אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי כנסת נוספים מבקשת לתקן את חוק קליטת חיילים משוחררים כך שבמצבים שבהם חיילים משתחררים משירות סדיר ומגויסים לשירות מילואים בצו 8, מייד לאחר מכן תקופת הזכאות להטבות שונות שלהן זכאים חיילים משוחררים תתחיל להיספר מיום שחרורם משירות המילואים. מוצע שהסדר זה יחול ביחס לזכאויות להשתתפות במימון לימודים במסגרת ממדים ללימודים, פיקדון, הטבות הנוגעות לתשלום ארנונה ונקודות זיכוי ממס הכנסה. כלל המשרתים בצה"ל, שעושים לילות כימים בשמירה על ביטחון מדינת ישראל, ובפרט בשנתיים האחרונות ובמלחמת התקומה, ראויים לכל תמיכה ולהוקרה. ממשלת ישראל ומערכת הביטחון פועלות להרחבת הסיוע והתמיכה לכלל המשרתים, ובפרט לחיילים המשוחררים משירות סדיר ולחיילי המילואים.
יחד עם זאת, הצעת החוק מתעלמת מכך שתקופת השירות הנוספת, שבגינה מוצע להעניק זכויות כאילו הייתה תקופת שירות סדיר, בוצעה במסגרת שירות מילואים, כשהמשרתים זכו לתגמול כספי כפי שניתן לחיילי המילואים, ולכלל ההטבות הניתנות להם, לרבות הטבות ייחודיות שנקבעו עבור משרתי המילואים במלחמת התקומה. לפיכך, לפחות לגבי חלק מהמרכיבים, מדובר בכפל הטבות.
הצעת החוק עלתה לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה, ונוכח המורכבות הוחלט לדחות את הדיון בהצעה למועד מאוחר יותר. משנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, וכאשר ממילא לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר למוצע, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק. לפיכך אני מציע, בשם ממשלת ישראל, כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה.
ובגלל שביקשו ממני קצת להאריך, אני אתייחס להחלטה שעברה בממשלה ממש ביום ראשון לחיזוק מערך משפחות משרתי המילואים. זו החלטה שמאפשרת לי, היושב-ראש, לפעול בתחום של משפחות המילואים. יש לנו את רשות הצעירים במשרד – מעל 200 מרכזי צעירים ברחבי הארץ. יש לנו שם רכזי צעירים שנותנים מענה במיצוי זכויות של צעירים, בהכוונה תעסוקתית ובעוד הרבה נושאים שאנחנו מתעסקים בהם. רציתי גם לעסוק – מכיוון שרוב אוכלוסיית משרתי המילואים הם צעירים, אמרתי שיש לי כבר את הפלטפורמה – בואו נביא רכז מילואים שייתן מענה למעטפת המשפחתית. כי היום הממשלה ומשרד הביטחון מתמקדים במילואימניק עצמו, אבל מאחורי המילואימניק יש משפחה שלמה: יש את הילדים, יש את האישה, יש את ההורים, יש את המעטפת, האנשים שמלווים את אותו לוחם, מילואימניק, והם גם נושאים בנטל לא מעט, במיוחד בשנתיים האחרונות. אז רציתי שיהיה גם איזשהו גורם מתכלל, איזשהו רכז מילואים שיודע לתת את המעטפת, שיהיה לו תקציב לעשות גם אירועי הוקרה וגם מיצוי זכויות. שתהיה כתובת – כתובת שהמשפחה תוכל לפנות אליה ולבקש את הסיוע, ולבקש את החיבורים הנכונים. כי הרבה פעמים המשפחות לא יודעות למי לפנות ויש ואקום מאוד גדול.
ואז, אתה יודע, כל קול קורא כזה, כל דבר חדש שאני רוצה לעשות צריך לעבור חוות דעת משפטית וצריך לעבור אישור של החשב הכללי. הצלחתי לייצר מיזם משותף יחד עם מומנטום, פדרציות והמגזר השלישי, כדי שהם גם ייתנו את המצ'ינג. המשרד שלי יביא כסף והם יביאו כסף לטובת משפחות המילואים בפלטפורמה של רשות הצעירים. אבל בחשכ"ל אמרו לנו שהם לא יכולים להצדיק את זה, כי הם חושבים שיש בזה כפל. אנחנו בכלל – מה הקשר שלי למילואימניקים, מה הקשר של המשרד שלי למשפחות המילואים, אני לא יכול לעסוק בזה, כי יש משרד אחר שעוסק בזה ולמה אנחנו. שלושה חודשים אנחנו מנהלים את הפינג-פונג הזה. אנחנו מנסים לשכנע אותם ולהסביר להם: תראו, רשות הצעירים אצלנו, מילואימניקים הם צעירים, תנו לנו לעבוד בשקט, עזבו אותנו, מה הכפל? אין פה שום כפל, אף אחד לא מתעסק בפלטפורמה שאנחנו מציעים, אין שום גוף שמתכלל את כל הסוגיה של משפחות המילואים. אני רוצה להקים מטה לטובת משפחות המילואים שידע לתת את המעטפת המתבקשת גם בתחום הרווחה, בתחום התעסוקה. יש הרבה שאלות, הרבה ביורוקרטיות, הרבה זכויות שהם לא יודעים שמגיעות להם, ויש עוד דברים משמעותיים שאנחנו נוכל לעשות, כגון כנסי הוקרה וכל מיני הפוגות לטובת המשפחות. אומנם יש לזה עלויות. המשרד שלי אמר: אנחנו מוכנים לשים את הכסף ולשים את ההשקעה הזאת, יחד עם פילנתרופים ויחד עם עוד גורמים נוספים שייכנסו ככסף חכם, כמשקיעים, אנשים שרוצים לסייע. אנחנו מציעים את הפלטפורמה הממשלתית, שזה חשוב מאוד למגזר השלישי, ולעשות את זה ביחד.
ברוך השם, ביום ראשון – יש פריצת דרך. ההחלטה שעברה ביום ראשון היא לא המיזם המשותף שאנחנו הולכים לבצע ממש בימים הקרובים, אלא רק הכרזה שמשרד הנגב והגליל יכול לסייע למשפחות מילואים. אחרי שלושה חודשים ברוך השם פתרנו את הפלונטר הזה על ידי החלטת ממשלה. בכללי, בדיוק קודם דיברתי עם השר לוין וגם הייתה לי שיחת ועידה הבוקר. הביורוקרטיה הממשלתית היא כל כך מסורבלת, זה משהו שהיה במשך שנים, וחייבים לתקן אותו. היום, כשאני רוצה לעשות תיקון להצעת החלטה בממשלה, במשהו שעבר – אני רוצה לתקן, להכניס סעיף, להוסיף עוד 5 מיליון שקלים לטובת פרויקט מסוים במסגרת החלטת ממשלה שעברה – אני צריך לעבור את כל היועצים המשפטיים של כל משרדי הממשלה, שכל אחד יחווה את דעתו, ואז אתה צריך לרדוף אחריהם, כי יש להם עוד משימות, והם לא יתעסקו במשימה של הפקקטע 5 מיליון שקלים שאתה רוצה להעביר, שזה כמו חמצן לאותה רשות, שמחכה לזה כמו מים קרירים לנפש עייפה במדבר. כל המשוכות המשפטיות הללו הן דבר מייגע, ולפעמים אתה אומר, עזוב, אני כבר לא אעשה את העניין הזה כי אני צריך להעסיק את הפקידוּת בזה, וצריכים פינג-פונג של מיילים הולכים, חוזרים ונשנים, ומתחילים לריב איתך על קוצו של יו"ד, אם המילה הזו תהיה "לפיכך" או "לכאורה" – כל מיני דברים כאלו שמעכבים ומונעים מאיתנו לבצע את המדיניות שלנו בצורה יעילה מאוד. זה קשור לכל עבודת משרדי הממשלה, כל הצעת מחליטים שמועברת, ושעות על גבי שעות אנחנו מתעסקים בשטויות ובביורוקרטיות מיותרות. אם רוצים למנוע שחיתויות – ובוודאי שזה חשוב, כולנו רוצים למנוע שחיתויות – אז יתכבד היועץ המשפטי של המשרד, והוא יאשר את זה ברמתו.
השר אליהו, אני בדיוק מדבר על מה שגם דיברנו. כשאתה רוצה להביא הצעת מחליטים לממשלה, אתה צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום, אתה צריך לעבור את כל היועצים המשפטיים של כל משרד ממשלתי שיחוו את דעתם, לכל אחד יש הערות. עד שאתה מצליח לכנס את כולם ביחד, אתה אומר, עזוב, אחרי זה אתה צריך להגיע גם לאוצר, לעבור את כל הרפרנטים, לעבור את ראש אגף תקציבים שיאשר לך את זה – דברים שלא רלוונטיים אליו בכלל, אבל צריך את האישור הפורמלי שלו.
לנו יש את הרשות לפיתוח הנגב, הרשות לפיתוח הגליל. בנינו תוכניות טובות לנגב ולגליל כדי שהתוכנית הזו תאושר. אחרי שהיא אושרה על ידי היא צריכה להגיע לרפרנטים באוצר, הם צריכים שלוש חתימות, כל הרפרנטים צריכים לחתום עליהם, כל הסגנים – סגני מקרו – צריכים לחתום עליהם, ראש אגף תקציבים צריך לחתום עליהם. אחרי החתימות של כל אלו, שיש להם עוד אלף דברים על הראש, זה מגיע לשר האוצר, ואז צריך לחכות לחתימה שלו, ולשר האוצר יש לו"ז משלו. בינתיים הרבה מאוד עובדים יושבים, משלבים ידיים ומחכים – מחכים שהתקציב יבוא, מחכים שיגיע כסף שיוכל לבצע תוכניות לטובת הנגב והגליל. זה דבר שצריך לתקן אותו מהיסוד, ואני הנחיתי את המנכ"ל שלי ואת צוותי העבודה במשרד, הצוותים המקצועיים, לעשות עבודת מטה ולהכין תוכנית לייעול עבודת הממשלה כדי שנוכל לתת את המשאבים ואת המענים בצורה מהירה ויעילה יותר.
דבר נוסף שקורה מחר – מחר, בעזרת השם, אני מגיע לטבריה אחרי שכל השבוע הייתי שם. אנחנו עושים כנס תושבים, כנס שבו אני מקשיב לתושבים בגובה העיניים. מגיעים תושבים מכל קצוות הקשת, אנשים שאכפת להם מהעיר שלהם, שאכפת להם ממדינת ישראל, מארץ ישראל, שבאים ורוצים להשמיע. אנחנו כפוליטיקאים, יש לנו חיידק – אנחנו אוהבים תמיד שמקשיבים לנו, אבל יש גם אזרחים פשוטים שרוצים שיקשיבו להם. אני מגיע לשם מחר ב-20:00, לרחוב השקד 26, מגיע לשמוע את התושבים, לשיח תושבים, שיח פתוח יחד עם ראש העיר, עם יוסי נבעה היקר. אנחנו מגיעים לשמוע את התושבים, לדבר איתם. אני מציע לכל תושבי טבריה והסביבה להגיע לכנס הזה. יהיה כנס מלא בהקשבה, כנס שבו אנחנו גם נשמע את הבעיות וגם נציע פתרונות, נציע מענים, נבנה תוכניות עבודה סדורות על פי מה שהם יציפו שם, נגזור תקציבים, נגזור משאבים. בדברים שנוגעים למשרדי ממשלה אחרים אני אהיה בקשר מול כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. יש לי קשר טוב, ברוך השם, עם כל משרדי הממשלה. כל בעיה שהם יעלו שם, אנחנו נדע לפנות לגורם הרלוונטי שיוכל לנסות לפתור את הבעיה הזאת ולתקן אותה. אבל הכי הכי חשוב, יותר מכול, זה שאתה רואה את האזרח הקטן, אתה מסתכל לו בעיניים, אתה קשוב לו, אתה נגיש לו, אתה זמין לו, אתה גם שומע את הבעיות שעולות מהשטח לא רק ברמת הרשות המקומית, לא רק ברמה של משרדי הממשלה - - -
אני אשמח לסיים ברגע שיגידו לי.
אז משפט לסיום: אני קורא לכל חברי הכנסת והשרים לרדת לשטח, לפגוש את העם ולתת פתרונות למצוקות שעולות מהשטח. תודה.
1,357 מילים של יצחק שמעון וסרלאוף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.