אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, זה כל הזמן מפריע מחדש, איך עומדים כאן, וגם אתה השר קרעי עומד כאן, ורוממות האל בגרונכם, אבל תמיד החרב הזאת שמסתכלת ימינה ומחפשת מי הבוגד, מי הלא-בסדר; אתם אשמים. תגיד לי, שלוש שנים אתם בממשלה, מי הפריע לכם? היות שבכל זאת בקואליציה לא כולם בורים ועמי הארץ אלא יש בתוכם חבר'ה שחושבים, אז הם אומרים: יכול להיות שהחוק שאתם מציעים הוא לא טוב.
עכשיו אני רוצה לדבר על תופעה שהייתה היום בוועדה לביקורת המדינה. הוועדה דיברה על הקמת ועדה ממלכתית שתחקור. לצערי הגדול, חלק מחברי הכנסת נהגו בוועדה הזאת כאילו היא ועדה שולית שמדברת על משהו, על עוד איזה חוק. אני מעריך חברי כנסת מהליכוד שהיו לאורך כל הדיון – אושר שקלים, תקשיב – והתווכחתי איתם.
אל תפריע, אל תפריע. אבל הם היו כל הדיון. למרות שאני לא מקבל את מה שאמרת – אבל הגעת, ישבת, היה דיון. בניגוד לזה, מגיעים בדקה ה-90 חברי כנסת שלא יודעים בכלל, ולא רק שהם מצביעים נגד כי מישהו לוחש להם תצביעו נגד, אלא הם גם לא מכבדים. זה הדבר שבעטיו אני עומד כאן.
יש בחברה הישראלית – ואני מאחל לכולנו שלא ניכנס למעגל הכואב הזה – משפחות שכולות. היו שם הורים שכולים שזעקו לשמיים, ולראות את הזלזול של חלק מחברי הכנסת בהם – דבר כזה, שום דבר לא יכול להיפרע. כשהאנשים האלה באים לכנסת, לא משנה מה דעתך, תכבדו אותם. אנחנו חייבים להם ולקורבנות שלהם את המקום הזה שלנו. תודה רבה.
235 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.