קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא, אני פה. אל תדאג, ומלכיאלי יענה על ההסתייגות. תודה רבה.
כנסת נכבדה – אני רוצה להגיד לך משהו, קודם. גם אם יש לך דעה, וזה דבר לגיטימי, בגלל זה אתה בכנסת, יש לך דוכן. כשטלי גוטליב עלתה לא הסכמתי עם שום מילה שלה, אבל אני החלטתי מלפני שבועיים – לא הסכמתי עם שום מילה, אני גם חושבת שההתנהגות הייתה מתחת לכל ביקורת, אבל עשיתי הסכמה עם עצמי שאני לא מעירה לך יותר. לא מעירה. די, מספיק. את תדברי, אני – – –
תירגעי, תירגעי. הכול בסדר. תנשמי.
טוב. עכשיו סיימנו. אין לי שום עניין. זה לא מעניין.
על פחות מזה קראת אותי בקריאה ראשונה, אגב.
על פחות מזה קראת אותי בקריאה ראשונה. אל תפחד ממנה.
על פחות. הלכתי לשם, דיברתי עם דניאל.
גם את הפצ"רית אני מגבה במאה אחוז, שהתרת את דמה.
מה זה? תגיד לי, מה זה "חלאס אימא שלך"?
מה זה "חלאס אימא שלך"? איפה את, בשוק, תגידי?
מה זה "חלאס אימא שלך"? תשתלטי על עצמך. מה יש לך איתי, את – – –
לא, לך לא אומרים תודה. קריאות לסדר זה בצד הזה.
מה זה? מה זה? הוא לא אמר לה כלום עכשיו. אני גם רואה את שניהם. הוא באמת לא אמר לה כלום.
עכשיו אני רוצה לסיים את הדברים שלי.
לא התחלתי, אפילו. כל מה שאמרתי זה שחבר כנסת יכול להביע את עמדתו מהדוכן, ולא מהמקום של היושב-ראש. זה העניין, שהיושב-ראש אמור להיות ממלכתי.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו אחד בהמשך לדברים שאמרתי, לעובדה ששני חברי ממשלה יושבים היום ומתכנסים – לא בשביל אזרחי המדינה, לא בשביל לסייע להם במשהו, הם מתכנסים כדי לסכל עסקת חטופים – ואף אחד מחברי הקואליציה, אף אחד, לא הוציא הודעה, לא אמר שזה בושה וחרפה, לא אמר שיש לנו 50 חטופים מבני עמנו, אחינו ואחיותינו, שחטופים והופקרו. אף אחד. ערל הלב הזה – אני לא יכולה להירגע מזה, מערלות הלב. האם כל מצביע של בן גביר מודע לזה שאם הוא יופקר בעזה הוא יישאר שם למות לאט בייסורים? כל שישה המנדטים העלובים שלו יודעים את זה? ה-2% של בצלאל יודעים את זה? 2%, הוא תכף כבר באפס-נקודה. הם יודעים שהוא גוזר עליהם מוות בייסורים בשבי חמאס?
ואף אחד מכם, לא היה לו את האומץ לבוא ולהגיד: בואו נשמע על מה העסקה, בואו ניתן קרדיט לראש הממשלה, הוא אפילו – באמת, דעתי עליו ידועה פה. יושבים ומסכלים? למה? למה אף אחד מכם – – –
קודם כול, אני אומרת לך לא בציניות – – –
אגב, הסיבה היחידה שאת ענית – כולם שומעים כאן, את היחידה שענית. אולי זה גם אומר משהו. לא בכעס, ממש לא, אני אומרת לך בנועם שהעובדה שאת היחידה שאמרת עכשיו – קודם כול, זה ראוי לשבח, אבל בואי, את לבד. תסתכלי.
שנייה, אני אסתכל עם המשקפיים שאני לא אפספס. את לבד.
את יודעת מה? בואי אני אגיד לך משהו. אני לא מסכימה איתך על הרבה דברים, אבל עצם העובדה שעכשיו, כשאמרתי: למה אף אחד לא מדבר, את אפילו מגבה את ראש הממשלה, זה בעיניי חשוב מאוד.
אבל את לבד, גלית, תסתכלי אחורה.
לא. את יודעת מה הם עושים? הם מתדרכים את דפנה ליאל, והם מתדרכים את יובל קרני – ואני לא יודע כמה מכם קוראים את הטור שלו. הרבה שרים חושבים שצריך לסיים את המלחמה. בואי, הרמטכ"ל אמר: החמאס מת. מה עוד צריך כדי לסיים את המלחמה?
אז, הינה, אבל את די לבד. ואני אגיד לך גם עוד משהו. כל מה שעושים בצפון – ועושים עבודה מדהימה בצפון – אפשר לעשות בדרום. אפשר לעשות בדרום. אבל בדרום גם יש לנו אחים ואחיות שחייבים להחזיר הביתה, חלק לקבורה וכמעט, מעל עשרים בחיים. אני שמחה, לא בציניות, שאמרת את זה, ואני קוראת לעוד חברי כנסת מהקואליציה – תראו למה אני קוראת – שתגבו את ראש הממשלה ותיתנו לו תמיכה לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. ואם יהיה עוד אחד כזה אני אזכיר אותו גם. תודה.
מכיוון שרק יש עתיד הגישה את ההסתייגויות, אני מושכת את ההסתייגויות.
706 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.