תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עוד בוקר קשה. הלילה הותר לפרסום שרס"ר אפי פלדבאום, אבא לחמישה ילדים, לוחם באוגדת עזה, נפל בפעילות מבצעית ברפיח. עוד אבא שלא יחזור הביתה, עוד משפחה שחייה השתנו מקצה לקצה, עוד חלל שאי-אפשר למלא. ובעוד המשפחות קוברות את טובי בנינו, לצערי הממשלה דוהרת בקצב שיא לחוקק חוק השתמטות ולהנציח מצב שבו חצי עם משרת וחצי עם משתמט. הקואליציה רואה לנגד עיניה שיקולים פוליטיים בעוד המשרתים נמצאים בכלל גזרות הפעילות. לא ייאמן שכשהלוחמים נלחמים אז המשתמטים מפגינים.
מחר תיערך בירושלים הפגנת המיליון למען השתמטות בחסות הקואליציה, בחסות חברי הליכוד. הפגנה של "נמות ולא נתגייס" בזמן שחיילים, literally, מתים בעזה. הממשלה הזאת רומסת את כל הערכים הבסיסיים ביותר שעליהם קמה מדינת ישראל, ערכי הציונות. זה הבסיס של כולנו. לחוק ההשתמטות יש מטרה אחת ברורה: במקום לצמצם את הנטל האדיר על אנשי המילואים שמשרתים כבר למעלה מ-300 ו-400 ימים בשנתיים של לחימה, היא עוסקת בהשבת המפלגות החרדיות לקואליציה והשבת תקציבי האברכים והמעונות למגזר החרדי. צריך להגיד: החוק הזה לא יגייס חרדים לצה"ל, הוא פשוט ישיב את ש"ס לקואליציה ויעביר תקציבים למגזר החרדי, ומה שהיה הוא שיהיה.
כעת להצעת החוק שלי: תיקון לחוק קליטת חיילים משוחררים נועד לשמור על הזכויות המוקנות לחייל משוחרר בשנת השחרור שלו. כידוע, בגלל מחסור בלוחמים – כפי שצה"ל הציג, חסרים לו כבר 12,000 לוחמים. הוא הציג את זה בתחילת המלחמה ומאז עברו כבר שנתיים, והצרכים רק הלכו וגדלו, כי חיילים נהרגו וחיילים נפצעו, וחיילים רבים ירדו מהסד"כ. חיילים בסדיר, הלוחמים האדירים שלנו, נאלצים לשרת ארבעה חודשים נוספים מייד בתום שירות סדיר.
תודה, אדוני. חיילים נדרשים בצו 8 יום אחרי השחרור שלהם. זאת אומרת הם משרתים 32 חודשים ומאריכים להם את זה ל-36 חודשים. ומה הדבר המתבקש? הדבר המתבקש הבסיסי זה להאריך את משך ההטבות שניתנות לחייל משוחרר, זאת אומרת שהמונה לא יתחיל מיום 32 חודשים או מיום השחרור מסדיר אלא יתחיל מיום השחרור ממילואים, ואז ימנו לו את שנת השחרור.
לכן הצעת החוק שלי מבקשת לעגן משהו כל כך בסיסי ולקבוע שחיילים שהמשיכו לשרת בצו 8 ברציפות מהסדיר במהלך מלחמת חרבות ברזל, ייחשבו כחיילים משוחררים רק מיום השחרור בפועל, זאת אומרת מיום סיום ארבעה חודשי מילואים. כלומר מי שסיים את שירות הסדיר ויצא ישר לשירות מילואים בלי הפסקה לא יאבד את ההטבות שניתנות לחייל משוחרר ומעוגנות בחוק.
מניין ההטבות הוא רב, יחסית. מדובר בהטבות מס הכנסה, מדובר במענקי לימודים, מדובר בפדיון – צריך למנות את תקופת השחרור ארבעה חודשים אחרי כן; מדובר בהנחות בארנונה, בדיור. כל זה צריך להיות מוארך ולחול ממועד השחרור בפועל, שזה אחרי ארבעה חודשי מילואים, ולא מיום השחרור, גזירת החוגר בסדיר. זה לא שבשדה הקרב בעזה יש לחיילים הזדמנות לממש את הפיקדון או לחשוב על לימודים באוניברסיטה או לחשוב על תחילת הפרק הבא בחייהם. הם יעשו את זה רק כשהם יסיימו 36 חודשים, ואני מבקשת לתקן את העוול הבסיסי כל כך הזה, כך שהגדרתם כחיילים משוחררים תהיה רק ארבעה חודשים אחרי, מסיום שירות המילואים הצמוד לשירות הסדיר.
החיילים אומנם גזרו את החוגר בעזה, אבל המשיכו ישר למילואים, וכך בפועל הם לא יצאו מהרצועה. הם עשו את זה בשקט; הם עשו את זה בלי הפגנות; הם עשו את זה בלי שלטים; הם עשו את זה בלי אפילו לעמוד על הזכויות שלהם. ולכן כאן חובתנו בבית לעמוד על הזכויות שלהם. כי זו המחויבות, זו הרוח האמיתית, שצריכה להיות לנו בדיוק כפי שיש ללוחמים בצה"ל, שהם לא שואלים שאלות. חיילים משוחררים לא צריכים להיאבק כדי לשרוד כדי לשרוד כלכלית. חובתנו בכנסת לעמוד על המשמר ולדאוג שהם יוכלו למצות את ההטבות שמוקנות להם.
אדוני היושב-ראש, אפשר לדבר על אחדות ואפשר לדבר על ערבות הדדית, אבל קודם כול צריך לעשות את זה כשאנחנו רואים לנגד עינינו את אותו צד שמקריב ונושא בנטל. אי-אפשר להמשיך לדרוש ממילואימניקים לעזוב את הבית בפעם החמישית והשישית, כשאחרים צועדים בירושלים עם שלטי "נמות ולא נתגייס". מחר, כשהמונים יבואו לחסום את הכניסה לירושלים, חיילי המילואים לא יוכלו להפגין נגד. אסור להפגין בצבא, קודם כול, ושנית הם עסוקים באמת בלהגן עלינו בכל גזרות הפעילות – בעזה, בסוריה, בקו באיו"ש. אלפים ורבבות של אנשי מילואים נמצאים עכשיו בכל החזיתות, ממלאים את השורות. כשאחרים מפגינים הם ממלאים את השורות. הם דואגים לנו.
אני חוזרת לחוק שהקואליציה מנסה לקדם, ואני אומרת לכם: חוק ההשתמטות או חוק הפטור מגיוס זה כתב כניעה מוסרית למפלגות החרדיות. החוק שרוצה להעביר חבר הכנסת בועז ביסמוט מחורר כמו גבינה שווייצרית. הקואליציה קוראת לו חוק גיוס אבל בפועל זה חוק השתמטות על מלא, כי כל מה שהוא עושה זה להחזיר את ההטבות של מעונות היום ושל קצבאות האברכים למפלגות החרדיות. זו מדיניות של לשמור על הקואליציה ולא לשמור על המדינה.
החוק שלי, שהוא בא מנגד, ולצערי אתם הולכים להתנגד לו, בא לתעדף את אותם משרתים. לתעדף את אנשי המילואים. כולנו צריכים לתעדף את אנשי המילואים, כולנו צריכים לדאוג שהם יהיו בראש סדר העדיפויות, וצר לי שבימים גורליים כל כך למדינת ישראל הקואליציה שלנו בוחרת להיות בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. חיילים נלחמים על החיים של כולנו והקואליציה נלחמת על הכיסאות שלה.
אני רוצה, ברוח הזאת, להודות לכל ארגוני האימהות, הן שותפות להצעת החוק שלי, לאמא ערה ולאימהות בחזית, שהציפו את הצעת החוק החשובה הזאת, ורואות לנגד עיניהן כל הזמן את השטח, את הלוחמים, את הבנים של כולנו. כך זה צריך להיות.
גם אם הקואליציה הזאת לא תצטרף עכשיו להצעת החוק החשובה כל כך שלי, אני אומרת לכם, אנחנו נדאג ששערה מראשו של לוחם משוחרר לא תרד, וכל ההנחות וההטבות שמוקנות לחייל משוחרר מיום שחרורו יהיו מוארכות. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר וסרלאוף, אפילו אתה לא מאמין למה שהקראת. למה? זו הצעת חוק טובה. ברור לכולם שזכויות אנשי מילואים – חייבים לעמוד על המשמר ולשמור עליהן, חייבים לשמור על הקונסנזוס הבסיסי הזה. איך יכול להיות שאתם מתנגדים להצעת חוק כל כך טובה? הצעת חוק שהיא בקונסנזוס, זכויות חיילים משוחררים. איך יכול להיות שאתם עושים את הפוליטיקה הקטנה שלכם על הגב של אנשי המילואים, שעכשיו מגינים עליכם? איך זה יכול להיות? מה עובר עליכם? מזל שלא שלחתם מישהו מהמפלגות החרדיות להקריא את ההתייחסות להצעת החוק הזו. אולי פרוש היה עומד פה ומקריא את ההתייחסות ללמה לא עושים הארכה להטבות לחיילים משוחררים? תתביישו לכם.
כבר היום שמעתי שבשנת 2026 בכוונתכם להוריד את ההטבות שמוקנות לאנשי המילואים. מה קרה? הם עשו את שלהם אז הם יכולים ללכת? איזו מין חשיבה, איזה מין תפיסה מעוותת? במקום לתעדף את אנשי המילואים מתוך הכרת הטוב, מתוך הבנה שבזכות אנשי המילואים אתם נמצאים פה – איך אתם יורקים בפרצוף של מצביעים שלכם, של מצביעי הליכוד, ועומדים דום לקראת הפגנת המשתמטים? ליבכם איתם. איזו בושה וחרפה. אני מודיעה לכם שהצעת החוק הזו, שמדברת על הדבר הבסיסי ביותר של הערכת הטבות לחייל משוחרר ששירותו הוארך מ-32 ל-36 חודשים, היא הדבר המתבקש, וכל מי שמצביע היום נגד – מצביע נגד אנשי המילואים, נגד הבנים שלנו, נגד אלה שתורמים יותר מכול וכול. תודה.
1,085 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.