קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, נושא המילואים במלחמת התקומה, הוא נושא שגם הממשלה וגם הכנסת נגענו בו בהמון המון אספקטים, ובצדק. מדובר בציבור איכותי, שנכנס מתחת לאלונקה. חלקו מסכן את חייו, האחוזים שלו, מה שנקרא מכלל האוכלוסייה נמוכים מאוד, ונוצר מצב שנוכח התמשכות המלחמה, אותו ציבור שילם מחיר כואב בכל מיני אופנים.
אנחנו פעלנו ופועלים כל הזמן לתת תגמול מאוד מאוד משמעותי לכל משרתי המילואים. ופה, מה שמציעים חברי הכנסת טור פז ואדלשטיין הוא להסדיר באמצעות חוק חדש את כל ההיבטים הנוגעים למערך המילואים בצה"ל, תוך התייחסות בין היתר למבנה מערך המילואים, היקפו, חובת השירות במערך, היקף ימי המילואים, זכויות והוקרה לחיילי המערך, ועוד.
מבחינת המהות, אמרתי כרגע, אין פער. הממשלה עושה, עשתה ותעשה המון למען המילואימניקים. השאלה היא איך נכון שהבית הזה יוביל את המהלך הזה. הצעת החוק מעלה קשיים מהותיים, שכן המבנה של המילואים, ההיקף, היקף ימי השירות והאופי שלהם, כולם נושאים מהותיים המצויים בליבת אחריותו וסמכותו של צה"ל, וזה מחייב ומצריך את מעורבותם של כל גורמי המקצוע בצה"ל. מעבר לכך, נדרשת בחינה מעמיקה של עצם ההצעה לאגד את כל החקיקה בנושא מילואים לחוק אחד מקיף, יש לזה השלכות כבדות משקל רבות. ולכן, כמי שמכיר את עבודת הבית הזה, גם אם הכוונה ראויה – ואני בטוח שכוונתם של חברי הכנסת היא בהחלט ראויה ומשמעותית – הצעת חוק כזו חייבת להגיע כהצעת חוק ממשלתית ולא בהליך של חקיקה פרטית.
עוד יצוין כי בכל הנוגע לתגמול והוקרת חיילי המילואים לאורך מלחמת התקומה, העבירה הממשלה החלטות הנוגעות להרחבה משמעותית של ההטבות שלהן זכאים חיילי מערך המילואים, עם דגש כמובן ללוחמים. עבודת המטה של הממשלה בעניין זה נמשכת אף בימים אלו. מעבר לכך, אני גם רוצה לומר שהיום זה לא רק אנשי המילואים, זה גם אנשי הקבע. גם פה, אנשי קבע בתקופת מלחמת תקומה – לא דין השירות שלהם, בטח לא של הלוחמים, כדין אנשי קבע בתקופה רגילה. גם פה הממשלה נדרשה להרבה הרבה מאוד היערכות והתייחסות, ורק לאחרונה העברנו בהחלטת ממשלה, עם היקפים של מיליארדים, מענה גם לנושא אנשי הקבע.
ולכן, לאור המורכבות הגדולה של הנושא ולאור החשיבות שלו, קודם כול, אני רוצה לומר למציעים, ואני לא יודע אם היה שיח, אם התנהל שיח בעניין הזה, של החלטה של לדחות בשלושה חודשים את הדיון, על מנת שננסה להגיע להסכמה ולהצעת חוק ממשלתית שתיתן מענה לכל האתגרים. אני לא יודע אם הנושא הזה עלה. דיברו איתכם? לא.
אז קודם כול אני רוצה, חברי הכנסת, ואני אומר עוד פעם, אני לא רואה את זה כאירוע אופוזיציה-קואליציה, לא סתם יש לנו גם את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. יש פה קונצנזוס רחב בבית הזה שכל נושא המילואים צריך לקבל מענה מקצועי, מעמיק, מיוחד. והייתי מבקש, חברי הכנסת, תבחנו את הדבר הזה, ויכול להיות שנגיע להסכמה לדחייה בדבר הזה.
אוקיי. אז אני עכשיו ברשותך אעבור לדבר על דברים נוספים בחמש דקות שעוד יש לי, כי חשוב לי לומר מספר מילים. ראשית, אני אחזור על משהו שחשוב לי שיותר חברי כנסת ישמעו, כי הם פה ולא היו בבוקר, וזה שאני הייתי בבוקר במוזיאון הכנסת בבית פרומין. דרך אגב, מי מחברי הכנסת היה בו? אתם יודעים לומר? מי שהיה יודע? היית, יו"ר הכנסת לשעבר מיקי לוי, חברת הכנסת מטי צרפתי, גם אתה - - -
מוזמנים. מהצד הזה מי ביקר במוזיאון? מוזיאון הכנסת. חבר הכנסת אדלשטיין, היית במוזיאון הכנסת?
אני יודע. למה אני שואל אותך? אני אומר - - -
קטי שטרית הייתה. אז פה יש צדיקים בצד הזה, שהיו. אז אני אעבור רגע לצד השני ואני אגיד: חברים, חברי הקואליציה, אני רוצה לומר לכם שאני פתחתי את הבוקר בביקור במוזיאון הכנסת, לא רחוק מפה. שלוש הכנסות הראשונות בעצם פעלו משם, שם הייתה זריקת הרימון לתוך מתחם הכנסת והרבה מאוד אירועים היסטוריים. הכנסת לדורותיה דאגה לשמר את הבניין הזה והשקיעה בזה סכומים גדולים מאוד. הבניין הזה מחודש, יפה. אפשר לתאם סיורים. הוא עוד לא נפתח רשמית לציבור, אבל אפשר וצריך, ואני חושב שראוי שכל חבר כנסת ילך לשם, יראה. יש שם ממש היסטוריה לנגד עינינו.
אז א. ראוי. היושב-ראש יצא כבר?
אז תעביר לו את המסר שיש באמת בקשה לארגן ביקור מסודר של חברי הכנסת, זה ראוי. וכן, זו היסטוריה לנגד העיניים. כשאתה הולך לשם אתה רואה את ההיסטוריה לנגד עיניך. לא הבנתי מה הבעיה - - -
לא, לא חושב שנפתח לציבור. צריך לתאם את זה.
אוקיי, אז הוא הזמין. אבל אני אומר עוד פעם, זה עדיין לא פתוח לציבור. בוודאי חברי הכנסת ראוי שיגיעו. אני רק לא יכול עם הרעש הזה, ברשותך.
אני יכול לספר שבחוויה האישית, אני לא יודע אם את זוכרת את זה. חברת הכנסת ביטון וחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, תגידו לי אם אתן זוכרות. בין הגג לקומה השנייה יש ארונית עם קלסרים ישנים כאלה של כל הספרייה, שאתה פותח ומדפדף, לפי ה-ABC, באנגלית. אז הסתכלתי על השם של סבא שלי, זיכרונו לברכה, בקיש, לראות אם יש. אני פותח שם את זה ומצאתי שני ספרים של בריגדיר קיש שהיו בספרייה של הכנסת ב-1966. אני לא יודע איפה הספרים, אבל התיעוד שלהם קיים. זה גם היה נחמד ומרגש לראות.
אני אסיים בעוד חוויה שחוויתי הבוקר, וגם אותה אני רוצה לשתף. נמצא פה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. אולי קצת בנימה של אחדות, כי אני יודע מה דעתך על עיר דוד, אני יודע כמה אתה מעריך את זה ואוהב את זה. היה ויכוח עם ראש העיר של הרצליה, מסיעתכם, בעיניי ויכוח מטופש, איזושהי כניסה לתכנים שהם לחלוטין ברמת המנהלת.
אני חושב שהמקום הזה הוא מקום מצוין. ראוי שכל תלמיד במדינת ישראל יגיע לעיר דוד, יחד עם הפעילות המדהימה של עמותת אלע"ד שם, יעשה את ההליכה מבריכת השילוח בשביל הולכי הרגל עד לכותל. תלמידי בית ספר הנדסאים זכאים לעשות את הדבר הזה בדיוק כמו כל בית ספר אחר במדינת ישראל. אני דאגתי כשר חינוך שזה יקרה. זה קרה. ואני מאוד שמח שבעניין הזה יש הסכמות, ואני מקווה שלא נכניס נושאים מיותרים ופוליטיים בכל מה שקשור לאהבת ארץ ישראל, לאהבת ירושלים, לחיבור שלנו לשרשרת הדורות, להבנה מאיפה העם היהודי הגיע, הזכות שלנו על הארץ. אני חושב שהמקום הזה, עיר דוד – אולי יש עוד מקומות כאלה – מסמל את החיבור הכל-כך עמוק שלנו למורשת. והיה מאוד מרגש לראות שם את התלמידים מגיעים ומקבלים את כל הידע הזה לנגד עיניהם. כמו שאמרתי בפתח דבריי: היסטוריה לנגד עיניי.
אז אם ככה, בואו נסכם שכולנו מסכימים שביקור בירושלים, בעיר דוד, מקום מאוד חשוב, צריך להיעשות על ידי כל תלמידי ישראל. תודה רבה.
1,019 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.