קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – אדוני היושב-ראש, לפני שתפעיל את השעון, אשמח שיהיה שקט באולם. מאוד קשה לי להתרכז בנאום כשיש כזה רעש.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ציינו את שמחת תורה, שנתיים מאז אותה שבת שחורה – אני מצטער, אדוני, אני לא יכול.
ב-7 באוקטובר 2023 הייתה השבת שבה מעל 1,200 בני אדם נטבחו, נשרפו ונאנסו. איש לא האמין אז ששנתיים אחרי, האירוע הדרמטי הזה לא ייחקר. איך ייתכן שעברו שנתיים ועדיין אין ועדת חקירה ממלכתית? אותה שבת ארורה לא הייתה עוד פיגוע; היא הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה שלנו כעם וכמדינה. ארגון טרור חמוש ברובים ובאופנועים כבש חלקים ממדינת ישראל הריבונית. מחבלים צמאי דם הסתובבו חופשיים בקיבוצים שלנו, בערים שלנו, במושבים שלנו. הם שרפו משפחות שלמות בחיים. הם אנסו נשים, הם ערפו ראשים, הם גררו זקנים, ילדים, נשים וגברים, חטפו אותם אל תוך מנהרות החושך בעזה, שם הם הוחזקו, וחלקם עדיין מוחזקים שם כבר יותר משנתיים. במשך שעות ארוכות, שעות שנמשכו נצח עבור מי שהיה שם, צה"ל לא הגיע. המדינה לא הייתה. הם היו שם לבד, רבים כל כך וכל כך לבד. הריבונות שלנו קרסה.
איל אשל, אבא של רוני ז"ל, התצפיתנית שנשרפה למוות במוצב נחל עוז, שאל בכאב: באיזה עולם אני עצמי צריך לחקור למה הבת הבכורה שלי נשרפה למוות ולמה לא באו להציל אותה? חברי הכנסת, זו שאלה שצריכה להטריד את כולנו. זו שאלה שמהדהדת ודורשת תשובה.
וכעת, אחרי הפסקת האש, אחרי שהחטופים החיים חזרו הביתה, אין עוד תירוצים. המלחמה הסתיימה. אי-אפשר להמשיך ולברוח. צריך להתמודד עם האמת.
אדוני חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מבקש שלא תפריע לי. אם היית מקשיב, היית שומע שאמרתי שהחיים חזרו הביתה.
אבל במקום ועדת חקירה ממלכתית הממשלה מציעה לנו "ועדת חקירה ממשלתית". אז לפני שנופלים לספין הזה, תנו לי להזכיר לכם שבחוק הישראלי אין דבר כזה, ועדת חקירה ממשלתית.
אדוני היושב-ראש, שוב אני מבקש לעצור את השעון, אני לא יכול לדבר ככה. אני מבקש את זכותי.
אני לא שומע את עצמי, איך אתה שומע אותי?
אין דבר כזה ועדת חקירה ממשלתית בחוק הישראלי, יש ועדת בדיקה ממשלתית.
אבל בואו נעצור רגע ונשאל: מהי אותה ועדה? זו ועדה שלפי סעיף 8א לחוק הממשלה – וזה אפילו לא חוק-יסוד – נועדה לאפשר לשר לבדוק נושא או אירוע מסוים המצוי בתחום אחריותו. אם בראשה עומד שופט בדימוס – לא בטוח שיעמוד – אם יעמוד, אז שר המשפטים רשאי, לבקשת השר הממנה, לקבוע כי לאותה ועדת בדיקה יהיו גם סמכויות של ועדת חקירה. ירצה – יקבע; לא ירצה – לא יקבע. כלומר, השר הממנה יחליט אם תקום ועדת בדיקה ממשלתית, מה יהיה הרכבה, מה יהיו תפקידיה ומה סמכויותיה. תגידו, אתם, שמדברים על אמון הציבור, לוועדה מהסוג הזה יהיה אמון ציבורי? התשובה הפשוטה והברורה היא שלא, ובצדק לא יהיה לה. מה זה אם לא לתת לגנב להנדס את חקירתו על הפריצה שהוא ביצע? מה שצריכה המדינה, מה שמבקש הציבור, בדין, הוא הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
אבל זו לא העמדה שלי או של המשפחות, של הנפגעים או של האופוזיציה, זו גם עמדתם של חברי הקואליציה. הרשו לי להזכיר לכם מה אמרו השרים אחרי 7 באוקטובר. אבי דיכטר אמר: אי-אפשר להגדיר את מה שקרה אחרת ממחדל וכישלון. אני בטוח שתוקם ועדת חקירה ממלכתית; ניר ברקת אמר שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק הכול – את הממשלה הנוכחית, את ראש הממשלה, אותי, את כולם; מיקי זוהר: תקום ועדת חקירה ממלכתית; מירי רגב: את כל השאלות נשאל ביום שאחרי, בוועדת חקירה שתבחן את הדרג המדיני והצבאי. ועדת חקירה ממלכתית – אנחנו הראשונים, היא אומרת, אנחנו הראשונים שדיברנו על ועדת חקירה ממלכתית. אני מתכוונת לתת לוועדת החקירה לבצע את תפקידה. אנחנו לא נסתיר שום דבר, כי אני לא רוצה שהמחדל של 7 באוקטובר יחזור; גדעון סער דיבר על מחדל רב-ממדי שמחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית; זאב אלקין: הדבר הנכון הוא להקים ועדת חקירה ממלכתית. יש עוד ועוד ועוד. מה קרה, רבותיי? איפה האומץ שלכם? איפה המצפון שלכם? איך אתם מסתכלים בעיניים של המשפחות השכולות?
אני רוצה להזכיר במיוחד את מי שעומד בראש הממשלה היום, וגם אז, את בנימין נתניהו, שאחרי מלחמת לבנון השנייה – מלחמה שבה נהרגו 165 ישראלים – אמר: ברמה כזאת של בעיות, של סבל כזה, של ליקויים בביטחון הלאומי שלנו, אני חושב שאין מנוס מוועדת חקירה ממלכתית. הוא עמד כאן על הדוכן הזה והאשים את ראש הממשלה: המלחמה היא כישלון, והאחריות העליונה לכישלון היא של ראש הממשלה. איך אמרת לו, אדוני ראש הממשלה נתניהו? "אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות; אחריות זה לשאת באחריות" – זה להיות מוכן לשלם את המחיר. אז הינה, קח את האחריות, אדוני ראש הממשלה. אתה היית כל כך בטוח שהיית בסדר? תתמודד, תתייצב, תפסיק לפחד. תקים ועדת חקירה ממלכתית.
אפילו על פרשת הרוגלות במשטרה דרשת ועדת חקירה ממלכתית, כי אמון הציבור במשטרה, אמרת, הוא בשפל, והיא לא יכולה לחקור את עצמה. ראש הממשלה נתניהו, אמון הציבור בך ובממשלתך הוא בשפל חסר תקדים, והמחדל של 7 באוקטובר גדול פי אלף מכל פרשת רוגלות. 1,200 ישראלים הרוגים, אלפי פצועים, מאות חטופים, זה קצת יותר חמור מרוגלות, לא?
לכן, חברי הכנסת, רק לוועדת חקירה ממלכתית יש את העצמאות המוחלטת, את הסמכות המלאה, לזמן עדים, לדרוש מסמכים, לחקור תחת אזהרה. רק היא יכולה להגיע לחקר האמת. זו ועדה שנקבעה בחוק מעבר למסך הבערות. רק ועדת חקירה ממלכתית היא עצמאית לחלוטין משיקולים פוליטיים וזרים. מהרגע שהוקמה, אף פוליטיקאי, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, לא יוכל להשפיע עליה. כל מי שצריך להיחקר, ייחקר, מראש הממשלה ועד אחרון החיילים, מהרמטכ"ל ועד אחרון המפקדים, מראשון השרים ועד אחרון האנשים שהיו באופוזיציה, כולל ראש מפלגתי. הוא הראשון להתייצב לדבר הזה. כולם.
אני משמיע היום את קולן האותנטי של המשפחות שזועקות לוועדת חקירה ממלכתית. ברשותכם, אני מבקש להעביר לכם מסר מהילה אביר, אחותו של לוטן אביר, זכרו לברכה, בן 24, שנטבח ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה, והיא עדיין לא יודעת באמת מה קרה לו. אלה דברים שהיא כתבה, והיא ביקשה שאביא את זה לאוזניכם כאן בכנסת: כבר שנתיים, ואני לא יודעת מה באמת קרה לו. שנתיים. שנתיים אנחנו חיים בסיכון יום-ומי, כי אף אחד לא טורח לחקור לעומק, בלי לפחד לדעת את האמת, מה קרה שם ואיך הגענו למצב של כיבוש ישראל, כדי שנוכל לתקן. אח שלי היה בדרך הביתה. רק כי הוא אזרח שומר חוק הוא לא נסע דרך המחסום המשטרתי והסתובב, ונטבח במיגונית בבארי. חבר שלו, שהיה כמה רכבים לפניו, פשוט חתך את המחסום והגיע הביתה בשעה 08:00. ב-08:00 כנראה – היא אומרת – כי אנחנו לא באמת יודעים משהו, אח שלי כבר היה מת. מת. אני רוצה לדעת את המידע שהיה למוקד 100 ולא עבר לשטח, לחיילים, לשוטרים. איך לא הוקם חפ"ק משותף? איך אתם פוטרים אותנו שוב ושוב במילים "כשל" ו"תקלה"? אם לא נבין מה היו הכשלים והתקלות לעומקם, איך נמנע את האסון הבא? איך נהיה טובים? ישבנו עם כולכם. הבטחתם שכשתסתיים המלחמה תקימו ועדת חקירה. יש חוק במדינת ישראל, חוק ועדות חקירה. כל מה שאני מבקשת זה לפעול על פי חוק. נורא פשוט. זה מציל חיים.
חברי הכנסת, הן יושבות פה בחוץ, אותן משפחות, משפחות שאיבדו את היקר להן מכול – הורים שקברו ילדים, ילדים שנשארו יתומים, בעלים ונשים שנשארו לבד – והם לא מבקשים נקמה, הם לא מבקשים פיצוי ואשמה. הם מבקשים דבר אחד בלבד: אמת. הסקת מסקנות, הפקת לקחים, מניעת המקרים הבאים. אנחנו עומדים היום בפני הצבעה שיכולה לבטא עמדה ברורה של הכנסת, האם הכנסת מתמודדת עם האמת או בורחת ממנה.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליכם, לכל אחד ואחת מכם, מימין ומשמאל, חברי הבית הזה מהקואליציה ומהאופוזיציה: שימו שיקולים פוליטיים בצד לרגע.
זו חובה מוסרית כלפי המדינה, כלפי מוסדותיה, כלפי תושביה. חשבו על המשפחות השכולות, על הפצועים, על מי שחזרו מהשבי. חשבו על העתיד של הילדים שלנו. האם אתם באמת יכולים להסתכל להם בעיניים ולהגיד: לא ניתן לחקור באמת את המחדל הגדול ביותר של המדינה? האם תוכלו להתייצב גם מול הבוחרים שלכם ולומר שמוטב לאמת להיקבר תחת שיקולים פוליטיים? כן.
הגיע הזמן לאמת, והגיע הזמן לוועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה, אדוני.
1,269 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.