הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אכן כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי חבר הכנסת בני גנץ, אני חייב לומר, העיר כאן קודם היושב-ראש, כשעליתי לדוכן, ואמר לי: היינו באותו אירוע בשבוע שעבר, ואני רוצה להגיד שאולי נהיה בו גם בשבוע הבא, אם הכנסת הייתה ממשיכה ואפשר היה להביא הצעות לקריאה טרומית. אבל אני באופן אמיתי ארצה לראות בזה ניסיון אולי לעצור את הזמן ולשמר אותנו צעירים, כי אחרת אין לי שום הסבר מה הטעם בעניין הזה.

חבר הכנסת בני גנץ, אתה יודע שיש לי אליך הערכה, אני חושב שאתה איש רציני. אני חושב שטוב היית עושה אם לא היית מביא את הצעת החוק הזו, משני טעמים: קודם כול, מהטעם הפשוט שרק בשבוע שעבר דנו בה בפעם המי-יודע-כמה. הצעה חסרת היגיון, קיצונית, שהובאה לכאן כהמשך ישיר להצעות כאלה שנדונו כאן בכנסת פעם אחר פעם, בעיקר ביוזמה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, וההצעות האלה אכן נדחו על ידי הכנסת. ואני חושב שאני נימקתי כאן בצורה מאוד ארוכה בפעם הקודמת עד כמה הדבר הזה הוא אבסורדי ולא נכון.

אני חושב שמשהכנסת אמרה את דברה רק לפני שבוע, לא היה שום היגיון לחזור על העניין הזה. לא ברור לי, אדוני היושב-ראש, איך הדבר הזה עבר את המסננות הטכניות, ואיך נקבע שהחוק הזה כל כך שונה מקודמו שיש מקום לדון בו שוב כעבור שבוע, אבל אני מכבד את ההחלטות שהתקבלו בעניין הזה. לכן, בלית ברירה, אני חושב שבפעם הקודמת, לפחות לאור ההצלחה של הנאום מהשבוע שעבר, שהופץ ברשתות וקיבל תהודה מאוד גדולה, אני אשתדל הפעם פשוט להתייחס נקודתית לגופו של עניין בלי יותר מדי לחזור על הדברים, כי אני לא רואה טעם באמת לעשות חזרה נוספת על מה שאמרתי בפעם הקודמת באופן שבו הוא נאמר.

אני רק אגיד עד כמה שאני יכול בקצרה. קודם כול אתם זעקתם בכיכרות "דמוקרטיה" וכו', וזו דמוקרטיה. בדמוקרטיה, חבר הכנסת גנץ, הציבור בוחר, ומי שהוא בוחר נבחר בסופו של עניין להיות ראש ממשלה. עכשיו, אני רואה לאורך כל הדרך ניסיונות חוזרים ונשנים לטרפד את הבחירה הציבורית בשורה שלמה של מישורים, והיא נעשית בכל מיני דרכים. דרך אחת, כמובן, המשפט הידוע. המשפט שלא היה צריך להיות, כתב האישום שלא היה צריך להיות מוגש, בהליכים פסולים מיסודם, בדרך לא דרך, מתוך הנחה ותקווה שהדבר הזה יביא לסילוקו של ראש ממשלה שלא מצליחים לסלק אותו בבחירות. אז הדבר הזה לא רק שלא הביא שום תועלת, אלא אני חושב שאפילו חיזק את מעמדו של ראש הממשלה, שציבור שלם מבין ורואה את מה שמתרחש, ואומר שדבר כזה, סילוק ראש ממשלה שאמור להיבחר בדרך דמוקרטית באופן הזה, זה דבר שאנשים לא מוכנים לתת לו יד. זו דרך אחת שמנסים אותה כל הזמן.

הדרך השנייה שניסיתם אותה, והיא דרך לגיטימית לחלוטין, זה לנסות לעשות איחוד מפלגות ולרוץ ביחד לבחירות וכו'. גם זה לא הצליח לכל אורך מערכות הבחירות הרבות שהיו כאן בשנים האחרונות.

ואז פניתם לדרך שלישית, מבישה כשלעצמה, של לקחת אדם שהיו למפלגתו שישה מנדטים בקושי כאן בכנסת, ולעשות איתו מין ממשלה מעוותת, נשענת על תמיכה של מפלגה לא ציונית, שרק היא אפשרה לעבור את 60 המנדטים. והדבר הזה, שהיה נראה במבט ראשון שאולי הצליח לכם איכשהו, גם הוא נכשל מהר מאוד – הממשלה נפלה והתרסקה בתוך זמן קצר, ותוצאות הבחירות החזירו את בנימין נתניהו לראשות הממשלה.

אחר כך מנסים בדרך רביעית, והיא באמצעות בית המשפט העליון, לבוא ולהגיד: טוב, בחירת העם לא מוצאת חן בעינינו, תוצאות הבחירות לצנינים בעינינו, החקיקה שמתקבלת בכנסת – אנחנו לא אוהבים אותה, ההרכב של הממשלה לא נוח, ההחלטות שהיא מקבלת בעינינו לא טובות, אז יש פתרון: נעקוף את התוצאה הדמוקרטית של הבחירות, נלך לבית המשפט העליון, נגיש עתירות, ונבקש שקומץ שופטים, שבוחרים את עצמם בחדרי-חדרים – כפי שאני יכול להעיד ממקור ראשון – יבואו ויבטלו את החלטות הכנסת, יבטלו חוקי-יסוד, יבטלו חקיקה, יבטלו את החלטות הממשלה, ימנעו מינויים, יכפו מינויים, יאריכו מינויים, ובעצם נייצר איזו מציאות שבה אם לא הצלחנו להתגבר על ראש הממשלה נתניהו בבחירות, אנחנו נתגבר עליו על ידי כך שבעצם ניקח דה פקטו את סמכויות הכנסת והממשלה ונעביר אותן לגוף לא נבחר. גם את הדבר הזה, חבר הכנסת גנץ, רוב הציבור, ציבור עצום, לא מוכן לקבל יותר, לא יסכים לו. אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי שלו, וכל הניסיונות למנוע את השינוי הזה דרך סרבנות ודרך אלימות ודרך הפגנות חסרות אחריות, שתכליתן המוצהרת הייתה לשתק את המדינה ולמנוע את החיים התקינים כאן – גם כל הדברים האלה לא יועילו, והשינוי הדמוקרטי הנחוץ במערכת המשפט גם הוא נמצא בעיצומו, הוא מתקדם וימשיך להתקדם ויתבצע עד תומו.

אז מנסים בדרך נוספת, וזו הדרך הזו, שאתם מנסים אותה פעם אחר פעם, לבוא לציבור ולומר לו את הדבר הבא: אם אתם לא בוחרים במה שאנחנו רוצים שתבחרו, אז אנחנו פשוט נמנע מכם לבחור במי שאתם רוצים על ידי זה שאנחנו נטיל מגבלה שתגרום לכך שמי שהציבור בוחר בו פעם אחר פעם ורוצה בו כראש ממשלה, הוא לא יוכל לבחור בו. אני אומר לך, חבר הכנסת גנץ, גם זה לא ילך, אבל זה גם לא מכובד, זה גם לא ראוי, זה אנטי-דמוקרטי במהותו, וזה כמובן יידחה על ידי הכנסת שוב, בפעם המי-יודע כמה.

אני רוצה לומר לך גם עוד דבר. אתה יודע, אני שומע כל כך הרבה סיסמאות על חקיקה שצריכה לעמוד בכל מיני סטנדרטים, ואחת הסיסמאות האלו, שאתם נוהגים להשתמש בה כל הזמן, היא האמירה שאסור שתהיה חקיקה פרסונלית. אז תאמר לי בכנות, מה זו? זו לא חקיקה פרסונלית? זה לא חוק שנועד להיתפר למידותיו של אדם אחד מסוים, שאתם לא מצליחים לנצח אותו בבחירות ואז רוצים לסלק אותו מן הדרך באופן הזה?

תגידו את האמת, ככה מחוקקים? זו הדרך? אני לא אהיה מוכן לשמוע יותר שום טענה ושום ביקורת מצד אף חבר כנסת שיתמוך בחוק הזה על כך שאסור לקבוע חקיקה פרסונלית.

זה נועד למנוע התמודדות של אדם, כי אתם מאמינים שאתם תוכלו – ואף אחד כאן לא תמים – אתם מאמינים שאתם תוכלו אחר כך, תוך כדי הליכי החקיקה, לתקן את הדבר הזה שאתה מדבר עליו, וכולנו יודעים את האמת. ואגב, אני אגיד לכם עוד דבר, יכול להיות שאזרחי ישראל ירצו לבחור בו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ואין לאף אחד זכות למנוע מהם את זה. אם זו החלטתם, אם זה מה שהציבור רוצה, מה פתאום שאנחנו נמנע את הדבר הזה, אין לזה שום הצדקה.

ואגיד דבר אחרון לסיום. אנחנו נמצאים, בכל מצב – ואני מקווה שהממשלה תמלא את כל ימיה – לא מאוד רחוק מהבחירות. יש לנו לכל היותר פחות משנה וחצי. אני אומר לכם, תתאפקו קצת, תהיו סבלניים. תגיעו לבחירות, נתמודד. אני אומר מראש, אנחנו נכבד כל הכרעה שהעם מקבל. תנהגו גם אתם ככה, תנו לציבור להכריע, תנו לעם להכריע. וכפי שאמרתי בסיכום הנאום הקודם שלי – ככה זה בדמוקרטיה. תודה רבה.