שחרור אסירים על תנאי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תכלית שחרור על תנאי היא מתן תמריץ לשיקום, התנהגות טובה, הפחתת מסוכנות. לפי נתונים שהגיעו לידיי, בשנת 1990 שוחררו כ-63% מהאסירים שעניינם נדון בוועדת השחרורים, בעוד שבשנת 2024 עמד שיעורם על כ-16% בלבד.

רצוני לשאול:

1. מדוע חלה ירידה חדה כל כך בשיעור השחרורים על תנאי?

2. מה מדיניות המשרד והשר ביחס לשחרור על תנאי?

3. האם בכוונת המשרד לשנות מצב זה, וכיצד?

תודה.

שיבורכו כל האורחים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על התשובה.

אני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות לך על התמיכה בהעברת חוק איסור צילום חשודים בבתי משפט, שעבר אתמול בקריאה השנייה והשלישית. אני חושב שזה צעד מאוד מאוד חשוב וטוב למען כבוד האדם וזכויות חשודים. אני בטוח שגם יושב-ראש הכנסת, ששימש בעברו כסנגור ופרקליט, עורך דין פלילי, יכיר בחשיבות החוק ויסכים שבשעה שנלקחת חירותו של אדם אסור שיילקח גם כבודו.

ואני מקווה, בהקשר הזה, שנצליח לשפר את מצבם של חשודים שזוכו על ידי בתי משפט, ולשנות את המצב של סיכון כפול, שבו אחרי שהם זוכו, לוקחים אותם ומענישים אותם ומערערים על הזיכוי הזה, ובכך הם בעצם נענשים בעוד הליכים. לראות איך אפשר לצמצם את כל מנגנון הזיכויים הכמעט-אוטומטי שנמצא בפרקליטות המדינה, ולאפשר להם - - -

הערעורים. אמרתי - - -

לא, לא. חלילה. לא לא לא. 98% הרשעה – זה ממש לא מנגנון זיכויים, להפך. מנגנון הערעורים, שבעצם הופך להיות תהליך של עונש, אפילו כלפי אלו שזוכו. אני מקווה שנקבל את תמיכתך גם בנושא הזה.

אני מקווה שגם השר יצטרף. יש לנו שיחות על כך.

אני רוצה לפנות אליך, אדוני, בכובעך כשר העבודה, אם כבר התחילו בכך. לאחרונה הגיעו לא מעט פניות מעסקים קטנים, עסקים קטנים בענפי מלאכה ותעסוקה, שמקבלים דרישות תשלום של אלפי שקלים, עד 20,000 שקלים, מטעם התאחדות המלאכה והתעשייה, גוף עות'מאני שהוקם בשנת 1908, שלא מתאים לדעתי לימינו. גבייה שנעשית מתוקף צווי הרחבה, ששרי העבודה – לא אתה, חלילה, אבל קודמיך – הרחיבו לכל עיסוק כמעט שיש במדינה – מספרית, קוסמטיקאית, זגגים, whatever – בלי שבעלי עסקים ביקשו או בחרו להיות מיוצגים, דבר שיוצר תחושה קשה מאוד של עושק ופרוטקשן. נטל כלכלי כבד על העסקים, שלא מבינים מאיפה זה הגיע אליהם. פשוט על פי חוק חייבים לשלם משהו, כי בשנת 1979 היה איזה הסכם קיבוצי והם נזכרו 40 שנה אחרי – לבוא ולגבות על כך דמי טיפול.

אדוני, אני חושב שצריך לטפל בזה. ואני רוצה לשאול אותך האם תפעל לצמצם את הנושא של צווי ההרחבה, ולראות עד כמה הוא מתאים לימינו. תודה רבה, אדוני.