קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שעבדנו ביחד על החוק הזה, אני אומר כך – בשנת 2008, באמת באחד הרגעים החשובים בחקיקת כנסת ישראל, חוקק חוק המילואים הראשון, הגדול, שבעצם ערך ועדכן את כל תחומי המילואים הנכונים דאז. ברמה האישית הייתי אז בדיוק בכניסה לתפקיד מג"ד במילואים, והחוק באמת נתן סט שלם של הטבות ודאגות לאנשי המילואים. מי שכידוע דחף אותו – בסוף זו הייתה הצעה ממשלתית – היה חבר הכנסת דאז איתן כבל, איש שדולת המילואים, וגם איש מילואים עד היום, דרך אגב. היום בגיל 65, כמדומני, הוא כרגע במילואים בצפון, יחד עם החטיבה שלו.
וחבר הכנסת אדלשטיין ואני בעצם לפני כשנה התחלנו לחקור ולבדוק את כל החוסרים בתחום המילואים. למי שלא יודע, עלו פה עשרות חוקי מילואים מתחילת המלחמה, תיקונים ותיקוני-תיקונים, והגענו למסקנה שאי-אפשר בלי לתקן את השורש. וישבתי עם איתן כבל, ודנו למעשה בחלקים השונים של הצורך. וכצפוי, מצאנו עשרות תיקונים נדרשים. ולכן הושבנו את הצוותים שלנו והבאנו את ארגוני המילואים, וחבר הכנסת אדלשטיין הציע את ההצעות שלו ואני את ההצעות שלי, וממש אבן אחרי אבן יחד עם חבריי למילואים, חבר הכנסת מאיר כהן, אלעזר שטרן ואחרים, עסקנו בתחום-תחום – נשות המילואימניקים, שזה תחום שב-2008 בכלל לא היה; נשים במילואים, שזה תחום שלא כוסה. היום כ-20% מאנשי המילואים הן נשות מילואים.
ובוועדת החוץ והביטחון, אז בראשותו של חבר הכנסת אדלשטיין, הובאו קולות שלא דנו בהם בעבר – כל נושא הטיפול הנפשי-רגשי, שמקבל היום מענה מוגבר, אבל עדיין חסר, ועוד ועוד נושאים שאנשי המילואים הראו לנו, שארגוני המילואים הרבים שגם קמו מאז המחישו שלא מטופלים היטב. ואנחנו בהצעת החוק הזו – היא לא הצעת חוק רגילה, אני מדגיש, היא תופסת כמה עשרות עמודים ומאות סעיפים, ותתי-סעיפים – מתקנים מהיסוד את תחום המילואים.
אדוני היושב-ראש, הגעתי למצב שפנה אליי הצוות המקצועי שלי ואמר לי – אתה שומע, ולאדי? קינלי, אתה חופר. למי שלא יודע, אתה חופר, כאילו אתה אובססיבי לנושא. הצוות שלי אמר: קינלי, אתה חופר. חפרת ברמות. זו הצעת החוק ה-12 שלנו בנושא המילואים. הכול נאמר. וגם: למה לך לנאום, אין קשב. זה נכון, האמת היא שזה נכון. נאמר כבר הכול, כמו ששר מישהו, ואני רק אוסיף פרט פיקנטי מהצוות שלי. זה שאמר לי את זה נמצא כרגע במילואים. נועם, היועץ הפרלמנטרי שלי. גם על זה כבר דיברתי, אבל זו הפעם השישית שהוא במילואים מתחילת המלחמה. שישית, הוא ועוד רבים ואחרים טובים. וכמו שהוא אמר לי פעם: אני יועץ פרלמנטרי במילואים וחייל בעבודה.
אז איך זה מתכנס? ולמה בעצם אנחנו חופרים? ולמה בעצם גם לדבר, כמו שאומרים ללמפה, כי מה, רק לי אכפת מהמילואים? מה, לכם לא אכפת? בוודאי שאכפת לכם. מה, אתם לא שומעים את זה בוועדות? מה, אתם לא רואים מסביבכם?
אז בואו נדבר על נתונים – גם על זה לא בפעם הראשונה. בתחילת המלחמה דיברנו על 20 ימי מילואים. הזכרנו את חוק המילואים ההוא, שדיבר על 54 ימי מילואים בשלוש שנים או 84 לקצינים. אלה המספרים שדיברנו עליהם. התחילה המלחמה, ופה, אני, דיברתי על 100 ימי מילואים. זה היה נשמע המון. ואז דיברנו על 200, והגענו ל-365, לשנה. היום אנחנו כבר מדברים על אנשי מילואים עם צווים פתוחים שנמצאים שנתיים במילואים. פגשתי אחד כזה השבוע. אנשים שאין להם לא לימודים, לא עבודה, לא שגרה, בטח לא זמן נורמלי למשפחה. התחושה היא שלמרות שנעשה הרבה, עוד יש המון עבודה.
אנחנו כאילו חופרים, אבל בעצם עם ישראל עוד לא עשה את כל מה שנדרש לטובת אנשי המילואים שלו. אנחנו, נבחרי הציבור, שולחים את החיילים לשוחות – החיילים האלה הם אנשים בני 30 ו-40 ו-50. ברגעים אלה ממש, בן כיתה שלי בן 53, עומד במחסום ליד מודיעין. הגדוד שלו הוא כולו, מאיר, אנשים בני 40 עד 60. כל הגדוד – גדוד חדש שקם במלחמה, לא אחד ולא שניים. ובזמן הזה, אני מזכיר, אנחנו מתבשרים שבגלל שני רבנים הולך לחזור חוק ההשתמטות לדיון בוועדת החוץ והביטחון. כלומר, בני ה-40 וה-60 כרגע, כרגע, עומדים במחסומים. דרך אגב, החבר שלי אתמול עשה מעצר.
הרב לנדו מונה – זה שטרן אמר – לראשות ועדת החוץ והביטחון, כי על פיו יישק דבר. הרב לנדו יקבע אם אנחנו חוזרים לדיונים או לא. באמת נהדר. צריך לומר - - -
גם הרב הירש. אבל צריך לומר, הם הרבנים, כבודם במקומם מונח - -
- - הם בשנות התשעים לחייהם, אבל שלשום ישבתי בחתונה עם שני ראשי ישיבות הסדר מהציונות הדתית, שני ראשי ישיבות, אחד מעוטף עזה ואחד מעיירת פיתוח, והם אמרו לי: קינלי, בתי המדרש שלנו עדיין ריקים. החבר'ה לא חזרו. החבר'ה ההסדרניקים משרתים במילואים כמעט ברצף. גם כן הישיבה הציונית – שתי הישיבות שדיברתי איתן, ריקות.
אז אני חופר, כן, אני מצטער. חבר, אני חופר. אני חופר לכם, נבחרי הציבור של עם ישראל, ששולחים את העם הזה לשוחות, ובמקביל נותנים פטור לצעירים אחרים, שמקורבים לשלטון. ואתם יודעים מה? זה לא סיפור של העבר, כי בצה"ל נערכים לעוד שנה – 2026 – עם 60,000 חיילי מילואים בכל רגע נתון. עכשיו תעשו איתי מתמטיקה, שיעור מהיר. אם יש כ-400,000 מקצה לקצה – זה מה שפורסם – ו-60,000 מתוכם במילואים, אז הצווים של שנה הבאה הם 70 עד 75 יום.
70–75 יום לחייל. לפני בלת"מים, בלי תמרון, בלי חזרה ללחימה בלבנון או בעזה. 70 יום, חודשיים וחצי.
זה נושא חופר, נכון, כי החיילים כרגע חופרים שוחות, אבל יש בחורים אחרים – 100,000 במספר – ששוכנים באוהלה של תורה. כבר דיברתי כאן מספיק על כמה אין סתירה בין זה לבין שירות מבצעי, וכמה "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו" באהלן אהלן, כאילו זה לא נוגע אליכם.
אז אני שואל: חבר הכנסת ביסמוט, שר הביטחון כץ, הרי אתם יודעים, אתם יודעים את האמת: שצריך חיילים וצריך גיוס מתפקד וצריכים לטפל בצורכי הביטחון. והינה אנחנו מביאים לפה חוק מילואים, ואתם יודעים מה? יבואו ויגידו לי: תקשיב קינלי, ועדת השרים דחתה את זה בשלושה חודשים כדי לדון בזה, אבל מה עצוב? שזה כבר קרה לפני שלושה חודשים. כן, את החוק הזה הגשנו, חבר הכנסת אדלשטיין ואני, לפני כמה חודשים, וועדת שרים לחקיקה דחתה אותו. אז חיכינו בסבלנות שלושה חודשים, והעלינו אותו מחדש, כי אין לנו ברירה. אז הבאנו אותו ביום ראשון, ומה אמרה הוועדה? עוד שלושה חודשים, כאילו שלאנשי המילואים יש זמן.
אז אני כאן לומר לכם, חברי הכנסת בקואליציה, חייבים לתקן את חוק המילואים, חייבים חוק גיוס שיגייס את החרדים. חיילי המילואים צריכים להיות עטרה של הבית הזה, לא טורח, לא התעלמות, לא עצימת עיניים, היהלום בראש הכתר. ההתכחשות לזה היא ביזיון. ולכן, התיקון הגדול לחוק המילואים, שחבר הכנסת אדלשטיין ואני מביאים היום, הוא תיקון היסטורי, ומי שירים יד נגדו – לא משנה מה התירוץ שהוא נותן – מחזק את ההשתמטות, מחליש את אנשי המילואים ופוגע בהם.
על זה שווה לחפור, על זה שווה להגיד. ואם חוק הזה לא עובר – סך הכול מדובר בטרומית, עוד יש עליו עבודה, אבל צריך לומר, עבדנו עליו שנה – מה שלא עובר היום בקולות של משתמטים, בקולות של מפלגה שקוראים לה ציונות דתית, בקולות של מפלגה שאמורה להיות ליברלית ולאומית, זה ביזיון אם החוק הזה לא יעבור היום.
צריך כאן ממשלה שתצביע בעד המילואימניקים, קואליציה שתיקח את החקיקה הזו, שתבטיח שנים קדימה את עתיד אנשי המילואים. כל עוד זה לא יקרה, זו יריקה בפרצופם של אנשי המילואים. הגיע הזמן להצביע בלי שיקולים פוליטיים. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה.
1,151 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.