושלים. הדמות שלו מייצגת את היסוד של מה שיהדות המזרח הביאה איתה לבניין הארץ: אהבת תורה תמימה, קישור עמוק למסורת ואמונת חכמים יוקדת. החיבור הזה לתורה היה כל כך עוצמתי, שהוא עבר לדורות הבאים. גם כשהגיעו אתגרים שונים וקשיים של דורות מאוחרים יותר, נבנו בתים שקרנו אהבת תורה, בתים של חיבור אמיתי ועמוק לצור מחצבתנו.

חבריי, הרוח הזו היא הרוח שבנתה את המדינה. היא התבטאה בישיבת פורת יוסף המעטירה, שהעמידה דורות של גדולי עולם; היא הופיעה בדמותו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שהחזיר עטרה ליושנה ונטע גאווה בלבבות; היא זהרה בדמותו של הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שחיבר בקדושה בין התורה לאדמת הארץ.

מדינת ישראל קמה וניצבת בזכות שני הבניינים הללו, הבניין הרוחני והבניין הפיזי. ליהדות צפון אפריקה והמזרח יש חלק שווה ומכריע בשתיהן. האמונה האיתנה בבורא עולם, הנאמנות למסורת האבות ואהבה בלתי מותנית לארץ ישראל הן חומות ההגנה השומרות עלינו ומתוות לעמנו את דרכו.

יהי רצון שנמשיך לבנות את מדינתנו מתוך עוצמה יהודית, גאווה בשורשינו ואמונה שלמה בצדקת דרכנו. תודה רבה.