תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מניח שהממשלה תתנגד להצעת החוק הזאת באופן – באמת, קמתי בבוקר, לא האמנתי שזה קרה. אני רוצה לשנייה לנתק את הצעת החוק הזאת מלוח הזמנים שבו אנחנו נמצאים, ובכלל מהזמנים שאנחנו נמצאים בהם. הצעת החוק הזאת באה ואומרת: כל יועץ חיצוני או יועץ, מה שנקרא, על ה-payroll, מצהירים. כל יועץ חיצוני – לשרים בקבינט, שר ביטחון, ראש ממשלה – יצטרכו השרים להצהיר.
תברך.
כולנו רוצים לקבל בברכה.
בבקשה, אדוני.
מה אתם עושים במשרד הביטחון? סתם.
אבל הינה, זה איפשהו יכול להיות רלוונטי.
מאיר פרוש, אתה בטוח אחד שאפשר לסמוך עליו שידע מה הם עושים ותכיר בחשיבות שלהם במשרד הביטחון. אתה, יש לך עבר ידוע באירוע הזה.
בקיצור, הצעת החוק הזאת באה ואומרת שכל יועץ חיצוני למישהו בקבינט המדיני-ביטחוני, נצטרך לדעת שהוא יועץ. היא לא באה, מה שנקרא, כשישבתי בלילה או על גדות נהר בבל ישבתי וחשבתי, אלא אחד שקוראים לו פלדשטיין ואחד שקוראים לו אוריך, וכאלה – קמנו בבוקר, הבנו שהם באקווריום הכי חשוב, באקווריום של ראש הממשלה, וגילינו פתאום שהוא פעם אחת יועץ, פעם אחת לא יועץ, פעם אחת הוא דיבר עם הבילד, פעם שנייה הוא לא דיבר עם הבילד, פעם ראשונה אנחנו מכירים אותו, פעם שנייה אנחנו לא מכירים אותו. אז היועצים האלה, מכל הסחרחורת שכבר נהייתה, הבנו שהם יועצים. רק שיגידו. מה הבעיה? למה להתנגד לזה?
אבל בואו נגיד ככה, אני לא מתפלא על האירוע שלא קיבלו את הצעת החוק, אבל בסדר, זה גם לא כזה משנה. בקטנה לגמרי. מדינה, מה שנקרא, מדינת אויב, או יש שיגידו מדינה שהיא – איך היא אמרה? מורכבת – בסך הכול גייסה סוכנים זרים שיהיו בלשכת ראש הממשלה, אירוע זניח לחלוטין, אבל כמו כל דבר, אתם רוצים להשכיח את האירוע הזה. כי זה האירוע. בסוף מדינת ישראל או ממשלת ישראל רוצה להשכיח את כל מה שקרה ב-17 השנים האחרונות. ואני לא אומר את זה סתם, אני חושב שזה משהו שאנחנו נוכחים לדעת גם באירוע של ועדת החקירה.
חשבתי הרבה מה לומר על כל – טלי, מה את מצלמת?
אה, אוקיי. חשבתי מה לומר על כל ניסיון ההשכחה, או האירוע שאתם רוצים שנשכח, אבל אז ראיתי מערכון של ארץ נהדרת. באמת, אתה יודע, כשיש אנשים שכותבים טוב יותר ממני, אז אני מעדיף לצטט – נכון, חברת הכנסת אלהרר? אז המערכון נקרא "ישכח עם ישראל". זוכרת אותו? "ישכח עם ישראל את מחדליי ומחדלותיי, ישכח שאמרתי שהחמאס הוא מורתע ונתתי לו כסף ובטון לבניית המנהרות. הצבי ישראל במזוודותיך דולר, איך לקחו גיבורים סיכון מחושב – – – ישכח העם מוועדת חקירה ממלכתית. מה יש לחקור? הכול עובד פיקס. גם חיסלנו את סנוואר ונסראללה. הקם להורגך, השכם להורגו באיחור של 15 שנה – – – ישכח העם את הפרשיות הביטחוניות, את גנבת המסמכים, סילוף המכתבים וזיוף הפרוטוקולים". ישכח עם ישראל – וזה משהו שאנחנו נוכחים בו. אנחנו רואים איך מנסים להשכיח את כל האירוע הזה.
ביום שבו הייתה עסקה, עבר סמיטריילר בכבישי ישראל. באורח פלא, אף אחד לא נתן לו את ההוראה להוריד דגלים, להזיז את המכוניות מהנובה. חלק הורידו סיכות, חלק הכו משפחות, חלק השתיקו משפחות. אתמול גם הבנתי שצבי סוכות – איפה אתה – שלח מכתב ליו"ר הכנסת שיפסיק את הנוהג המאוד-מעצבן ומוזר שבו משפחות החטופים מדברות בתחילת כל דיון ומנכיחות את העובדה שיש עדיין חטופים בעזה. אז תעלימו ראיות, תמציאו ועדות, תשנו את השמות, והעיקר – שישכח עם ישראל. כל הכבוד לכם.
אתמול, בדומה לאירוע – ממש דקה. יש לי עוד חמש דקות. אני רגיל לשלוש דקות.
אני אנסה. אתמול, בדומה למה שקורה פה היום, שיש בתי ספר ואנחנו מכבדים אותם, ניהל חבר הכנסת סימון דוידסון את הישיבה. אתה זוכר, חברי חבר הכנסת סימון, אתה זוכר שהגיע תיכון מבית ג'ן? אתה זוכר?
סומכים עליך יותר.
מה שנקרא, דברו על זה בנשיאות ביניכם.
אז אתמול הגיע תיכון מבית ג'ן, וציינת את אחוז הבגרות הגבוה, 98%, ואז תיקנת את עצמך ל-98.8%. נכון? אמרת ופיארת ובאמת דיברת בשבחם של התלמידים והתלמידות הדרוזים מבית ג'ן. אתמול במקרה גם עברה שנה מאז שאחסאן דקסה נפל, אתה זוכר? אלוף משנה, גיבור ישראל, צל"ש, מח"ט 401.
והשבוע, רצה הגורל או לא יודע מה – לא אני הגשתי את הצעת החוק שביקשה לתקן את חוק הלאום, ואני מציע לכולם להקשיב: חבר הכנסת אלי רביבו, לא מיש עתיד, ממפלגת הליכוד, הגיש בקשה לתיקון חוק-יסוד, חוק הלאום, שייתן מעמד מיוחד לעדה הדרוזית בישראל. למה? נוכח ההקרבה, נוכח ברית הדמים, נוכח ברית החיים, נוכח מערכת היחסים המורכבת והחשובה שיש לישראל עם העדה הדרוזית. משום מה, למרות שלא קוראים לו נאור שירי, דחו את הצעת החוק שלו או לא רצו לקדם אותה או לא העלו אותה השבוע למליאה.
בסדר גמור, טלי. את נגד. אני מדבר. כשאת תעלי, את תגידי מה שאת רוצה. זאת מדינת ישראל או ממשלת ישראל שבכל פעם שיש נופל דרוזי, יודעים להגיע ולדבר על ברית החיים ולדבר על ברית הדמים, ותמיד להזכיר את המציאות שבה אנחנו לא ניתן לשכוח את העדה הדרוזית, ואנחנו מכירים בחשיבות ובתרומה, וכמה אנחנו רוצים בחיבור הזה. ועכשיו הם יגידו וייכנסו לכל מיני נימי-נימים, ברגי-ברגים של המכונה – למה חוק הלאום הוא חשוב, ולמה המזוזות זה חשוב, והנוכחות עם שמונה או תשע מינהלות לזהות יהודית קיימות, אבל אי-אפשר לתת מעמד מיוחד לדרוזים. אבל זה בסדר גמור שהנוער הדרוזי יתגייס, ואנחנו נבקש שהם יתגייסו.
ואנחנו נבוא בלוויות או באזכרות ונעמוד על זה שהם יקבלו את המעמד המיוחד.
מה אמר החוק של רביבו? זה לא חוק שלי. אני לגמרי מפרגן לו. מדינת ישראל – את יכולה לא להפריע לי, גברתי? די.
תגידו את שלכם. אין בעיה, עצור את הזמן, הכול טוב.
לא, לא פניתי. היא פשוט מפריעה לי. מה יש חוק? מה אכפת לי? אני מדבר. יש חוק.
אבל לא שאלתי אותך מה אמרנו. מישהו שאל אותך?
לא מתעצבנים, פשוט די. טלי, אפילו לי קצת קשה.
מה אומר – – –
אוה.
לא. יש לי רגישות בתעלת האוסטכיוס.
אין בעיה, אין בעיה, עקרון ההדדיות. התיקון לחוק אומר: "מדינת ישראל מכירה במעמדה של העדה הדרוזית כעדה דתית, תרבותית וחברתית, ייחודית, הנוטלת חלק בהגנה ובבנייה של מדינת ישראל, ותורמת לחוסנה הלאומי". אבל אף אחד לא מוכן לעשות את זה. שנתיים שלמות. הרי אם אין דם ואם אין חייל הרוג, אז אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מדבר על זה. זה פשוט לא ייאמן. 12 חללים דרוזים נפלו. את אף אחד זה לא מעניין. אנחנו תמיד נגיע אליהם בלוויות, באזכרות, ונדגיש את החשיבות והברית ההיסטורית עם הדרוזים – –
יש שר תורן. יש. – – אבל כשצריך לבוא ולשים, מה שנקרא, את הכסף או את השוויון במדינת ישראל בנוגע לדרוזים, אנחנו לא קיימים. וזה לא רק תמיד בהקשר הצבאי; זה בתשתיות, זה בתכנון ובנייה, זה בנגישות לחינוך, נגישות לתרבות, נגישות לבריאות, ועדות תכנון ובנייה, הקצאת קרקעות. אלף ואחד דברים שאנחנו פשוט נעלמים. אבל ככה זה, אם אין מוות, אף אחד לא זוכר. היה חשוב לי להזכיר, גם נוכח האירוע – עברה שנה מאז שהובטח.
אני זוכר שהייתי בניחומים ונאמר על ידי שרים מסוימים, מי שנכח שם, שכן, יהיה תיקון. אפילו שטרן היה שם. ולמרות הכעס של האלמנה, שבאה ודיברה: זאת בושה גדולה. אתה זוכר שהיא אמרה שבושה גדולה שאין עדיין התייחסות לזה? הובטח להם, וזה חוזר על עצמו בכל פעם. אז הם לוחצים ידיים, נהנים מהכיבודים, מצלמים את עצמם לפייסבוק באזכרות, בשבעות, באים לנחם, ויום אחרי זה שוכחים. וכשבא חבר כנסת מהסיעה של מפלגת השלטון ומעלה הצעת חוק כזאת פשוטה – –
– – כזאת פשוטה, פשוט מתעלמים.
1,176 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.