תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מוריי ורבותיי חברי הכנסת, בעוד כ-20 שעות ירושלים תלבש חג, ירושלים תאיר את כל הארץ באור התורה הקדושה. מכל רחבי הארץ יגיעו מאות אלפים להצדיע לתורה ולהכריז: אנחנו עם השם, עם התורה. אני פונה מכאן לכל האנשים שמאמינים בתורה, שאוהבים את התורה, שהולכים להכנסת ספר תורה, שהולכים לבתי הכנסת, להזדהות ולהזמין את כל הציבור המסורתי והדתי – לא חשוב מאיזו עדה, איזו כיפה, אם בכלל כיפה. כל אדם שחובב תורה, מוקיר תורה, שידהה מקרוב או מרחוק עם הקריאה לחיזוק התורה ולכבוד התורה.
אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה ופורסם על ידי האיש עצמו: היה היה איש יקר שקראו לו עו"ד יעקב וינרוט. אני מניח שכולם שמעו את השם הזה. הוא היה יהודי שכהגדרתו היה עם רגל אחת אצל החרדים ורגל אחת אצל הדתיים, אבל הוא היה איש של כל עם ישראל. הוא סיפר שבעצרת הגדולה שהייתה, של מאות אלפי יהודים, נדמה לי בתשנ"ט, הוא נסע בדרך בכביש באזור גוש דן, וברדיו הוא שמע את הקריאה: שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד – זו גם הייתה עצרת בלי פוליטיקה, בלי נאומים. ואז הוא שמע את מאות האלפים צועקים: שמע ישראל. אז הוא אמר לעצמו: למי אני שייך? לאלה שצועקים "שמע ישראל" או לאלה שנלחמים נגדם? אני שייך ליהודים שצועקים "שמע ישראל". הוא יצא מן האוטו, וכך הוא סיפר: עיניי זלגו דמעות, וצעקתי: שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. אני מאמין שרוב היהודים בארץ ישראל מאמינים שבלי תורת ישראל אין לנו זכות על הארץ הזאת, ובזכותה ולמענה אנחנו מתכנסים ודורשים ומבקשים להתקיים כעם השם בארץ אשר "עיני השם אלוקיך בה" מראשית השנה עד אחרית שנה.
עכשיו אנחנו עוברים לחוק, שהוא בעצם לא נוגע למה שיקרה מחר – אבל קשרו אותן –האימהות והתינוקות שלא יכולות לצאת לעבודה ולגדל את הילדים שלהן, כי שללו מהן את ההנחה שמגיעה לכל אימא בישראל. יהודייה, ערבייה, בעלה בבית סוהר, בעלה הוא פקיד בממשלה – כולן מקבלות את ההנחה הזאת. לכן אני רוצה לצטט ממה שדיברנו בוועדת העבודה והרווחה, עשינו על זה דיון. אמרתי אז שאנחנו עוסקים בנושא של החלשים ביותר – אלה נשים עובדות, לא עשירות, אין להן משרתות, אין להן קביעות במשרות שלטוניות לאורך כל החיים. מדובר בנשים שצריכות למצוא - -
- - את מלאכתן ושמחות במלאכתן, ויש להן ילדים קטנים. זאת המשימה הגדולה שלהן, להקים בתים בישראל ולהמשיך את רצף הדורות מאברהם אבינו עד לביאת משיח צדקנו. אבל הן צריכות לצאת לעבודה, והן צריכות מעונות יום. כשאני הייתי ילד לא היה דבר כזה, כי היינו בבית עד גיל שלוש. לא היו מעונות, ואז היינו הולכים למוסדות החינוך. אבל היום נשים יוצאות לעבודה, ומעונות זה עסק יקר מאוד. אישה עובדת, כמעט לא כדאי לה לצאת לעבודה אם לא תהיה לה ההנחה שמדינת ישראל עושה לכל האימהות כבר שנים רבות – וטוב שהיא עושה, שהיא נותנת השתתפות הנחה במעונות היום כדי שהן תוכלנה לעבוד ולהתפרנס.
מעבר לעניין של האינטרס של המדינה, אמרתי שאנחנו חושבים שהעובדה שאנשים מתפרנסים זה לטובת כולם. לכן לא יעלה על הדעת שמישהו יציע לשלול את הזכויות האלה להנחות לנשים ערביות או לציבור של מיליון נפש וחצי, ולמרות שאין שום חוק שערבי משוחרר משירות צבאי, מחובת גיוס – מדינת ישראל כבר החליטה שכך היא נוהגת, והיא לא תגיד לעולם שהיא לא תסבסד את האזרחים הערבים, ואם יעלה מישהו ויגיד את זה, יגידו שהוא כהניסט. היא לא העלתה על דעתה לומר שאישה ערבייה לא תזכה להנחות בגלל מה שעושה בעלה, זה בכלל לא משנה.
אנחנו בוועדה תמכנו והובלנו כל חוק שמיטיב עם חיילי צה"ל, אנשי המילואים ונשות המילואים, וכל חברי הוועדה שהיו שם יכולים להעיד, כי אנחנו באמת חושבים שהמדינה צריכה לסייע להם, וזה תפקידה. אנחנו בעד צבא עם שכר מלא לחיילים ולכולם. אנחנו בעד לא לשלול זכויות לא מנשים ערביות ולא מנשים חרדיות. אמרתי כבר, אפילו הנשים שרחמנא ליצלן הבעלים שלהן עבריינים, גם להן לא רק שלא שוללים – אם הם יושבים בבית סוהר, למשל – אלא אפילו מעדיפים ועוזרים להן, וצריך לעזור להן. לכן, אני אומר, להבדיל מכל הדברים שהבאתי לבין אלה שיושבים ועוסקים בתורה, שזה מעשה בלתי נפרד מזכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. אף פעם העולם לא הכיר בכך שארץ ישראל שייכת לעם היהודי.
אני רוצה להזכיר פה מישהו. היה ראש ממשלה בשם בן-גוריון, שהוא לא היה יהודי חרדי. אבל בן-גוריון הבין – אגב, ראיתי אצל הרב מנחם פרוש מכתב שאבא של בן-גוריון, מביאליסטוק, נדמה לי, כתב לתיאודור הרצל בווינה – שהוא שולח לו בחור מוכשר בשם דוד גרין, והוא מבקש ממנו שהוא ימצא ישיבה מתאימה לבן שלו דוד גרין. מכתב שכתב האבא של בן-גוריון. יכול להיות שמזה בן-גוריון לקח את ההערצה לישיבות, אבל למעשה הוא הבין ורצה להכיר בלימוד תורה כערך. אני לא רוצה להאריך בעניין הזה, כי חבל על הזמן, שמתחיל לרוץ, ויש לי עוד כמה דברים לומר. אני מצפה ואני שמח על כל אלה שתמכו בנו. אני רוצה להתייחס גם למכתב שכתב ד"ר גיל לימון בשעתו. הוא אמר שהוא מקווה שבקרוב ממש יהיה הסדר, ואפילו ביקש מאיתנו לחכות כמה חודשים ואז הגזרה הזאת תתבטל. אבל לא כך קרה, כפי שאנחנו רואים, ולמעשה בג"ץ באמת אסר את הדבר הזה ויצר את האפליה הזאת.
לכן אני מדבר עכשיו על העניין של המעונות. עוד לא היה עוול חברתי גדול מזה, שממוקד באוכלוסייה מסוימת, כמו חוק המעונות, שקשרו אותו לנושא שלא קשור בכלל, כי לא האימא חייבת גיוס ולא הילד חייב גיוס. אני לא חושב שמישהו יבוא בעוד 18 שנה ויגיד לילד: מנענו את הזכות מאימא שלך להתפרנס, עכשיו תבוא תשרת אותנו.
ברגע שנשים חרדיות יהיו מנועות מגישה למעונות היום, הדבר עשוי לפגוע בשיעורי תעסוקת נשים חרדיות וזה יגרום לעוול גדול מאוד. אני חושב שזה כתם על מדינת ישראל שעושים כזאת אפליה.
אני מקווה מאוד שהקואליציה, שוועדת שרים, והממשלה תמכה בה – הם לא קשרו לזה לשום דבר, פשוט הייתה תמיכה ממשלתית להצעת החוק הזאת, להשוות את ההנחות במעונות לכל נשות ישראל. ומשום מה, הקואליציה כנראה מאוד מאוד חלשה, והיא ביקשה עוד פעם ועוד פעם דחיות.
אנחנו קיווינו, ואמרו לנו: או-טו-טו, עוד כמה חודשים זה יסתדר, זה יסתדר. וזה לא מסתדר. גם היום אני עוד לא רואה איך העניינים מסתדרים.
לכן אני רוצה לצטט את החלטת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, שאני חושב שהיא גוף סטטוטורי, שקבעה שזה עוול זועק לשמיים – ההחלטה הספציפית לבטל תמיכה לנשים עובדות רגע לפני פתיחת שנת הלימודים. אגב, אז הסכים היועץ המשפטי לדחות בכמה חודשים. הוועדה תמכה בהצעת החוק לנטרל את ההתניה השוללת את זכותה של אישה עובדת לקבל זכאות להנחה, ככל אישה עובדת באותה רמת הכנסה.
העיקרון של החוק הוא מאוד פשוט. הזכות של האישה לעבודה, לשכר, לתנאים של העבודה ולהנחות אינה שייכת לגבר. הינה, הצעה פמיניסטית, הצעה שכל אישה וארגוני הנשים היו צריכים לתמוך בה בראש ובראשונה. מה קשור מה שהבעל עושה לגבי זכויות האישה? מי שמדבר על זכויות האישה, על זכויות הילד, על זכויות העבודה וזכויות הרווחה של ועדת העבודה והרווחה, צריך לתמוך בחוק הזה.
אבל היות שאני שומע שהקואליציה, למרבה החרפה והבושה, החליטה לא לתמוך בדבר הזה, אני מבקש לקבל תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. אני מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן. יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, אני לא יודע אם תוכל להגיד לי כמה זמן שהעניין יסודר ויוסדר, והעוול הזה יימחה, ובאמת כל אם בישראל תקבל את אותן הנחות ולפי המצב הכלכלי שלה ושלה בלבד. תודה.
כבוד חברי הכנסת, חבר הכנסת יבגני סובה הוא חבר נאמן בוועדת העבודה והרווחה - - -
תקשיב מה אני אומר עליך, אתה חבר נאמן בוועדת העבודה והרווחה, ולא הייתי מצפה ממך להגיד לגבר שיעבוד ולאישה לא. אני חושב שדווקא בתרבות שלכם לאישה יש מעמד באופן נפרד, היא לא תלויה בגבר ובמה שהגבר עושה.
אבל למה עליתי? עליתי בגלל שאמרת שאין דבר כזה שגבר לא עובד. העבודה הקשה ביותר – השכלית, המוחית – אין לך מושג כמה זה קשה. אני לומד דף גמרא אחד ביום, הדף היומי, כמה שזה קשה לי להבין. לומדי התורה הם מי שעובדים הכי קשה. אני לא רוצה להשוות אותם למיליון עובדי המדינה, לפקידים, שרובם בוודאי עושים מלאכתם נאמנה, אבל עבודתם הרבה יותר קלה מאשר לשבת שעות ארוכות וללמוד תורה.
זו עבודת השם. עבודת קודש היא העבודה הקשה ביותר, החשובה ביותר. הנשים הצדקניות, נשותיהם של אותם אברכים, רואות לעצמן זכות – מעבר לזה שהן יולדות ומגדלות ילדים, ואתה לא צריך לספר לי מה זה נקרא לגדל בית עם ילדים – הן הולכות ומוסרות את נפשן והולכות להכניס למעון.
אז ברגע שבאה המדינה ואומרת שלא מגיעה לה הזכות שמגיעה לנשים אחרות, זאת גזענות, זאת אפליה, ואני מקווה שהקואליציה הזאת תמחה את החרפה הזאת ותתקן את החוק הזה כך שכל אישה, לא משנה מי היא, כל זכויותיה וכל הנחותיה הן שלה בלבד, בלי תלות במה שבעלה עושה. תודה רבה.
1,370 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.