ציון יום זאב ז'בוטינסקי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שזאב ז'בוטינסקי הטיף לו כל חייו. הוא אמר: אל תקבלו את המציאות – תיצרו אותה. זה הרעיון המרכזי של הרוויזיוניזם. המילה "רוויזיוניזם" באה מהמקור הלטיני revisio, שזה עיון מחדש, הסתכלות מחדש על המציאות. זה הרעיון המסדר של ז'בוטינסקי: אם יש משהו רע בעולם – תשנו אותו. אם החיים שלכם לא טובים – תבנו אותם אחרת. אל תתרגלו לרע, אל תתפשרו על פחות, אל תוותרו לעצמכם.

כל זה לא קורה היום. באדיבות ממשלת ישראל, במקום לשנות את מה שרע, התרגלנו אליו. אני רוצה לאשר ולבשר לממשלת ישראל, לראש הממשלה: הפרויקט שלכם הצליח. המדינה התרגלה לכל מה שלא ייאמן, לכל מה שחשבנו שבלתי אפשרי להתרגל אליו:

התרגלנו למלחמה. לקח כמעט שנתיים, אבל התרגלנו. המלחמה היא הדבר הקבוע בחיינו – מוות, שכול, אסונות; לקום בבוקר בלי אוויר, לבדוק את הטלפון, לבדוק אם יש "הותר לפרסום", לראות אם יש מישהו שאתה מכיר, לשמוח שאין מישהו שאתה מכיר, להתבייש בזה ששמחת. התרגלנו לקום מאזעקה ב-03:00, לדשדש לממ"ד בעיניים חצי עצומות, לחכות עשר דקות. זה כבר לא נראה לנו אבסורדי, זה לא נראה לנו טירוף, אנחנו לא אומרים אחד לשני: אי-אפשר לחיות ככה – כי עובדה, אפשר לחיות ככה. ככה אנחנו חיים. התרגלנו לזה שהחטופים לא חוזרים. עוד חודש, עוד חודש, עוד חודש – הילדים שלנו, הילדות שלנו, מתחת לאדמה, מתים לאיטם, ואנחנו איתם. הייתי בשבת האחרונה באולפן טלוויזיה שבו אב שכול אמר לאבא של חטוף: אני לא מקנא בך. זו מציאות חיינו.

עשרות אלפי ישראלים התרגלו להיות במילואים. זו כבר לא הפסקה בחיים, זו לא הזדמנות לפגוש את החבר'ה, זה לא טורניר שש-בש שהתארך – אלה החיים שלהם, כמו שקרה לזה בזמנו ראש הממשלה, "החיים עצמם". החיים עצמם הם סכנת המוות. 300 ימי מילואים, 400 ימי מילואים, 500 ימי מילואים – אנשים מתרגלים לא לראות את הילדים שלהם; בעבודה מתרגלים להסתדר בלעדיהם. כשהם מגיעים הביתה, הם מרגישים שהאישה התרגלה לחיות בלעדיהם, לקבל החלטות בלעדיהם. התרגלו לזה שהילדים שלהם התרגלו לזה שהם לא נמצאים.

התרגלנו גם לזה שהדיון על גיוס החרדים לא נגמר לעולם. כבר אפשר היה לגייס חמישה מחזורים של בני ישיבות, לחייל אותם, לאמן אותם, לשלוח אותם לקרב. אלה שיצאו במחזור הראשון כבר יכולים היו להיות אחרי בה"ד 1, קצינים בצה"ל. רק בחרנו לוותר – או בחרתם לוותר – כדי שהממשלה תשרוד עוד כמה חודשים.

התרגלנו לזה שאין טיסות ואז יש טיסות ואז אין טיסות. ואז כשיש טיסות, מתברר שהמחירים השתגעו לגמרי – 5,600 שקל לניו יורק, 5,200 שקל; רומא – שלוש שעות מפה – 2,600 שקל. אתה אומר לעצמך: אז ניסע בלי הילדים. אז שנה ניסע בלי הילדים, עד שאתה רואה מה קרה למחירי הקייטנות: קייטנת גלישה באשקלון, נטע – 2,000 שקל; קייטנת אמיגוס ברמת רחל – 2,900 שקל. אז אנשים התרגלו לזה שהילדים כל הקיץ בבית, צורחים מול המסכים. מה אנחנו נגיד לילדים האלה? התרגלו ללמוד בזום, התרגלו ללמוד בממ"ד, חיכו שנה שלמה לפרום ואז ביטלו להם בגלל המלחמה באיראן. מה הם יגידו, שהמלחמה יותר חשובה? ברור שהיא יותר חשובה. לזה בדיוק הם התרגלו – הם התרגלו לרעיון שהם לא חשובים, לרעיון שיש למדינה דברים הרבה יותר חשובים מהם. והם גם התרגלו לזה שההורים שלהם עצבניים וטרוטי עיניים ועייפים ועצובים, והטלוויזיה היא שידור בלתי מסתיים של אסונות וצרות. גדל פה דור מוכה טראומה. ילדים בני 18 כותבים צוואות. גם לזה התרגלנו.

התרגלנו לזה שכל התוכניות שלנו נמחקות. ההחזר על המשכנתה פתאום קופץ באלפי שקלים, כסף שלהורים צעירים אין. אז מגיע סמ"ס פתאום – כתוב: הלוואה בתנאים נוחים. ואתה מגלה שאתה כבר לא מוחק אותו אוטומטית, אתה בודק קודם מה הפרטים, אולי שווה. והתרגלנו לזה שאצלכם, כמובן, הכסף זורם כמו מים: 20 מיליארד שקל לבנות את עיר האוהלים ההזויה הזו בעזה, פנטזיה של משוגעים על חשבון משלם המיסים; 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים; 15 משרדי ממשלה מיותרים. התרגלנו.

היינו בטוחים אחרי 7 באוקטובר שכל זה הולך להשתנות, שאתם תיקחו אחריות, תתייצבו מול עם ישראל, תגידו לו: אנחנו אשמים, זה קרה במשמרת שלנו, אנחנו מבקשים סליחה. אנחנו מבינים שמה שהיה כבר לא יהיה. רק שאז היה לכם רעיון יותר טוב – אתם אמרתם לעצמכם: הם יתרגלו. לא משנה כמה זה נורא, לא משנה כמה החיים שלהם יהיו גרועים, לא משנה כמה מכות הם יקבלו, הרי בסוף מתרגלים לכול. ככה המין האנושי בנוי. הוא מסתגל והוא מתרגל אפילו לדברים הכי נוראיים. ראש הממשלה אמר את זה לכל מי שהיה סביבו. אנחנו יודעים את זה, הוא אמר: לא מתפטרים, לא עוזבים, נצמדים בכל הכוח לכיסא. נעביר עוד חודש ועוד חודש ועוד חודש – הם יתרגלו. זאת תהיה המציאות החדשה שלהם.

אז אני רוצה שתדעו, לא באמת התרגלנו. אנחנו שורדים כי זה העם הכי חזק בעולם. אנחנו שורדים כי אנחנו יודעים שיום אחד זה ייגמר, והיום הזה הולך ומתקרב. תהיה פה ממשלה אחרת שיודעת שזה לא חייב להיות ככה, זה יכול להיות אחרת. אנחנו יכולים שתהיה פה מדינה אחרת בלי מלחמת נצח, בלי הזיות על כיבוש עזה, בלי מחירים יקרים יותר מיפן או מאנגליה. אנחנו מעליהם במדד יוקר המחיה, גם מעל ארצות הברית, גם מעל שבדיה. תהיה פה מדינה בלי שלטון מושחת, לא מתפקד, אדיש לגורל אזרחיו. תהיה פה ממשלה מתפקדת שיודעת לנהל, עם סדרי עדיפויות שאומרים: קודם כול אנשים עובדים, משלמי המיסים, משרתי המילואים. אלה שנותנים הם אלה שיקבלו. אלה שמתאמצים הם אלה שירוויחו.

ז'בוטינסקי אמר פעם: "אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר". יכול להיות פה עתיד טוב יותר. זה תלוי בנו. זה תלוי במה שנעשה בשנים הקרובות, וזה תלוי בזה שנזכור שלרע אסור להתרגל. צריך לשנות אותו, ואפשר לשנות אותו. תודה רבה.