ציון יום זאב ז'בוטינסקי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בני משפחת ז'בוטינסקי, מנהל מרכז מורשת בגין הרצל מקוב, מוקיריו וממשיכי דרכו, בין קיר הברזל של ז'בוטינסקי ובין חרבות ברזל של ימינו, מחבר עיקרון ברור ומובהק: רק כוח צבאי חזק ועמידה איתנה למול אויבינו הם שיגרמו ליריבינו לזנוח את שאיפתם להשמדת ישראל. רק כאשר יבינו שכנינו, קבע ז'בוטינסקי, כי לא יוכלו לנחול הצלחות במאבק הצבאי נגדנו, רק אז יאבדו הקבוצות הקיצוניות את כוחן ויהיה אפשרי לדון עם הקבוצות המתונות יותר בדבר הסדרים ראויים.

כמעט 102 שנים חלפו מאז כתב ז'בוטינסקי את "על קיר הברזל", הרבה לפני שמדינת ישראל הפכה לעובדה. וההיסטוריה שלנו מוכיחה פעם אחר פעם עד כמה חזונו של ז'בוטינסקי היה חד ומדויק. שוב ושוב נוכחנו ואנחנו עודנו נוכחים בחשיבותה של המחויבות שלנו ליטול את גורלנו בידינו, לבסס את עוצמתנו הצבאית והרוחנית, ולזכור כי על יסוד כוחנו זה נבנה את עתידנו באזור.

ז'בוטינסקי האמין כי הדרך היחידה להגשים את החזון הציוני היא באמצעות יצירת קיר ברזל של כוח בלתי חדיר. למול יריביו אשר ראו בעצם הגישה הזאת כשל מוסרי, ענה ז'בוטינסקי באופן שאינו משתמע לשתי פנים: אם הרעיון הציוני מוסרי, אז גם קיר הברזל שמגונן עליו מוסרי. וכך, בין היתר, כתב ז'בוטינסקי: "התיישבותנו, או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים, ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית – קיר ברזל, שאותו לא יהיה בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע". ואכן, גם המלחמות הרבות שבהן לחמנו ועודנו נלחמים, לצד פעולות הטרור הבלתי-פוסקות, הוכיחו עובדה שעליה אין מחלוקת – את שאיפתם של שכנינו לעשות הכול כדי למנוע את הגשמת המפעל הציוני.

חברות וחברי הכנסת, משנות העשרים לחייו, אז החליט להקדיש את כל-כולו לקידום הרעיון הציוני, ועד ליומו האחרון היה זאב ז'בוטינסקי לאחת הדמויות היצירתיות, הנועזות, המגוונות והמקוריות בתנועה הציונית לדורותיה. זאב ז'בוטינסקי לא היה רק איש רוח, איש של מילים, אלא גם איש של מעשים: הוא יזם את הקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, הוא הנהיג ביד רמה את תנועת בית"ר, וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, באחרית ימיו, הוא חידש את מאמציו להקים צבא עברי שיילחם לצד בעלות הברית.

יש עוד עיקרון שבו דבק ז'בוטינסקי והקדים את זמנו: אל העוצמה הצבאית חייבת תמיד להתלוות עוצמה מדינית. ככל שנפעיל יותר לחץ, גם בזירה הצבאית וגם במדינית, כך נשפיע על הרצון להמשיך ולהתעמת איתנו, או לחלופין להגיע איתנו להסכמות. היה זה פרופ' בן ציון נתניהו, זכרו לברכה, מזכירו הנאמן של זאב ז'בוטינסקי, אשר מילא תפקיד חשוב בשינוי האוריינטציה המדינית שלו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הציע פרופ' נתניהו לשכנע את ז'בוטינסקי להעביר את מוקד עשייתו המדינית מאירופה לארצות הברית. ואכן, ז'בוטינסקי פעל בארצות הברית כדי לעשות נפשות לרעיון כינונה של המדינה היהודית והקמתו של צבא יהודי, גם בקרב אנשי הממשל וגם בדעת הקהל.

השילוב הזה שבו האמין ז'בוטינסקי, בין אגרוף המחץ הצבאי לבין הלחץ המדיני, הפך למציאות חיינו במזרח התיכון. כל מי שבוחן את הבריתות וההסכמים שעליהם חתמו איתנו שכנינו במעלה השנים, יגלה כי כולם נשענים על עוצמות שלובות אלו, על העמידה הנחרצת שלנו והתקיפה שלנו ועל האינטרסים החיוניים שלנו. 12 ימים של מבצע עם כלביא, שבהם הִכֵּינוּ בהצלחה רבה בראש הנחש האיראני, הוכיחו היטב את העיקרון הזה והדהדו לעולם כולו מסר עוצמתי וחד-משמעי.

חברות וחברי הכנסת, 85 שנים חלפו מאז פטירתו בטרם עת של ז'בוטינסקי, שלא זכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל, אשר מהווה את מימוש חזונו הלכה למעשה. גם מי שחלק על השקפותיו לא יכול היה שלא להוקיר ולהעריך את ראייתו מרחיקת הלכת, את חוכמתו, את ידענותו ואת כישרונו הרב, גם כאיש יוצר, גם כמדינאי וכמנהיג, מנהיג כריזמטי, נואם משובח, כותב מחונן, מדינאי מוכשר, ובעיקר לוחם אמיתי על השקפותיו, ששילם מחירים כבדים על דרכו. עמדותיו הנחצות של ז'בוטינסקי באשר לכיוון אשר בו צריכה להתקדם התנועה הציונית הביאו בעקבותיהן לא רק אוהדים נלהבים אלא גם אויבים מרי נפש. לא מעטים מהם היו גם אלו אשר לא הצליחו להבין כיצד השקפה לאומית יכולה לדור בכפיפה אחת עם השקפה ליברלית ודמוקרטית. אך כשם שז'בוטינסקי הוכיח בחייו כי השילוב הזה אפשרי, כך אנו מוכיחים זאת כממשיכי דרכו, גם בתנועת בית"ר וגם בתנועה שלי, תנועת הליכוד, תנועה לאומית וליברלית.

תפיסותיו של ז'בוטינסקי חיות ונוכחות, רלוונטיות יותר מתמיד ומהוות לרבים מורה דרך של ממש, מצפן אמיתי גם בימים סוערים. אחד הערכים הבולטים ביותר בתפיסתו של ז'בוטינסקי, יסוד מכונן אשר עליו נשען חלק ניכר מראיית עולמו, היה ללא ספק ערך השוויון. בכל הנוגע לשוויון נשים היה ז'בוטינסקי פורץ דרך אמיתי בגישתו, אשר התבססה על הערכה רבה ובלתי מסויגת ליכולות הנשיות, ולצידה תביעה נחרצת לתת לנשים ייצוג הולם יותר במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות החשובות. ז'בוטינסקי, שבחר להגדיר את האישה במילים הבלתי-נשכחות, "נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי", כתב באחד מספריו את השורות הבאות: "מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית" – ואף הוסיף: אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מעדיף את האישה על הגבר. ברוח הגישה החד-משמעית הזאת, שבה דגל כבר לפני מאה שנים, היה ז'בוטינסקי ללוחם בולט ביותר למען זכויות מלאות לנשים. לא מכבר נחשף מכתב שאותו כתב ז'בוטינסקי כבר בשנת 1929 ואשר היה מיועד לחברי ועד העיר בירושלים, וכך כתב ז'בוטינסקי לפרנסי העיר: "בכל ליבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". ואכן, כפי שגם השורות הללו מיטיבות להמחיש, עד אחרית ימיו פעל ז'בוטינסקי לבחירת נשים לעמדות מפתח ולמען שוויון הזדמנויות לנשים בחיי החברה והכלכלה. הוא ראה בנשים כמי שימלאו חלק מרכזי במימוש החזון הציוני הלכה למעשה.

המחויבות של ז'בוטינסקי לערכי השוויון לא נעצרה רק בנשים. גם באשר למיעוט הערבי החזיק ז'בוטינסקי בדעות ליברליות ומתקדמות ביותר. לצד אמונתו העמוקה בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ז'בוטינסקי לא שלל מעולם את זכותם של העמים האחרים שחיים בה. בהתייחס למה שהגדיר אז הערבים הארץ-ישראלים, קבע ז'בוטינסקי בצורה ברורה את זכותם לשוויון מוחלט, גם מבחינה אזרחית וגם מבחינה תרבותית. ז'בוטינסקי האמין כי צריך להתממש שוויון גמור בין יהודים לערבים בהשתתפות במערכת הפוליטית ובשלטון, וראה בקיומו של השוויון כחובה מוסרית ודמוקרטית. בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה ערבי, וכך להפך – כתב ז'בוטינסקי בחזונו. זאת ועוד, ז'בוטינסקי גם הדגיש כי שוויון זה הוא אינטרס ברור של מדינת היהודים שתוקם, וקבע מפורשות שיש להבטיח שמצבו הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של המיעוט הערבי לא ייפגע לעולם.

בכישרונו הרב היטיב לתאר את תפיסתו זאת בשורות הבאות: "המסקנה הראשונה מההנחה שאומרת כי 'כל אדם הוא מלך' היא כמובן שוויון אוניברסלי. תמצית מלכותך או מלכותי שלי נעוצה בכך שלא ייתכן כי יהיה מישהו נעלם ממך או ממני מבחינת הדר כבוד או מעמד" – כתב ז'בוטינסקי. המחויבות העמוקה של ז'בוטינסקי לערכי השוויון משקפת בצורה בולטת את אחד ממאפייניו המרכזיים – היותו דמוקרט מובהק שתמך בדמוקרטיה מהותית ועמוקה.

ז'בוטינסקי האמין כי מדינה דמוקרטית נבחנת יותר מכול ברמת החופש שיש לפרטים החיים בתחומה. הוא גרס כי במדינה דמוקרטית חייבות להיות ערובות לחופש הפרט, וכי יש לוודא שלמיעוט תהיה השפעה על מהלך העניינים במדינה. גם בחלוף השנים והמאורעות תפיסתו הביטחונית, המדינית והחברתית של ז'בוטינסקי ניצבת לנגד עינינו כתנועה המובילה את עם ישראל זה עשרות שנים, ותמשיך להוות אבן דרך בביסוסה של ישראל כאומה משגשגת, חדשנית, צודקת ודמוקרטית. דבריו, "אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצי", חקוקים בליבנו. יהי זכרו של המנהיג, המשורר, הסופר, ההוגה וראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי, נצור בליבנו לעד.