קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, סביב קום המדינה, בשעה שבאמת כל זוג ידיים נדרש להגנה על היישוב, דוד בן-גוריון הגיע להסדר זמני – אני מדגישה, הסדר זמני – שבמסגרתו - - -
הוא אמר שזה זמני. לא עבד לו כל כך.
אז באמת איך שקמה המדינה, בשעה שבאמת כל זוג ידיים נדרש להגנת המדינה, דוד בן-גוריון הגיע להסדר זמני עם הנהגת המגזר החרדי. וזה אמר את הדבר הבא: כל הצעירים יתגייסו, כולם יתגייסו, ורק 400 עוקרי הרים – ככה הוא הגדיר אותם, עוקרי הרים – העילויים הנדירים ביותר, הם אלה שימשיכו ללמוד. זה היה הסדר מצומצם, חריג, שנוסד בשנים שממש הגיעו אחרי חורבן עולם הישיבות בשואה; הסדר שנועד לשמור על הגחלת – ככה הגדירו את זה – גחלת פעילה של לימודי תורה גם בעיתות חירום ומלחמה. אבל כמו הרבה דברים בישראל, הקבוע, הדבר הכי קבוע – הוא הזמני.
כדי להבין את הכוונה המקורית, צריך לזכור: אז, בימים ההם, במדינת ישראל חיו 600,000 יהודים, כלומר – אני מזכירה – זה היה הסדר שנתן פטור רק ל-400 מאות "עוקרי ערים". זה אומר שהפטור ניתן בזמנו ל-0.07% בלבד מהאוכלוסייה, שימו לב, פחות מ-1%, 0.07% בלבד מהאוכלוסייה. זה כוון לאליטה של האליטה. אבל ההיגיון הזה התעוות. ההסדר הזמני ההוא הלך ותפח ואיבד כל פרופורציה. מה שהחל כפטור ל-400 תלמידי חכמים, התנפח, שימו לב, פי 200, עד שהיום מדובר כבר בבין 80,000 ל-90,000 צעירים בגילי גיוס שלא מתגייסים מטעמי תורתו אומנותו. רובם, בואו נגיד את האמת, ממש לא "עוקרי ערים", ורבים מהם, אם נהיה דוגרי, אפילו אינם תלמידי ישיבה פעילים.
זה כבר מזמן לא תורתו אומנותו, זה השתמטות שהפכה למדיניות והפכה את הציבור המשרת במדינת ישראל לציבור של עבדים. במקום לעצור את ההידרדרות הזו, למרות המלחמה הקשה, הממשלה הנוכחית עושה את ההפך הגמור – היא מעגנת את המנגנון הזה, שהשתולל, משמרת את חוסר השוויון ומעדיפה שיקולי קואליציה על פני ביטחון המדינה. וכאן מגיע בעצם האבסורד הגדול ביותר. שימו לב, אם במקור הפטור ניתן ל-0.07% מהאוכלוסייה, הרי שהיום מתווה חוק ההשתמטות של הממשלה קובע יעד גיוס מהמגזר החרדי של 0.07% מהאוכלוסייה היהודית בלבד, כלומר, הפוך – במקום שהפטור יהיה ל-0.07% מהאוכלוסייה היהודית, שמים יעד גיוס של 0.07% שיגיעו מהמגזר החרדי. מדובר על 5,440 מתגייסים חרדים בלבד בשנה הראשונה, וגם את זה כבר הנמיכו יותר, שזה בדיוק 0.07% מהאוכלוסייה היהודית.
שימו לב איך העולם התהפך. וחשוב לי להזכיר את זה בימים שבהם חסרים לנו 12,000 חיילים, מתוכם 7,000 לוחמים. אלה הצרכים שהצבא דורש. ובזמן הזה יש עשרות אלפי חרדים שיכולים להתגייס מחר בבוקר ופשוט לא מתגייסים. אנחנו קוראים להם והם לא באים. אנחנו מתחננים לחילוף מתחת לאלונקה והם מפנים לנו את הגב. לכן הצעת החוק שמונחת לפניכם משנה כיוון, היא מחזירה את ההיגיון המקורי. על פי ההצעה, שר הביטחון, באמצעות ועדה ייעודית, יוכל להעניק פטור מטעמי לימוד דת, אבל פטור רק למי שהוא באמת עילוי ורק בשיעור של 0.07% מהאוכלוסייה היהודית, כפי שהתכוון במקור בן-גוריון – שאגב, ראוי לציין, נפטר בדיוק לפני 52 שנה.
לא עוד העמדת פנים. לא עוד התחמקויות. מי שאומר תורתו אומנותו, שיעמוד בסטנדרט של "עוקר ערים". הוא גם יצטרך על פי ההצעה הזו לעמוד למבחן בפני אותה ועדה ולהוכיח את היכולות שלו, ורק הטובים ביותר יבחרו. ובואו נהיה מדויקים: אין סתירה בין קיום מצוות ובין שירות צבאי. ממש לא. משה רבנו, יהושע בן נון, גם הנביאים, גם כל גדולי התורה, כולם היו גם מצביאים. וגם אצלנו נזכיר את אלישע יהונתן לובר, זיכרונו לברכה, רועי קליין, זיכרונו לברכה, עמנואל מורנו, זיכרונו לברכה – איש מהם לא היה פחות תורני מאשר הפושטקים שצועקים בהפגנות "נמות ולא נתגייס".
אם מטרת הפטור היא באמת לשמר את החכמים ביותר, אין שום סיבה שהזכות הזו תהיה סקטוריאלית. היא שייכת גם לדתיים, גם למסורתיים, לכל הציונים, לכל מי שהוא אכן "עוקר ערים" וגדול בתורה. כולם יכולים להיבחן, ובאמת לפי היכולות שלהם יחליטו אם הוא עילוי בתורה, אם הוא באמת מקדיש את חייו ללימוד. ולכן, עילויים מכל הסקטורים, על פי הצעת החוק הזו, יוכלו להיות כלולים בתוך אותה מכסת פטור לעילויים. אז מי שמאס בצביעות, מי שבאמת אכפת לו מביטחון המדינה, מי שבאמת מאמין בשוויון, מי שמאמין בהגינות, חייב לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה.
651 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.