תודה, אדוני היושב בראש, וגם לסדרנים שהצליחו לסייע. אכן, חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון נמצא מחוץ למשכן, ועל כן אני רוצה לנמק את החוק החשוב שלו, שגם מתקשר בהחלט לאירועים שגם אני דווקא קשורה בהם. סיימתי אתמול את התפקיד שלי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. חלק מהדברים שעולים על סדר-יומה של הוועדה הוא נושא המגפה – כך נקרא לזה – אירוע חמור של מספר הנשים שנרצחות מדי שנה. בדרך לפה גם ראיתי את בעלה של הודיה פדידה, זכרה לברכה, שנרצחה מתחת לביתה כשהיא בהיריון על ידי הגרוש שלה, שירה בה למוות ואחר כך התאבד. גם הוא נאבק כרגע להכרה, ועוד דברים, שזה דבר שאנחנו נטפל בו.
בהקשר הזה אנחנו קיימנו דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, לגבי מספר הנשקים. מצד אחד אנחנו רוצים באמת שיהיה ביטחון פנים ויכולת של עם ישראל להגן על עצמו מול גלי טרור שונים ששוטפים את עמנו ואת ארצנו מול מרצחים, בני עוולה, שלא בוחלים באמצעים ופשוט רוצחים ילדים, נשים, תינוקות, וכל מי שנקרה בדרכם. אנחנו רואים את הגבורה אל מול זה, את הגבורה האזרחית של הרבה מאוד אזרחים, שבזכות העובדה שהם מצוידים בנשק, באקדח, וכמובן מילואימניקים, אנחנו רואים פעולות הירואיות שמצילות חיים. מירב, זה נושא שמאוד חשוב לך. לעיתים אנחנו רואים גם באמת שמילואימניקים ורבים אחרים מצליחים להציל חיים, אבל הרבה פעמים זה גם מאוחר מדי, ויש כבר גם קורבנות.
ולצד זה שאלתי שאלה במהלך הדיון בעניין רצח נשים – אני חוזרת לרצח נשים – אל מול ביטחון הפנים וחלוקת נשק מסיבית: איך אנחנו ממגרים את התופעה שברשות רבים מהגברים שרצחו היה נשק? ואנחנו רואים קפיצה אדירה. ב-13 מהמקרים נשים נרצחו בירי, באמצעות ירי של בן הזוג. ואז הגיעו נציגי אגף כלי ירייה וחשפו בפניי נתון מדהים, גם עצוב, שבעצם מתוך 13 מקרי הרצח של נשים שנורו על ידי בני זוגן, בעשרה מהמקרים מדובר בנשק בלתי חוקי. יש לזה משמעות, כי אם מרבית המקרים היו מקרים של אנשים שקיבלו לידם נשק ברישוי, אז אנחנו באמת מקפידים – ועדיין, אנחנו מקפידים על זה ובוחנים וצריכים לפקח על תהליך הוצאת הרישיון, כולל זה שבוועדה עלה שחלקם מקבלים את הנשק באישור רופא – כל רופא, לא רופא משפחה שמכיר את ההיסטוריה, ועוד. אבל כשאנחנו מגלים שבמרבית המקרים מדובר בכלי נשק בלתי חוקי, וחלקם מוברחים מהגבולות שלנו, אין ספק שזה מדליק נורה אדומה.
אני חושבת שהחוק שמביא חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, שמאוד מאוד חשוב לו – הוא גם מכיר את הנגב, את מה שקורה ומתרחש שם ומתחולל בנגב – הרי כמה אנחנו דיברנו על המערב הפרוע, על הנגב הפרוע? לא רק על הכבישים, אלא באמת גם על הנשקים שמסתובבים שם. זה נהיה סכנת חיים. אז הוא מביא לכאן היום הצעת חוק חשובה לתיקון חוק העונשין, כך שקנס על החזקת נשק בלתי חוקי יהיה בנוסח זה. התיקון לסעיף 144: בתקופה שמיום פרסומו של חוק זה, ממש מרגע שיתפרסם החוק, אדם שיורשע בעבירה של החזקת נשק בלתי חוקי דינו קנס, ולכל הפחות קנס של 100,000 שקלים.
זאת הרתעה. זו הרתעה. אנחנו פה לא אמריקה, ואין לנו עניין שאנשים יחזיקו בנשקים לא חוקיים. אנחנו לא נמכור אותם בכל מיני סופרים או חנויות. בסוף הנשקים האלה יופנו לנשים, יופנו לילדים, יופנו לארגוני פשיעה, ובוודאי יהיו מי שינצלו את זה לטרור. כשאנשים מרשים לעצמם לחשוב שמדינת ישראל היא המערב הפרוע, אנחנו צריכים לשים את הגבולות והגדרות, שיצאו מהבית הזה. ועל כן חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון הגדיל לעשות והביא את החוק הזה בפניכם, שיהיה כלי משמעותי בידי משטרת ישראל ובידינו שלנו כדי לקדם את מה שצריך לקדם על מנת שבאמת יהיה לנו ביטחון פנים. מחד יהיו מי שמקבלים נשקים ברישיון, וגם שם, כמו שאמרתי, תהיה אכיפה כמו שצריך, בדיקה שהנשקים מגיעים לידיים הנכונות. ומנגד, מי שיחזיק בנשק בלתי חוקי לא רק יהיה צפוי למאסר – הוא יהיה צפוי גם לקנס של 100,000 שקלים.
אכן. אתה היית שר לביטחון לאומי, אז אתה מכיר את הנושא הזה לעומק, אז זה יהיה המינימום.
אז אני אקריא את דברי ההסבר של חברי חבר הכנסת ביטון, שכתב כך: בעיית החזקתו של נשק בלתי חוקי הפכה בעת האחרונה לתופעה שמסכנת את שלום האזרחים. נשק בלתי חוקי מהווה אחד הגורמים העיקריים לעלייה בשיעור מקרי הרצח והאלימות, וכן משמש לצורך ביצוע עבירות פליליות נוספות ואף לשם ביצוע פיגועי טרור. היקף האלימות והשימוש בנשק בלתי חוקי פוגעים קשות בתחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. ב-7 בדצמבר 2021 התקבל בכנסת תיקון לחוק העונשין הקובע עונש מינימום על החזקת נשק בלתי חוקי לתקופה של שלוש שנים מיום פרסום החוק. לכן, מוצע כי בתקופת הוראת השעה הזאת, לצד עונש המינימום של תקופת המאסר – כפי שאמרתי, שלוש שנים – ייקבע כי בית המשפט רשאי להטיל קנס בשיעור של עד 226,000 שקלים, ולכל הפחות בשיעור שלא יפחת מ-100,000 שקלים חדשים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת גם בעבר, אך לצערנו לא הצליחו לצלוח.
אני מאמינה שחבר הכנסת מיכאל ביטון – שכמו שאמרתי, הוא מוביל לא אחת נושאים פריפריאליים ויודע עד כמה הדבר הזה הוא פצע מדמם, במיוחד בנגב, וההבטחה של הבית הזה להביא ביטחון פנימי לנגב – יצליח להעביר את החוק הזה. אני מבינה שזה גם בתמיכה, ובעזרת השם אנחנו לא רק נצליח להוריד את הפשיעה הכוללת כלפי כולם – אנחנו רואים בכבישים – אנחנו גם נצליח לדאוג שנשות ישראל יהיו מוגנות, שנשק בלתי חוקי לא יסתובב, כי כפי שאמרתי, בכעשרה מקרים שבהם נרצחו נשים מדובר בנשק בלתי חוקי.
אני רואה שיש פה ביציע ילדים מבתי ספר, שלום לכם, ילדים מתוקים, נעים מאוד.
אוה, פתח תקווה. זה אתם, פתח תקווה, כן?
הם לא, אבל אני מפתח תקווה, אז אני עדיין מבסוטית שאמרת "גולדה בפתח תקווה"; במיוחד כשיש לנו גם חוק, בנות יקרות, חוק לקידום הנצחתה של ראש הממשלה היחידה שהייתה כאן אישה – ובקרוב זה גם יעלה – חוק להנצחתה של גולדה מאיר, שעבר בקריאה טרומית.
אבל בנושא הזה של הנשקים הבלתי-חוקיים אנחנו רוצים לא רק להשלים את החוק שעבר פה, שהעלו מאסר לשלוש שנים, אנחנו רוצים גם שמי שיחזיק בנשק בלתי חוקי – שאחר כך מופנה לאנשים ברחוב, לבריונות וגם לרצח נשים – אנחנו רוצים שיהיה גם קנס; כי לפעמים בסנקציה של קנס, כשאתה פוגע בכיס של בן אדם שהוא עבריין, אנשים חושבים פעמיים.
החוק הזה הוא חוק של חבר הכנסת מיכאל ביטון, וילדים חמודים, אם אתם שואלים: אם זה לא החוק שלך, למה את על הבמה? כי לפעמים גם פה, כמו בבתי הספר, יש לנו חברים, אז אני כביכול מציגה את החוק של מיכאל ביטון. אדוני היושב-ראש, אני אשמח שחברי וחברות הכנסת, ואתם בקואליציה, תתמכו בחוק החשוב הזה. תודה רבה.
1,026 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.