כנסת נכבדה, הצעות החוק שמוגשות היום לפניכם, מטרתן בעצם לרוקן מתוכן את התמריצים הכלכליים שמעודדים השתמטות במדינת ישראל. כי למדנו שאם אפילו תוך כדי מלחמה כל כך קשה, ההנהגה החרדית לא מגלה אחריות ולא קוראת לצעיריה להצטרף לאחיהם בקרב, אז הדרך היחידה לעשות את זה היא באמצעות שבירת המנגנון הכלכלי, שפשוט מעניש צעירים חרדים שמעיזים לצאת ולהתגייס.
בנאומי הקודם הסברתי את הרציונל מאחורי כל אחת מההצעות, ובזמן שנותר לי כאן, אני מבקשת להזכיר את הגיבורים שלנו, את החיילים הגיבורים שנפלו בקרב ובזכותם אנחנו כאן, במדינת ישראל, מגדלים את ילדינו וישנים בלילה. בזכותם החזרנו את החטופים שלנו. חשוב לי מאוד לנצל את המעמד המכובד הזה כדי לעשות להם כבוד ולהכיר תודה למשפחות שלהם, שבאמת הקריבו את היקר מכול.
יוראי אליהו כהן לקח אחריות בלי להסס על המשפחה, על החברים, על המדינה. נועם אהרן ידע שאי-אפשר לחצות את הים רק מלהסתכל עליו בעמידה – זה ציטוט שנכתב על הסטיקר של נועם אהרן מסגדיאן. עמית כהן ודני מוקנו, חברי כיתה שהפכו אחים לנשק, נפלו בהפרש של חודשיים בעבור אותה מטרה בדיוק. נועם שמש, מפקד שכולו נתינה, שאל איך אפשר לעזור לאחרים, ואף פעם לא ביקש דבר לעצמו. פגשתי את אימא שלו, שכל הזמן שאלה: מה אני יכולה להביא לך? והוא אמר לה: אני לא צריך כלום. עומר ונגלדר – מתנדב סדרתי. הבן אדם הזה היה מגיע הביתה, כולו עם מדים מאובקים, מוריד את המדים הירוקים ועולה מייד על מדי מד"א. פגשתי גם אימא שלו, המקסימה. הוא חלם להיות רופא. איבדנו אותו. תומר קרן, ילד רגיש שהפך להיות לוחם, לוחם בחוד החנית.
סלמן חבקה נתן את הלב ואת הנשמה שלו למדינה. הוא היה גר בבית, אבל הוא בקושי ביקר את הבית שלו ככה זה כשאתה חוזר רק פעם בשבועיים מהצבא – אתה בקושי מכיר את הבית שלך. רועי ששון הפיץ אור גם במקומות וברגעים הכי הכי חשוכים, ככה המשפחה שלו מספרת עליו. אורי ניסנוביץ', בחור צעיר, ידע מאין הוא בא, לאן הוא הולך ובפני מי הוא צריך לתת דין וחשבון. פגשתי גם את משפחתו המקסימה מירושלים. הוא נולד באילת, גדל בירושלים ונפל בלבנון. אריאל רייך, גיבור ישראל, מהשכונה שלי בירושלים, שהיה כמו שמש לכל אוהביו, לא זכה להתחתן עם ארוסתו-אהובתו. זה בחור צעיר שעשה הכול נכון, אבל לא הספיק לקטוף אף פרי, כי הוא נתן את הכול למעננו. הלל אליהו עובדיה, גם את אימא שלו מירושלים פגשתי. הלל היה איש אמת, שבאמת הצליח למצוא את הדבש בכל מכה. נוה לשם הבין את גודל השעה והפך לדמות מאחדת, לציר מרכזי של הפלוגה שלו. החברים שלו מהפלוגה סיפרו לי שקראו לו הסבא, זה שמגשר ושופט בכל מחלוקת שיש בין החיילים כדי להשכין שלום ושכולם יילחמו הכי טוב שאפשר ביחד. בחור צעיר מלא בשמחת חיים עם אופנוע, שהיו לו חלומות לטייל בעוד כל כך הרבה מקומות.
עידו וולוך, במשך שנה וחצי אכל, שתה, ישן ונלחם בטנק. הציל חיים ממש עד לרגע שבו הוא נפגע רונן פורטנוי שם בצד את הלימודים ואת העבודה, שם בצד את הרצונות האישיים, ועשה למעלה מ-300 ימי מילואים, עד שנמצא בבסיס צה"ל ללא רוח חיים. אפיק טרי, מלח הארץ, תלמיד מצטיין, כוכב כדורגל. הוא הבין את הסכנות ובחר להתייצב אל הדגל, למרות שהוא ידע שזה מסוכן. שמואל הררי עלה לבד מברוקלין לישראל בגיל 17. הוא מצא אהבה פה בישראל, הקים משפחה. הוא יצא למלחמה ולא חזר. יובל שהם – פגשתי גם את אבא שלו, מוזיקאי והייטקיסט; משפחה מקסימה. יובל שהם, ציוני בכל רמ"ח איבריו, לא היה חייב להסתכן, אבל נלחם להיות קרבי. הסטיקר שלו עוד מלווה אותי עם החיוך היפה שלו והפרח.
בצלאל צבי קובץ, צעיר חרדי, לא הסכים להיות בישיבה בזמן שאחיו מגויסים לצבא ולמלחמה, היה לו חשוב להצטרף אליהם. טל דרור, עוד בחור צעיר, מקסים, מירושלים, בכלל התעניין בתחום החלל, אבל הרגליים שלו היו נטועות חזק מאוד בקרקע. ערכי, מתוק, אוהב אדם, עם הורים מקסימים, שאפילו בשבעה שלו עשו מאמץ לחייך. דותן שמעון היה מאלה שגורמים לך לרצות להיות כמוהו. מפקד שהוא אח גדול, עם חיוך בלתי מחיק. עלים עבדאללה, איש משפחה, לא היסס לרגע לפני שדהר אל זירת החדירה והציל נפשות.
לצערי, הרשימה היא מאוד מאוד ארוכה. ניתן להמשיך ולהמשיך. זו רק רשימה חלקית של שמות של אנשים ענקים, שעל הכתפיים שלהם, בזכותם, החזרנו את החטופים. בזכותם אנחנו חיים פה בביטחון במדינת ישראל.
אז אני לא רוצה רק להסתפק בלומר להם ולמשפחות שלהם תודה. חשוב לי להתחייב מכאן, מעל במת הכנסת, שאנחנו נמשיך את דרכם, נשתדל, נעשה הכול כדי להיות יותר טובים. יהי זכרם ברוך.
705 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.