קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני, ברכות על מינוי לתפקיד בבית החשוב הזה.
אני מבקש לנצל את ההזדמנות כדי לבקש – שקט, חברים. ג"ג, תודה. אני רוצה לבקש את תשומת הלב גם של השאר, גם של החברות והחברים שנמצאים. אנחנו נמצאים בסיטואציה משונה ביותר. אני חי בעוטף עזה כל חיי. אני רואה ומכיר היטב את הכאבים העצומים, את הפחדים, את הטראומות שחקוקות בלב ילדים והורים וקהילות. הזדמן לי לפני יומיים לשוחח שיחת עומק עם אישה בגיל הממוצע, נקרא לזה, עם ילדים. במשך 20 השנים האחרונות אני יודע את עוצמת הקושי בחיים בסביבת מלחמה, חיים בסביבה שבה יש סכנת חיים. יש קולות ומראות ותחושות של מלחמה, עד כדי כך שהיה ספק אולי גם אצלה וגם אצל אחרים אם ראוי לחזור – עד כדי כך תחושת חוסר הביטחון והמכה או האמון במוסדות הביטחון הוא עדיין גדול, שספק אם ראוי – –
– – אם הדבר ראוי – לחזור ולגדל ילדים ונערים ואנשים מבוגרים במקום שבו אנחנו חיים. הנקודה שאני רוצה להדגיש היא ששוחחתי איתה ושאלתי את דעתה לגבי סוגיית המשך הלחימה הנוכחית במרצחים, בטרור מעזה אל מול החזרת החטופים – בראש ובראשונה החזרת החטופים, אבל גם לנוכח המחירים העצומים. היום נכנסו בלי תיאום ארבעה, חמישה אנשים, חיילים משוחררים שמתמודדים נפשית עם פגעי המלחמה, עם מחיר המלחמה. הם לא משפחה שכולה והם לא פצועי גוף, אבל סיוטי המלחמה הם חלק מהמחירים שאנחנו משלמים כולנו. ולמדינת ישראל יש מחירים עצומים וגדולים מהתמשכות המערכה בדם ובדמים – באנשים שלנו, באנשים שחיים בעזה ואינם טרוריסטים, במעמדה של מדינת ישראל, בעייפות כללית.
חברות וחברים, לא די בסיסמאות נכונות, שאני, אגב, יכול להתחבר אליהן: בואו נעשה את זה; בואו לא נישבר. אבל יש לנו אולי צו חשוב, מרכזי, במנהיגות, בהובלה, בפיקוד. אתה חייב למצוא את המרחק הנכון בין המקום שלך כמוביל לבין איפה נמצא הציבור. בציבור שלנו, בחלקים רחבים ממנו – וזה לא מתחלק על פי דפוסי ההצבעה של אופוזיציה–קואליציה – יש צורך חיוני ודחוף להרפות. עם הנצח, אסור לו להיבהל מדירוגיות במאמץ. אנחנו יכולים, מחויבים, להישבע לאותה שבועה של 7 באוקטובר, שאנחנו נלחמים על חיינו בשנים הקרובות, ואנחנו יודעים לעשות עצירות מתודיות, גם אם קוראים להן סיום הלחימה. ידענו לעצור לפני שהקרסנו את אחרון המערכים של חיזבאללה, ואחרי שלא השמדנו את אחרונת היכולות של האיראנים בתחומי הנשק הקונבנציונלי והבלתי-קונבנציונלי, כי ידענו שלכוח יש מגבלות. נורא רצינו להשמיד את חמאס כולו בשלושה חודשים. עשינו המון. מה שאמרה לי החברה: לעצור, כן, לעצור. למרות שאני מבינה שלא כל האיום יסתלק, עכשיו הזמן לעצור.
408 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.