הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – –

קודם כול, חברת הכנסת קארין אלהרר, אני מבין שזה כל כך קשה, באמת. האמת נחשפת, וזה כואב נורא, זה כל כך לא מסתדר עם כל מה שאתם סיפרתם לציבור תקופה כל כך ארוכה – –

– – אבל זה המצב, חברת הכנסת אלהרר. אני מציע, איך אומרים, להסתכל על המציאות כמו שהיא.

לא תוכלי להסתיר אותה יותר, והיא הולכת ונחשפת צעד אחר צעד. אני חייב לומר, חבר הכנסת שוסטר, מכיוון שאני רוצה להתייחס להצעת החוק שלך, אני הכנתי תשובה כתובה שמנתחת כל מיני דברים בהצעה, אבל אחרי ששמעתי את הנאום שלך, אני חושב שאני צריך בכלל להתחיל מבראשית, להתחיל באמת, היושב-ראש, מההתחלה. אולי אין טעם להיכנס לפרטי ההצעה לפני שנבין את המציאות שאנחנו חיים בה בכלל, כי אני שמעתי את הדברים שלך כמי שמציע באמת לא פעם הצעות חוק טובות וחשובות. חבר הכנסת שוסטר, אתה באמת באמת מאמין שיש כאן עיתונות בכלל? שיש פה עיתונות רצינית, אמיתית? הרי זה דבר נדיר שבנדירים. זה קיים, יש כמה כאלה.

זה נכון, זה קיים, יש כמה כאלה, אבל הרוב המוחלט כאן הוא כבר מזמן לא עיתונות. אני חושב שפשיטת הרגל של העיתונות היא אולי מהכשלים הגדולים שקיימים בחברה הישראלית בכלל. ערוצים שמשדרים תעמולה שקרית בלתי פוסקת, שום דבר ענייני. אגב, אפילו השימוש בטרמינולוגיה מוטה כולו, כולו חד-צדדי.

אתה יודע, אני אגיד לך אפילו יותר מזה, ואני אקח דווקא דבר שהוא לא בעולם התוכן שאני עוסק בו רוב הזמן. תסתכל איפה עמדה העיתונות, אותם כתבים צבאיים שיושבים באולפנים עם הפרשנים ביחד, בחשיבות עצומה – איפה הם? איפה הפרשנויות שלהם ואיפה הדיווחים שלהם? ואיפה העיתונות החוקרת? ואיפה מה שקרה בפועל גם ב-7 באוקטובר וגם אחריו? איפה הם? איפה העיתונות הזאת? או שכל אחד עסוק שם באג'נדה פוליטית, אישית, הרבה פעמים בלהגן על המקור שלו – לא במובן שאתה מתכוון אליו בהצעת החוק הזאת, במובן זה שמי שנותן לך מידע ומדליף לך מידע, הרבה פעמים, אגב, מידע שאסור לתת ואסור להדליף – הוא מקבל הגנה, והוא מקבל סיקור שמאדיר את ביצועיו, לא משנה מה האמת, ומי שלא מוכן לתת, או אולי העז לתת איזה מידע לעיתונאי מתחרה במקום אחר, שם מנהלים נגדו מסע שלם, ולא משנה בכלל אם הדברים נכונים או לא נכונים. זאת העיתונות שיש לנו פה – פשיטת רגל מוחלטת. ואמרתי שוב, יש כמה בודדים באמת, יוצאים מן הכלל, בנוף העגום והמביש הזה.

הם גם מתהדרים בכל מיני שמות – "עובדה". בטח עובדה. התוכנית עובדה רק מתחילה במונולוג שלם שכולו דעות פרטיות, אבל כן, הכול במסגרת העובדות, כן?

אני אומר לך שמה שנדרש קודם כול זה לעמוד על כך שתהיה עיתונות ותקשורת חופשית, אמיתית, נוקבת.

והדרך להגיע לשם – – –

בדיוק הפוך, כי מה שאתם רוצים זה לשלוט בתקשורת. הדרך להגיע לשם – ואני הייתי מצפה שאתם, עם הסיסמאות האלה שלכם, תתמכו בחקיקה של השר קרעי, שנמצא כאן, שמוביל באומץ חקיקה שאומרת שני דברים – –

– – שני דברים פשוטים, כל כך מובנים מאליהם – –

האחד, שתהיה תחרות חופשית, והשני, הלא-פחות חשוב – שכל אחד ישדר את מה שהוא רוצה – –

– – לא את מה שמכתיבים לו ולא לפי איך שמגבילים אותו. אבל מזה אתם מפחדים. אתם רוצים "עיתונות" כמו שיש לנו היום – חד-צדדית, מעוותת, שקרית – –

– – לא מייצגת שום דבר.

לא, לא – –

– – לא אכפת לה בכלל מה האמת. הכול חשבונות אישיים כאלה של מי נתן לי סיפור או לא נתן לי סיפור – –

– – ובעיקר של מאיזה צד במפה הפוליטית אני נמצא. חרפה ובושה.

חרפה ובושה. פשוט חרפה ובושה. עכשיו אני אגיד גם יותר מזה, חבר הכנסת שוסטר.

אני גם אגיד – אדוני היושב-ראש, זה לא דו-שיח – – –

עכשיו אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שוסטר, דבר נוסף שאי-אפשר להתעלם ממנו: אני עומד נדהם פעם אחר פעם נוכח מכה נוראה של הדלפות קודם כול מדיוני הקבינט, ועוד בשעת מלחמה.

וגם צריך לומר, מכובדיי, הקבינט הוא אומנם ועדת שרים, אבל רוב מי שמשתתף בישיבותיו הם בכלל לא שרי ממשלה ולא אנשי המערכת הפוליטית.

ומה שמתרחש בקבינט הוא דבר שאי-אפשר לקבל אותו. אגב, הוא גם לא חדש. הוא היה קיים לאורך שנים. לצד זה, אני גם רואה עוד תופעה נוראה, של הדלפות איומות ונוראות מתוך חקירות. ואני שואל – – –

ואני שואל: איך ייתכן שמתפרסמים בכלי תקשורת ציטוטים מדויקים משאלות ותשובות בחקירות? הרי לאף נחקר אין אפשרות לרשום את הדברים ולקחת אותם איתו. כולנו יודעים את זה, ואף סנגור לא מקבל תרשומות כאלה, אז מאיפה זה יוצא, חבר הכנסת שוסטר? מאיפה?

ואני אומר לך שיש דברים שלא רק שלא יכול להיות לגביהם חיסיון עיתונאי, אלא שאין לזה שום הצדקה, כי יש דברים שהציבור צריך לדעת ויש לו זכות לדעת, ועל זה צריך להגן. אבל יש דברים שאסור שיצאו, ויש לציבור זכות לחיות קודם כול – שבשעת מלחמה לא יצאו דברים מתוך הקבינט; ויש לציבור זכות לדרוש שלא ישבשו חקירות ולא יוציאו ציטוטים מדויקים מתוך חקירות לפני שהוגש כתב אישום או הוחלט לסגור את התיק. דברים אלמנטריים.

אני זורק לך אתגר: אם יש נכונות באמת לבוא ולהסדיר את העניין הזה ולומר: אוקיי, במקומות האלה שהזכרתי עכשיו, שם אנחנו נסיר לחלוטין את החיסיון הזה, אין לו שום הצדקה – אני אומר לך יותר מזה, רוצה העיתונאי להגן על עצמו – כי הרי אני לא בא אליו בטענות אם מישהו הדליף לו והוא פרסם – אין בעיה, תסגיר את המקור, שהוא פושע, ואתה תהיה פטור. ככה נשים סוף לדבר הזה. זו הדרך, חבר הכנסת שטרן, אם רוצים באמת להפסיק את התופעות הבזויות האלה והמזיקות האלה. ואז ניתן הגנה מעובה במקום שהיא מגיעה, ונגדע את הדבר במקום שאסור שיקרה.

על זה אני רוצה להוסיף עוד דבר: אני הצעתי כבר לפני שנים להגדיל באופן משמעותי את סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק על תביעות דיבה, כי התפשטה פה תופעה נוראה של פרסומים שקריים, בלתי בדוקים – – –

תודה. פרסומים שקריים של הוצאת דיבה בלי שום בעיה בכלל – תופעה בזויה שבה מתפרסמים פרסומים בלי שמבקשים אפילו לקבל תגובה קודם, כשיטת עבודה, או מבקשים את התגובה דקה לפני הפרסום בדרך שאי-אפשר אפילו לבדוק את הדברים, ואחר כך לך תנהל תביעת דיבה, תימשך שנים בבתי משפט, עורך הדין המייצג יעלה לך יותר מאשר הפיצוי שתקבל, אם בכלל.

ולכן, חבר הכנסת שוסטר – ובזה אני מסיים – אני הצעתי בוועדת שרים לדחות את העניין בשלושה חודשים כדי להציע לך: שב, תביא הצעה כוללת – הגנה במקום אחד; אפס הגנה וחשיפת מי שמדליף במקרים של הדלפות בלתי חוקיות; פיצויים, הליך מהיר מאוד עם סכומים משמעותיים במקרה של הוצאת דיבה ואי-קבלת תגובה. תביא הצעה כזאת – יש על מה לדבר.