קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני צריכה להתמודד עם הגובה הזה. נוריד.
כן. שלום, כבוד יושב-ראש הישיבה - -
- - החביב, היקר, חבריי חברי הכנסת, איפה המציע? חבר הכנסת קינלי, משה טור פז היקר. קודם כול, כמובן, אני תכף אקריא את התשובה הרשמית שיש בידי, אבל אני קודם אומרת לך, קינלי, שכל מי שחושב על חיילי המילואים בימים אלה – טוב הוא עושה. בזכותם אנחנו מצליחים, מנצחים. אנחנו מצליחים ומנצחים בזכות המשפחות שלהם, המסורות, שהן אגב שקופות. מה שסיפרת קודם על המילואימניקים בסוריה, כן – שעושים עבודה, שפעם היו שולחים סיירת מטכ"ל, ושולחים מילואימניקים, והם עושים עבודה פנטסטית, ממש פנטסטית – אז אותם לפחות אנחנו רואים – הם על מדים, יש להם דרגות, הם מסתובבים עם נשק, דובר צה"ל מדבר על מה שהם עשו. בטלוויזיה מראים לכולנו לאיזה הישגים הם הגיעו. עומד חבר כנסת מכובד על הבמה, הוא מצדיע להם, ואנחנו כולנו שותפים להצדעה.
מה שעובר על הנשים שלהם בבית, שהן שקופות – הן מתמודדות לבד עם כל העול ששני בני זוג אמורים להתמודד איתו, הן מתמודדות עם זה לבד. על הילדים שלהם עוברים שבועות וחודשים, מאות רבות של ימים ללא אבא. את זה אף אחד לא רואה ואף אחד לא מתעד, ולזה אף אחד לא מצדיע ואף אחד לא מריע – לנשים וילדים שראויים לצל"ש גם הם. אז קודם כול ישר כוח שאתה מעלה את הדברים האלה. זה חשוב ביותר, ובעניין הזה אנחנו תמימי דעים לחלוטין. ברשותך אני אקריא את התשובה הרשמית שיש לי, ואחר כך נוסיף עוד כמה דברים.
ובכן, לפני כשבועיים אישרה מליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת שר האוצר למתן הטבות מס דרמטיות בהיקף של עד ארבע נקודות זיכוי למשרתי המילואים. מן הסתם אתה מודע לכך, ומן הסתם ישבת גם איתנו כאן והייתה לך הזכות להצביע בעד ההטבה המאוד-חשובה הזו. שווי ההטבה מגיע לסכום של עד 1,000 ש"ח ברוטו בחודש ועד 12,000 ש"ח נטו בשנה כתלות במספר ימי המילואים. זו בשורה חשובה והיסטורית שמבטאת מקצת מההוקרה וההערכה העצומה שחבה מדינת ישראל למשרתי המילואים הגיבורים – אני מוסיפה ואני בטוחה שתסכים איתי – ולמשפחותיהם, שעזבו הכול פעם אחר פעם כדי להגן על הבית ולבצר את ביטחונה של מדינת ישראל. צעד זה הצטרף - - -
לא, מילא אני, אבל אנחנו מדברים על חיילי המילואים, אז אם אפשר לכבודם שיהיה יותר שקט באולם.
אני בטוחה שכל אחד ואחד ממי שכעת מפטפט באולם יכול לגזור על עצמו שקט לכבודם של חיילי המילואים שלנו ומשפחותיהם.
צעד זה הצטרף לתוכנית מעטפת רחבה ומשמעותית למשרתי המילואים ובני משפחותיהם בהיקף של כ-20 מיליארד ש"ח, שאישרה הממשלה. אגב, אני מזכירה שאנחנו העברנו כאן החלטות גם לטובת משרתי הקבע, שגם עליהם עוברים ימים מאוד לא פשוטים, עליהם ועל המשפחות שלהם, אנשים שבקושי ראו בית בשנתיים פלוס האחרונות, בקושי ראו בית. המסירות שלהם היא מעל ומעבר.
לעניין הצעת החוק הספציפית הזו, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בארבעה חודשים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם שנקבעה עמדה לגביה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, עמדת הממשלה תהיה להתנגד. לאור זה, אבקש מחברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום.
זה הטקסט הכתוב שהונח בידי. עכשיו ברשותך אני אוסיף כמה דברים מטעמי. אני רוצה להגיד בהקשר שדיברת עליו, ידידי חבר הכנסת טור פז – דיברת בצדק כמובן על הנטל שמונח על כתפיהם של המשרתים. אני רוצה לומר כך: זה אומנם נטל, אבל כמו שאנחנו אומרים לילד שנכנס לעול מצוות – אנחנו נוהגים – לפחות ככה כתבנו במשפחה שלנו על ההזמנה לבר מצווה – שהילד נכנס בנועם עול מצוות. זה לא שהמצוות אינן עול – הן עול; אבל זה עול שאנחנו מקבלים אותו בנועם, אנחנו מקבלים אותו באהבה, אנחנו מקבלים אותו בהכרה ובתחושת זכות עצומה.
כתלמידה של הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה, אני יכולה לומר שכל חייו היו עשייה ועשייה כל הזמן, האיש הזה לא נח לרגע, אבל כל הזמן יכולת לראות על פניו שמחה. הוא לא אמר, אוי, כמה קשה, אוי, אין לי זמן, אוי, אני – לא. הוא היה מלא שמחה על הזכות לעשות ולפעול. גם אנחנו והילדים שלנו, ואני מניחה שאתה חווה את זה כמוני – בעזרת השם בנר שמיני של חנוכה הילדים שלי מתגייסים – עוד לא זוכרת בדיוק לכמה, 60 ומשהו ימי מילואים, שני בנים שלי וחתן אחד. זה כבר סבב – אני לא סופרת, אני חושבת חמישי או שישי שלהם – והם הולכים. זה לא שלא קשה להם, קשה להם, אבל הם שמחים לעשות את זה.
אני אגיד לך שאחד משלושתם הוא מאלה שהיה בפטור שלא באשמתו ולא משום סיבה עניינית, פשוט המערכת, כמו שהיא זרקה רבים החוצה לפטור – אני חושבת שחבר הכנסת שטרן גם טיפל בזה במסגרת התפקיד שלו בוועדת חוץ וביטחון – היו הרבה חיילים שנזרקו לפטור בלי שהם ביקשו את הפטור הזה בכלל, הלכו לנו לאיבוד והיו חסרים לנו. כשהם ניסו לחזור, הם נתקלו בקיר, היה להם קשה לחזור.
הרבה חזרו עכשיו. אני אגיד שלאחד הבנים שלי לקח חודשים רבים להצליח בכלל לעבור את הקיר הזה ולהיכנס, וכמה הוא רצה וכמה הוא התאמץ – ועכשיו כשהוא יוצא לסבב נוסף, אז נכון, זה קשה לאישה מאוד, זה קשה לילדים, זה קשה לו, זה קשה בפרנסה, אבל אנחנו לוקחים את זה כזכות גדולה מאוד.
אז בסוף באמת הבן שלי הפעיל קשרים. הוא הפעיל את אח שלו, שהיה במילואים, ומהמילואים הוא משך אותו אליו. אז צריך היה לחתום ששני אחים יכולים לשרת יחד באותו מקום. אבל זה מה שיש, מה לעשות. כל אחד כזה נחוץ לנו מאוד מאוד.
אז אנחנו מתייחסים לדבר הזה כזכות. אני אגיד לך, חבר הכנסת טור פז, שהסבא שלי, זיכרונו לברכה, כשאני הכרתי אותו, היו לו אצבעות שבורות. האצבעות היו שבורות. למה הן היו שבורות? הוא שבר לעצמו את האצבעות כדי לא להתגייס לצבא של הצאר ברוסיה. הוא שבר לעצמו את האצבעות כדי להיות נכה.
הינה. וכל חייו הוא היה עם אצבעות כאלה, כי הוא שבר לעצמו. ביום שהבן שלו, אבא שלי, זיכרונו לברכה, התגייס לצבא ההגנה לישראל, אף על פי שהוא היה רק בן 16 וחצי, הסבא הזה עמד ובירך שהחיינו, שהוא זוכה שהבן שלו מתגייס לצבא של עם ישראל, לצבא ההגנה לישראל. הוא הסתובב ככה עם האצבעות.
עכשיו, מה גיליתי בימים האחרונים? בימים האחרונים גיליתי ספר מדהים שכתב החפץ חיים. שמעתם פעם על הספר "מחנה ישראל", שכתב החפץ חיים? בשנת תרמ"א החפץ חיים כתב ספר בשם "מחנה ישראל", שבו הוא נותן הנחיות הלכתיות לחיילים יהודים ששירתו בצבאות זרים. מה היה הפחד הכי גדול? למה סבא שלי שבר את האצבעות? הוא שבר את האצבעות כי הוא פחד – ממה? הוא פחד שבמלחמה הזו הוא יירה ויהרוג חייל יהודי בצבא שממול. זה היה הפחד הגדול. שהוא יירה, הוא יילחם, והוא יהרוג יהודי בצבא שממול. תודה רבה, אופיר.
1,060 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.