דיון דחוף בנושא אלימות משטרתית כלפי נכה צה"ל והלום קרב, בן הקהילה יוצאת אתיופיה, בעיר אשדוד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. צר לי שהמליאה ריקה, אבל הנושא הזה יעלה שוב ושוב על סדר-יומה של כנסת ישראל, מכיוון שאני חושבת שאין לאדם או לאישה בכלל בקיום האנושי אלא להגן מטבע הדברים על הגורים שלנו, על הילדים שלנו. אני רוצה לומר לכם, אומנם אנחנו שמים את הזרקור כרגע על יהודי אתיופיה, ובהם בחור צעיר, בן 25, נכה צה"ל הלום קרב, שמצא את עצמו לא בקרב בשדה הקרב, אלא בקרב על חייו מול שוטרי משטרת ישראל.

אני אומרת לכם, השבוע יצאנו להפגנה מול תחנת משטרת אשדוד, וגיליתי, כבוד השר, שהקהילה שלנו שם מונה קרוב ל-5% – אפילו פחות. אתה יודע כמה מתיקי המגע עם שוטרים – זה תקיפת שוטר? – 30% מהתיקים על מגע עם שוטרים נפתחים ליהודי אתיופיה. זו מציאות שאי-אפשר לחיות בה. זו מציאות שאימהות, הורים, יגידו לילדים שלהם: שבו בבית, אל תצאו.

אני אספר לכם על שיח שהיה לי עם חברותיי – כמו שאומרים: מיטב חברותיי הלבנות – שאני סיפרתי להן שאני מדברת עם הבן שלי, אורי היקר והמתוקי, כשהוא הולך בחורף עם קפוצ'ון, אני אומרת לו, נאור: תוריד את הקפוצ'ון, אתה לא מסתובב עם קפוצ'ון – זה כל הזמן באיזו דריכות; אם שוטרים מדברים איתך, אתה מתקשר מייד לאימא; אם פקחים – עכשיו זה גם פקחים, כי הכנסת הגדילה את הסמכויות של השיטור העירוני והפקחים.

לא מזמן ילד בן הקהילה הלך עם חברים שלו, שאינם יוצאי אתיופיה. בא אליו פקח, קרא לו "אתיופי מסריח", הדביק אותו לכביש, פירק אותו מכות. זה מצולם, זה היה גם בחדשות. עכשיו, אני מספרת להן את המציאות הזו, שאני אומרת לילד שלי את הדברים האלה, ואמרתי להן: תגידו, זה נורמלי? נגעה בזה גם חברת הכנסת צגה, מה מרגישות אימהות יוצאות אתיופיה. והן אומרות לי: לא, זה לא נורמלי. הנורמלי שלכם זה לא נורמלי.

ולא, אנחנו לא ניתן שאף אחד, אף אחד ימשיך - - -

מי שלא עובר את זה, לא מבין. ומי שלא מבין שאם המורה של הילד שלי באה ואומרת לו: אתה אתיופי ולכן אתה צריך להוכיח את עצמך יותר, ולא מבינה מה הבעיה, רק אחרי שאני מדברת איתה, או כל מיני אמירות הזויות, והילדים הצעירים שאנחנו רואים שבורי לב, ואיך צעירים שהיום הם בני 20 ו-30 מספרים לנו מה הם עברו בחיים, איך היו מכניסים ילד בן 13 שלא רץ מהר לחדר חקירות, אומרים לו תשתה מים, ואחרי זה דופקים לו מכות.

אז שואלים אותי מה השתנה? חברי חבר הכנסת סובה, 30,000 תיקים מ-2019 בשש השנים האחרונות, ל-70,000 צעירים. זה מטורף. מה השתנה? שהיום חשבתי שהם יותר מפחדים להרביץ לנו. הם פותחים תיקים, אבל חשבתי שהם כבר לא מרביצים במחשכים. אבל הינה, חזרנו לתקופה שבה הרביצו לעוד בחור בירושלים – אני תכף מסיימת, פשוט הנושא חשוב לי, ברשותך. עוד מעט. בירושלים הרביצו לבחור שבא לפיצרייה. גם אם אתם חושדים שיש עבירה, יש כוח סביר. צריך להפעיל כוח סביר על פי חוק. אבל האתיופים הם לא רק החשודים המיידיים, הם שק האגרוף המיידי של שוטרים.

צריך אומץ לב כדי לעשות תיקון. צריך אומץ לב כדי לעשות תיקון בעם ישראל, אחרת זה חטא של כל עם ישראל. העבירה הזאת יושבת כעננה על כל עם ישראל. אני יכולה להביא לכם דוגמאות: את אברה מנגיסטו עשר שנים אף אחד לא הוציא אותו מהשבי. לא הוציאו אותו.

אם לא 7 באוקטובר, הוא לא היה חוזר הביתה. הילדה היימנוט קסאו – אנחנו מגלים שהמשטרה שיקרה כל הדרך. תדע לך שהשב"כ בתמונה, והוא לא בתמונה.

אני יכולה להביא לכם אין-ספור מקרים שכשזה מגיע ליוצאי אתיופיה – היום התפרסם: בחורה שנדקרה, בגיל 15, כאן, בירושלים. היא נדקרה על ידי בחור ערבי, פלסטיני, לא יודעת, כי המשטרה בכלל לא בדקה. כל המערכות נטשו אותה. היום היא בת 23, ורק עכשיו מתפרסם האירוע, כי ההורים שלה עולים חדשים. לא היה מי שידרוש, לא עשו חקירה כמו שצריך, והיא יושבת כשחייה נעצרו בבית.

אז אני אומרת לך, לסיכום, אנחנו לא נוותר על המאבק הזה. עם ישראל ישמע על הנתונים, והמאבק הזה לא צריך להיות שלי, של צגה, או של כל אחד אחר. זה חייב להיות שלכל הבית הזה יהיה אכפת כדי לתקן את האפליה בתוך עם ישראל. תודה.