אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה – אדוני יושב-הראש, יש פריימריז ביש עתיד, שחברת הכנסת מירב כהן התחילה להעלות לכאן, לדוכן, שאילתות, הצעות לסדר-היום, חוקים? מה קרה?
מה? אין מספיק. כן, כל חברי יש עתיד מוותרים לה על הבכורה להעלות עם הצעות פופוליסטיות. מה קורה איתכם, חברת הכנסת טל מירון? מירב כהן לוקחת לכם את כל הבמה.
אין פריימריז, אבל אתם צריכים לקנות את ליבו של הדיקטטור.
אתם צריכים לקנות את ליבו של הדיקטטור שלכם, שחושב שבעוד חודשיים, שלושה - - -
נכון, ואת לא. נכון, גם זה נכון.
אני מבין שאת התקשורת אתם כבר לא מצליחים לשכנע.
יאיר לפיד, ביום שני – כבר דיברנו על זה – במחזה מחמיר לב - -
- - הוא מתפלא למה העיתונאים לא שואלים אותו איפה הם יהיו בעוד חודשיים כי הממשלה הולכת לסגור את התקשורת ולבטל את הדמוקרטיה.
איך אומרים? על ראש הגנב בוער הכובע. מי שניסה לסגור כאן כלי תקשורת זה אתם, זה יאיר לפיד שניסה לסגור.
אני אתייחס אלייך כשיתחשק לי להתייחס, חברת הכנסת כהן, לא כרגע. אני אתייחס כשאת תאפשרי לי לדבר, ואם לא תאפשרי לי לדבר, אז אני לא אגיע לגופו של עניין.
אדוני יושב-הראש, אני מבקש, זה בלתי אפשרי.
תקרא לה קריאה ראשונה, היושב-ראש. מה זה?
אני מבין שאתם רגילים להנדס פיות, להנדס את התקשורת, להגיד לכל אחד מה לומר ואיך לומר, וכשמישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם, אז את בהתקף טנטרום, כמו חברת הכנסת כהן - -
- - שבדקה האחרונה שלך, כמעט מאבדת את העשתונות כאן במליאת הכנסת.
תראי איך את מאבדת עשתונות. את לא מסוגלת לשמוע משפט אחד שלא מוצא חן בעינייך.
את מאבדת עשתונות.
את מאבדת - - -
אוקיי.
תודה, אדוני היושב-ראש. השיטה שלכם, חברי יש עתיד, לנסות להנדס פיות, לנסות לחולל מהומה, לאבד עשתונות כאשר מישהו אומר משפט שלא מוצא חן בעיניכם, כאשר יש קהלים גדולים בציבור שכבר מתעבים אתכם, שאתם לא עוברים את אחוז החסימה אפילו בקרב הקפלניסטים והחברים שלכם, שיחד איתם אתם חוסמים כבישים – הדבר הזה לא משפיע עלינו. הציבור כבר לא מאמין לכם. הציבור כבר לא מתייחס ליאיר לפיד במסיבת העיתונאים, אפילו העיתונאים שלכם - -
- - אפילו אלו שמאתרגים אתכם. אנחנו נלך. אנחנו נלך לבחירות באוקטובר 2026, כמו שהחוק קובע, כמו שהמנדט שקיבלנו מהציבור קובע.
אני בטוח - - -
אני בטוח - -
- - שאתם ממש בסתר ליבכם - -
- - כן, חבר הכנסת בליאק – בסתר ליבכם אתם ממש משקשקים מפחד מהבחירות.
הרי יש בכל זאת גרעין של אמת - - -
הרי יש איזשהו גרעין של – חברים - -
- - אתם מביישים, אתם מביישים את עצמכם בעיני הציבור - -
- - בעיני האורחים הנכבדים שנמצאים כאן.
אתם ממש מביישים את עצמכם.
תלמדו. אני יודע שאתם רגילים שהתקשורת - - -
אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך - - -
הכשל האמיתי הוא בזה שאתה עוד כאן.
אני מבין – אה, אה, הוא יגיד: הכשל האמיתי זה שאתה שר בממשלה, זה בסדר. כשאני מחזיר לו באותו משפט: מה זה הדיבור הזה? אתם חבורת צבועים.
אתם חבורת הזויים, והציבור כבר לא מאמין למילה שיוצאת לכם מהפה. ואני יודע שאתם התרגלתם – אדוני היושב-ראש, אם אתה לא – או שתשתיק אותם או שתיתן לי לדבר, בבקשה.
לא, רק קריאות שניות, ראשונות. לא צריך, אין צורך בדו-שיח, אני מסתדר בדו-שיח. מי שמגזים, כמו חברת הכנסת כהן - -
- - אפשר לקרוא לו. אם לא, אני אסתדר.
אני יודע שאתם התרגלתם לזה שהתקשורת מהדהדת את המסרים שלכם, שהתקשורת לא אומרת דברים שלא מוצאים חן בעיניכם – יאיר לפיד, זה שניסה לסגור כאן כלי תקשורת בעצמו, את ישראל היום ואת ערוץ 14, וסותם פיות למ"פ שריון ששירת מאות ימי מילואים בעזה – וכאן אני אעבור לחוק שעומד כאן על סדר-היום – היושב-ראש שלך, סותם פה למ"פ שריון. מה המ"פ הזה יגיד? מה יאמרו החיילים שלו בעזה ובלבנון? שאותו אחד שמנסה כאילו לעזור להם בגיוס סותם פיות למפקד שלהם.
אתם מעיזים לבוא ולדבר כאן על תקשורת חופשית? אפילו העיתונאים במסיבת העיתונאים שלך, יאיר, לא מקשיבים לך.
לא מקשיבים. אנחנו נגיד את זה עד שכולם ישמעו וכולם יבינו - -
- - את הצביעות שלכם. אתם מדברים על תקשורת חופשית, ואתם מנסים לסתום פיות. אתם מדברים על חופש ביטוי, ואתם רוצים שליטה של יועמ"שים ושל פקידים שימשיכו לשלוט בתקשורת, שימשיכו לחסום קולות בלתי רצויים, שימשיכו להדהד את המסרים של לפיד וחבורתו.
הדבר הזה נגמר. בעזרת השם בשבוע הבא מתכנסת כאן ועדה מיוחדת להעביר את רפורמת השידורים שתפתח כאן את השוק לתחרות, שתאפשר למגוון דעות להישמע, ושלעולם, לעולם לא תאפשר – לא תהיה עוד רשות שנייה שיאיר יוכל לפנות אליה ולבקש ממנה - -
- - לסגור ערוץ כי הוא לא מוצא חן בעיניו.
לא תהיה רשות כזאת.
לא תהיה - - -
תודה. לא תהיה לך, יאיר, רשות שנייה לפנות אליה. לא תהיה לך רשות שנייה לפנות אליה ולהתלונן על תוכן ולהתלונן שערוץ 14 עושה עליך לפיד לילי. לא יהיה לך, כי לא תהיה רשות שתהיה לה סמכות להתערב בתוכן.
ומזה אתם מפחדים. אתם מפחדים שהפקידים והיועמ"שים לא יגנו על התקשורת שלא תאמר דברים שלא מוצאים חן בעיניכם. הדבר הזה נגמר.
ומכאן אני רוצה לעבור לחוק הפופוליסטי שנמצא כאן על סדר-היום. אותה חבורה שיושבת כאן, אזרחי ישראל – המצלמות לאופוזיציה - -
- - אותה חבורה שיושבת כאן הגישה הצעת חוק, והסכימה לתת נייר ריק, רק תחתמו למטה ותמלאו כל מה שאתם רוצים. זה הדבר, זה חוק הגיוס האמיתי של יאיר לפיד, של ליברמן, של בנט הנוכל, של כל החבורה הזו.
איך אומרים? בימים ההם אין מלך לשמאל, איש הישר בעיניו יעשה. אין לכם מנהיג. אתם חסרי עמוד שדרה, אתם חסרי ערכים, אתם חסרי לאומיות. אתם מוכנים למכור את הכול ורק לבוא לכאן כמה חודשים לפני הבחירות עם הצעות חוק פופוליסטיות.
אנחנו מעבירים כאן חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס שאתם לא חלמתם להעביר. אנחנו משנים כאן את ההיסטוריה, משנים את המציאות לטובת מדינת ישראל ולטובת ביטחון ישראל.
943 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.