קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת והשרים, אנחנו עוסקים בנושא העיתונות החופשית. היא אינה מותרות. היא אינה מותרות בתקופות של שגשוג או רגיעה, היא נשמת אפה של דמוקרטיה חיה ונושמת. בימים שבהם אמון הציבור במוסדות שלנו נשחק והיכולת של אזרח לדעת את האמת תלויה באומץ של אנשים בודדים – עיתונאים, חוקרים, חושפי שחיתויות – דווקא אז חובתנו כמחוקקים להבטיח את הגנתם.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולגעת בנושא גלי צה"ל. אני אומר את זה בשם עצמי – אסור בעיניי לוותר על גוף התקשורת הנהדר הזה. יש כמה חלופות שאני מציע לשר הביטחון לקדם אותן: 1. לשמור על גל"צ ולוודא, כפי שדרש גנץ כשר הביטחון, שחיילים לא יעסקו בפוליטיקה; חלופה שנייה – להקים תחנה צבאית כיחידה בתאגיד השידור, יחידה אזרחית שעוסקת בנושאים צבאיים; האפשרות השלישית היא להקים את גל"צ כגוף תקשורת עצמאי מחוץ לצה"ל. בשום אופן לא ראוי בנסיבות הנוכחיות להפסיד את גל"צ בנוף התקשורת שלנו.
ולענייננו, הצעת החוק שאני מציג היום, תיקון לפקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשפ"ה–2025, נועדה להעניק לעיתונות הישראלית את הכלי החוקי שהיה חסר לה מאז ומתמיד – חיסיון מוגדר, ברור ומאוזן. היום מוסד החיסיון העיתונאי מוכר בישראל רק בפסיקה של בתי המשפט, לא בחוק. הוא נשען על החלטות שיפוטיות שניתנו לאורך השנים אך לא קיבלו עיגון פורמלי שמספק ביטחון לעיתונאים, למקורותיהם ולציבור כולו.
כבר בשנת 1993 ועדה ממשלתית בראשות ד"ר אשר מעוז הצביעה על הפער הזה. היא המליצה לעגן בחוק חיסיון יחסי, כזה שמכיר בחשיבות ההגנה על מקורות עיתונאיים אך מאפשר לבית המשפט להסיר את החיסיון במקרים חריגים – כשהמקור עשה שימוש לרעה בחיסיון, או אם יתקיימו כל אלה: תרומה מכרעת להליך החקירה או תהליך משפטי, תרומה לנושא מהותי או בעבירת פשע או פגיעה בביטחון המדינה, וכן שלא ניתן להשיג ראיות חלופיות ללא הסרת החיסיון. ועדת מעוז הציעה לנו מתווה שקול, ממלכתי, מאוזן. לצערי, יותר משלושה עשורים חלפו, וההמלצות הללו לא קיבלו ביטוי חקיקתי. זאת ההזדמנות. מאז הונחו הצעות דומות על שולחן הכנסת, וכולן נבעו מאותה הבנה: דמוקרטיה שאינה מגינה על עיתונות חוקרת, מחלישה את עצמה.
אדוני היושב-ראש, אנו חיים בעידן שבו המידע הוא המטבע היקר ביותר. אבל הוא גם הפך לזירת מאבק בין האמת לבין חצאי אמת שטבולים באינטרסים, בין עובדות לבין תעמולה, בין עיתונות עצמאית לבין מערכות יחסי ציבור שמנסות לשלוט בנרטיב הציבורי. בזמן שהשיח הציבורי בישראל נשחק – ואנחנו עדים להתקפות מתמשכות על כלי התקשורת, איומים על עיתונאים, תביעות השתקה שנועדו למנוע פרסום תחקירים, ולעיתים גם ניסיון לפגוע במעמדו של עיתונאי רק משום שהעז לשאול שאלות קשות – במצב כזה, מי יסכים לחשוף שחיתות? מי יעז לפנות לעיתונאי כשאין לו הגנה בחוק?
הצעת החוק הזו נועדה לשנות את המציאות הזו. היא מעניקה לעיתונאים חיסיון יחסי, לא מוחלט, שיאפשר להם להגן על זהות המקור ועל המידע שהועבר להם, אלא אם כן יורה בית המשפט אחרת מטעמים כבדי משקל שציינתי, של חקר האמת וחקירת פשעים חמורים. ההצעה קובעת גם מנגנון שקוף ומאוזן, כפי שציינתי, שימנע ניצול לרעה של החיסיון תוך שמירה על זכות הציבור לדעת ועל עקרונות הצדק.
חברות וחברים, אני מביא את ההצעה הזאת לא בשם עיתונאי מסוים או כלי תקשורת כזה או אחר מצד כזה או אחר, אלא בשם הזכות של כולנו לחיות במדינה שבה מותר לשאול, צריך לשאול, מותר לחשוף, צריך לחשוף את מה שצריך לחשוף, ומותר לבקר את השלטון בלי לחשוש; מדינה שבה התקשורת אינה אויב אלא שותף בבניין הדמוקרטיה ובביצור חוסנה של החברה. תקשורת עצמאית, מקצועית, אמיצה, איננה צריכה לאיים על הממשלה. עיתונאים בעלי כלים חזקים שמנותבים לחקר האמת ומוגבלים באופן ראוי הם בעלי תפקיד בדמוקרטיה הערנית שלנו ובעלי אחריות כלפי אזרחים מודעים לזכויותיהם.
אנחנו, נבחרי הציבור, נהנים מעצם קיומה של תקשורת חופשית. היא בוחנת אותנו, לעיתים גם מביכה אותנו, אבל בכך היא מחזקת את כל המערכת המדינתית. היא מבטיחה לציבור לדעת את האמת גם כשהיא לא נעימה, כי רק אמון שנבנה על שקיפות הוא אמון יציב.
לכן, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני מבקש מכל סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק הזו – לא כעניין מפלגתי, לא כצעד סמלי, אלא כמהלך מהותי שיבטיח שהעיתונות הישראלית תוכל להמשיך למלא את שליחותה בלי פחד ובלי משוא פנים. בסופו של דבר, הגנה על החיסיון העיתונאי היא הגנה על הציבור – היא הגנה על הזכות לדעת, על חופש הביטוי, על ביקורת שלטונית, על מוסר ציבורי, ובמובן העמוק ביותר היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית עצמה.
אוסיף ואומר, בשנים שבהן אנחנו נלחמים על ביטחוננו, בשנים שבהן אנחנו נאבקים על זכותנו להגן על ביטחוננו, בתקופה סבוכה כזאת, פנימית ובין-לאומית, עלינו לעמוד על כך שדמותנו החברתית, דמותו של המשטר שלנו, יוכיחו בשער בת רבים שישראל היא דמוקרטיה חיה; שרשויות השלטון בה מאזנות זו את זו תוך בקרה ואיזון ותוך כבוד הדדי. דווקא לנוכח שפל חסר תקדים במעמדנו הבין-לאומי יש חיוניות להיותנו מדינת חוק, מדינה שבה גם נשואי שם עומדים למשפט הציבור, שבה מערכות המשפט וכוחות הביטחון מגינים על כל האזרחים והתושבים.
הביטחון הלאומי אינו רק סך הפצצות, המטוסים, הכדורים והחיילים שלנו. הביטחון הלאומי מבוסס גם על שאיפתנו המתמדת להיות אור לגויים לאור חזונם של נביאי ישראל. נביאי ישראל היו חוקרי אמת אמיצים, הם היו מטיפים נחושים אל מול מנהיגים תקיפים. החוק שאני מציע לכנסת ישראל יעלה את קרנה של ישראל, יחזק את תחושת הגאווה שלנו ועוצמתנו המוסרית. החוק יסייע בחיזוק עמוד השדרה המקצועי והמוסרי של רשויות השלטון ושל בעלי יכולת כלכלית והשפעה תרבותית וחברתית.
אני מפציר בכם לתמוך בהצעת החוק הראויה הזו. תודה רבה.
אדוני השר, ראשית, יש לנו עיתונות מצוינת, יש לנו עיתונות מגוונת, יש לנו עיתונות חופשית, יש לנו בקרה מתוך התקשורת על גופי תקשורת אחרים. העיתונאים שלנו, נקרא לזה מימין ומשמאל, אומרים את אשר על ליבם. לפעמים הם בניגוד לדעתי, לפעמים הם מעצבנים אותי, אבל הם עצמאיים ואומרים את האמת שלהם.
בעניין המהותי או העניין שלנו, אכן, ההדלפות לעיתים באות תוך כדי עבירה על הנהלים ואולי אפילו על החוק. תפקיד המנהלים והמפקדים לעמוד על תקינות הפעילות במוסד שהם אחראים לו, האחריות על המדליפים ומנהליהם. במשטר דמוקרטי צריך לאזן באופן הגון בין דיסקרטיות חקירות ודיונים לבין זכות הציבור לדעת. עכשיו, ברשותך, השר, אני רוצה לצטט את החלק בהצעה שמסייג, בדיוק נותן את המענה, ואפשר בהחלט לדון בו בהמשך הדרך כאן לקראת קריאה ראשונה:
בית המשפט רשאי להורות לעיתונאי לגלות את מקורותיו, אם מצא שנעשה שימוש לרעה בחיסיון העיתונאי בידי המקור או בהתקיים כל אלו: הגילוי יתרום תרומה מכרעת להליך הנדון בבית המשפט או יתרום לניהול חקירה – כלומר זה מידע חיוני, הגילוי נדרש לשם עשיית משפט צדק בנושא מהותי או בעבירת פשע או לשם מניעת פגיעה חמורה בביטחון המדינה בהסתברות גבוהה, ולא ניתן להשיג ראיות חלופיות באופן שאינו מצריך את הגילוי. החליט בית המשפט להסיר את החיסיון העיתונאי באופן מלא או חלקי, לא יורה על גילוי הראיות או המידע שברשותו במידה העולה על הנדרש לשם בירור – כלומר, יש פה הבנה שצריך לאזן את החיסיון הזה – – –
יש כאן אפשרות לייצר איזון, אדוני השר, ואני מציע שאנחנו נקבל את ההצעה הזו ונדון בפרטי הסרת החיסיון בוועדה לקראת קריאה ראשונה. תודה רבה.
1,102 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.