קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש וחבריי לכנסת, כולנו התרגשנו כשהדר גולדין, השם ייקום דמו, הושבו עצמותיו לקבר ישראל. בעצם אין אדם ציוני, יהודי, שלא מתרגש מהדבר הזה. ואז אנחנו – אני לפחות ראיתי פתאום פרסום שהרמטכ"ל מתאר את זה שלוחמים סיכנו את חייהם בשביל עצמותיו של גולדין, והיום גם דובר על כך שלא חיסלו מחבלי חמאס כי ידעו שהם יודעים איפה בדיוק זה נמצא.
באמת, גם משפחתו של גולדין וגם בכלל משפחות החללים, ובעיקר בעיקר אנחנו כמדינת ישראל, צריכים לשוב להיגיון נורמלי ובסיסי. וההיגיון הנורמלי והבסיסי אומר שאנחנו נשקיע את כל המשאבים כדי להביא לקבר ישראל – כן, אבל לא צריך בשביל זה להביא עוד אנשים לקבר ישראל. זה לא עובד ככה, זה לא צריך לעבוד ככה וזה לא יכול לעבוד ככה. הגיע הזמן שאנחנו נחזור לנורמות בסיסיות מוסריות. זה לא מוסרי, זה לא ציוני, זה לא יהודי, לסכן חיים בשביל חללים. צריך לעשות את כל המאמצים להשיב את החללים, כל מה שאנחנו יכולים. אבל חיים לא מסכנים בשביל חללים לעולם.
158 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.